המונח הרפואי "אשך טמיר" מתייחס לתופעה נפוצה למדי בה אחד האשכים או שניהם אינם נמצאים בשק האשכים. (אשך תמיר- אשך גבוה. אשך טמיר- אשך נסתר).  אשך טמיר נוצר מחוסר השלמה של תהליך ירידת האשך מאזור "לידתו" ליד הכליה בתקופה העוברית אל שק האשכים.

מאת: עדי צוקר הומאופתית קלאסית

 

אנו רגילים להתלונן על כאבים נפוצים כגון מיחושי ראש, כאבי גב וגרון, כאלו שלא מרפים מאתנו אך ניתנים להפוגה או טיפול מיידיים והדרך לטיפול בהם ידועה וקלה. מנגד, הגוף שלנו מורכב עד מאוד וישנם חלקים בו אשר דורשים תשומת לב ודרכי התמודדות גם הם. לאחרונה קראתי במספר פורומים שאלות בנושא מטריד מסעיר וחשוב כאחד : אשך תמיר. נראה כי מדובר בנושא אשר הידע עליו אינו רב ורבים מוצאים עצמם תוהים מול הידע הלוקה בחסר כמו גם מודאגים משהו. כשמתגלה אשך תמיר אצל פעוטות, רופאים רבים ממליצים על התערבות כירורגית כדי להחזירו לשק האשכים. ברצוני לדון איתכם באופציה אחרת, פחות חודרנית ויותר עדינה לטיפול בבעיה.

 

מה הוא אשך טמיר ?

המונח הרפואי "אשך טמיר" מתייחס לתופעה נפוצה למדי בה אחד האשכים או שניהם אינם נמצאים בשק האשכים. (אשך תמיר- אשך גבוה. אשך טמיר- אשך נסתר).  אשך טמיר נוצר מחוסר השלמה של תהליך ירידת האשך מאזור "לידתו" ליד הכליה בתקופה העוברית אל שק האשכים. כאשר אחד האשכים (או שניהם) נעדרים ממקומם, ברוב הפעמים לא מדובר במקרה שבו האשך לא נוצר אלא מצב בו האשך "איבד את דרכו" לשק האשכים. מצבים נדירים יותר הם מצבים בהם האשך לא נוצר, או שירד במסלול מוטעה.

על תהליך יצירת האשך ונדידתו למקומו ניתן למצוא באתרים שונים באינטרנט ובספרות, לא נדון בכך במאמר זה.

 

נכון להיום, מקובל לטפל באשך תמיר מגיל חצי שנה- שנתיים. היות וחלק מהאשכים חוזרים למקומם עד גיל שנה (בעיקר בשלושת החודשים הראשונים) ולכן רוב הניתוחים מבוצעים החל מגיל שנה.

 

בדיקת האשכים מתבצעת כבר בבדיקה הראשונה אחרי הלידה- הרופא ממשש את אשכיו של התינוק ובודק אותם. אם אחד מהם או שניהם אינם נמצאים בשק האשכים הוא ממשש מעל כדי לבדוק קיומו של אשך טמיר. אם הוא מגלה את האשך ולא מצליח להביא אותו לשק האשכים, זהו אשך טמיר. אם אינו מוצא אותו, בד"כ מבצעים ניתוח כדי לחפשו. רופאים מסויימים נעזרים באמצעי הדמיה כגון אולטרא-סאונד, ct ו-mri, אך אמינותם לזיהוי הבעיה לא מלאה.

 

כאשר מתגלה אשך תמיר אצל פעוטות, רופאים רבים ממליצים על התערבות כירורגית (הווי אומר- ניתוח) כפיתרון היחידי הקיים (תרופות הורמונליות מסייעות במקרים ספציפיים ביותר) כדי להחזירו לשק האשכים. רבים נרתעים ובצדק מאפשרות זאת הנראית בעינם מפחידה ואף קיצונית למדי. רבים אינם מודעים לאפשרות של טיפול הומאופתי, המהווה טיפול לא חודרני ובלתי אלים לטיפול בבעיה.

