אחד מכל 15 תינוקות שנולדו זה עתה סובל מהיצרות או מחסימה מלאה של אחד מהצינורות האחראיים על ניקוז הדמעות בעין. הדמעות אמורות להיות מופרשות מבלוטת הדמע לעבר שק הדמעות שמתחת לעין. אצל תינוקות אלה מופיעות הפרשה מוגלתית ודמיעה מיד לאחר הלידה. עיניהם יהיו רטובות כל הזמן, ולעתים נראה גם דלקת עיניים המתבטאת באודם ובגירוי.

 

במקרים אלו, הצינור החסום הוא זה המחבר את שק הדמעות עם האף, ובעקבות החסימה מתמלא שק הדמעות בנוזל שאינו יכול להתנקז. הנוזל משמש קרקע פורייה לחיידקים המתרבים ויוצרים דלקת והפרשה מוגלתית.

 

ב-90% מהמקרים, החסימה נפתחת מעצמה עם הזמן, ולכן בשלבים הראשונים יש להתאזר בסבלנות, לנקות היטב את העפעפיים בצמר גפן טבול במים פושרים או במגבוני "נאווי בלף" המכילים שמן עץ התה. במקרה של הפרשה מוגלתית קשה – יש לתת טיפות עיניים אנטיביוטיות. נוסף על כך, אפשר לעסות בעדינות את שק הדמעות בזמן ההחתלה, כדי לנקז את החיידקים החוצה ולמנוע דלקת.

 

ב-10% הנותרים, אם החסימה אינה משתחררת בתוך כמה חודשים, כדאי לנסות ולטפל באזור באמצעות לחיצה על שק הדמעות. זהו טיפול פשוט המבוצע על ידי רופא, שיכול לפתוח את החסימה ולפתור את הבעיה.

 

אם החסימה לא נפתחה עד גיל שנה, הסיכוי לפתיחה טבעית הולך וקטן. במקרים כאלה, צריך לבצע פתיחה של דרכי הדמעות בחדר ניתוח, עם הרדמה קלה של התינוק (עם מסיכה בלבד).

 

השיטה הוותיקה יותר לפתיחת דרכי הדמעות כוללת החדרה של צינורית מתכת זעירה לצינור הניקוז, שיכולה לפתוח את דרכי הדמעות עד לאף. לאחר פתיחת צינור הניקוז, הרופא יזריק לתוכו נוזל ויוודא כי הוא נוזל בחופשיות עד לאף. לשיטה זו יש כ-85% הצלחה בתינוקות עד גיל שנה וחצי, אולם שיעור ההצלחה יורד ל-50% אצל ילדים עד גיל שלוש שנים.

 

ישנה שיטה חדשה יותר להרחבת דרכי הדמעות, באמצעות בלון קטטר. בשיטה זו מחדיר הרופא לרכי הדמעות צינורית מתכת שעליה מורכב בלון זעיר. הרופא מנפח את הבלון ומרחיב את צינור הדמעות, כפי שנעשה להרחבת העורקים בצנתור לב. אחוזי ההצלחה בשיטה זו גבוהים מאוד, ועומדים על 95% בכל גיל.

 

אם הניתוח נכשל והדמעת חוזרת, עלינו לנסות טיפול אחר הכולל הרחבת דרכי הדמעות באמצעות צינורית סיליקון קבועה.

 

הטיפול אינו מסוכן, כיוון שאין מדובר כאן בניתוח של ממש. עם זאת, לעתים נדירות ביותר עלול להיווצר קרע בצינור הדמעות, שניתן לתיקון על ידי הרופא.