 

אין ויכוח על הבעיות  ו/או הסיבוכים הגלומים באשך טמיר- הרי לפניכם מדגם מייצג אך מטריד בהחלט:

 

ראשית,השכיחות לסרטן האשכים עולה (1) (למרות שישנן תיאוריות הגורסות  שקיימת בעיה בסיסית כלשהיא הגורמת לשכיחות מוגברת של מקרי סרטן וגם לטמירות האשך, ולא שהטמירות עצמה היא זו הגורמת להתמרה הסרטנית).

גברים עם אשך טמיר נוטים לבעיות פוריות. הפגיעה בתאי הזרע גוברת ככל שהטיפול באשך הטמיר מתעכב מעבר לגיל  שנה. (למרות שגם טיפול בזמן אינו מבטיח 100% פוריות). כאשר האשך נמצא גבוה ובטמפרטורת הגוף חלים בו שינויי רקמה. לגברים בעלי אשך או אשכים טמירים ספירת זרע נמוכה מאשר לגברים שאשכיהם בשק האשכים.רמת הפגיעה בתאי הזרע עולה ככל שהטיפול באשך הטמיר מושהה מעבר לגיל  שנה. מחקרים מראים, שבגברים שלהם אשך טמיר בודד נמצאו 40% בעיות פוריות ואילו בגברים בעלי שני אשכים טמירים המספר טיפס עד 70%. (2)

מחקרים מראים כי הסבירות לתסביב של האשך עולה . תסביב הוא תהליך בו האשך מסתובב סביב צירו וגורם  לנזק רב : אספקת הדם אליו נחסמת, ועלולה  לגרום לגנגרנה(נמק).

הבעיה האנטומית הגורמת לאשך טמיר, קשורה גם לקיומו של בקע מפשעתי (קילה, הרניה): קיום בקע (שבר) יחד עם אשך טמיר (חולשה של שריר בדופן הבטן מאפשרת ללולאת מעי לצאת ממקומה הטבעי לכיוון המפשעה) ויש סכנה לאשך עצמו אם מעי נכלא בבקע כיון שלולאת מעי יוצאת ממקומה ונכנסת לתעלה האינגואינלית – שזו התעלה שדרכה, אמורים האשכים לרדת למקומם מחוץ לגוף. (3) .

אבחנה מבדלת: כשנפיחות מופיעה במפשעה בכל פעם שהתינוק בוכה, ונעלמת כשהוא נרגע, היא מצביעה על בקע מפשעתי ולאו דווקא אשך טמיר.

 

אשך גבוה אינו נייד והסיכון לפגיעה מחבלה אקראית הינו גבוה.

ידוע גם קשר להיפוספדיאס (פתח נוסף של השופכה)- אשך טמיר אינו הגורם לכך, אולם מקובל לחשוב שאותה בעיה שגרמה לטמירות האשך, היא שגרמה להיפוספדיאס.

עניין זה גם יכול ליצור בעיות דימוי עצמי אצל חלק מהגברים בהמשך ולהשפיע על הביטחון העצמי.

 

 

אז איך מטפלים בנושא החשוב הזה?

הטיפולים הקונבנציונאליים המוכרים כיום לטיפול באשך טמיר כצפוי מלווים בתרופות הורמונאליות או ניתוח. ברצוני להעלות אופצייה נוספת, טבעית ובלתי חודרנית.

ההורמון המקובל בטיפול תרופתי הורמונאלי  הוא hcg והוא ניתן ע"י הזרקה לשריר. הטיפול יעיל רק כשהאשך הטמיר קרוב מאוד לשק האשכים ולא כשהוא רחוק. לטיפול יכולות להיות תופעות לוואי כגון הגדלת גודל הפין ושק האשכים, שיעור קל בבושת ושינוי התנהגות .יעילות הטיפול ההורמונאלי ע"י lrh או hcg שנויה במחלוקת. יש הטוענים כי טיפול זה הוא מוצלח, אחרים מתנגדים אליו בגלל הסכנות הגלומות בו והיעילות הלא מובטחת כלל . כיון שנטילת הורמונים הינה  הליך  לא טבעי העלול להכביד על הגוף מומלץ לשקול  זאת כאופציה הבאה אחרי טיפול טבעי ולא כאופציה ראשונה.

טיפול כירורגי: המעוניינים, יכולים לקרוא על מהלך הניתוח בקישור הזה. (2)

 

רופאים רבים מעדיפים לנתח  כדי לא לקחת את הסיכון של בעיות פוריות בעתיד, וגם בכדי להקל על גילוי סרטן האשכים באם ייווצר בעתיד. (הניתוח לא מוריד את הסכנה ללקות בסרטן, אך בעקבות ירידת האשך ניתן למשש אותו יותר בקלות, וזה מקל על גילוי סרטן באם קיים).

 

יש דרכים נוספות לטפל באשך תמיר ואשך טמיר, ללא ניתוח.

 

 כיצד עוזרת ההומאופתיה לאשך תמיר/טמיר?

עכשיו הגענו סוף סוף לנושא שלכבודו התכנסנו.  כיצד מטפלת ההומאופתיה באשך תמיר/טמיר?

הטיפול באשך תמיר בעזרת ההומיאופתיה בטוח, כיון ששיטת טיפול זו  מגרה את מערכות הגוף של הילד/ מבוגר להוריד בעצמן את האשכים כלפי מטה (בדומה לדרך פעולתו של חיסון) אך ללא שימוש בתרופות כימיות או הורמונאליות וללא צורך בניתוח. הכי פשוט, טבעי ובטוח.  כיון שהטיפול ההומיאופתי הקלאסי מתחשב במכלול החיים ולא מתמקד באספקט אחד שלהם, הוא מתייחס להלך חייו של הילד, אופיו, אופי ההיריון ומהלך הלידה. בטיפול הומיאופאתי ניתנת תרופה הומאופתית אחת שהכי מתאימה לו הנבחרת במדויק מתוך אלפי תרופות הומאופתיות בעלות זיקה לטיפול באשך תמיר, והיא תביא לא רק לריפוי האשך תמיר, אלא לאיזון כללי של מצבו הבריאותי של הילד, כך שבעיות נוספות מהן סובל הילד, גם אם אינן קשורות באשך תמיר ישתפרו, ויחול שיפור בתחושות הפיזיות, הנפשיות והכלליות. (בעיות נוספות יכולות להיות- בעיות עיכול, כאבי ראש, קשיי הרדמות בלילה, תיאבון שאינו מאוזן ועוד).יש לזכור גם שמדובר בהליך טיפולי יעיל ופשוט ללא רופאים חמורי סבר בחלוקים לבנים, קירות משמימים של בתי חולים והכי חשוב – ללא סיכון רפואי בהווה או בעתיד. בהחלט שווה טיפול לא?

 

ההומאופתיה מחפשת את שורש המחלה- כלומר ממה הכל התחיל. במקרה של בעיה מולדת כמו הנושא המדובר, הסיבה יכולה להיות טראומה שעברה על האם (או האב בתקופת ההתעברות), הסיבה יכולה להיות גם נטייה משפחתית גנטית. המטרה היאלרפא את הטראומה שהביאה לצמיחתו של האשך התמיר, וכך הוא יעבור למקומו ללא הניתוח. הטיפול הוא בילד ולא בסימפטום.

בטיפול בפעוטות אני מתייחסת לאופי ההיריון ותחושות האם בהריון, כי בתקופה זו עדיין יש סימביוזה בין האם לילד וסימפטומים שהיו לאם בהריון מרמזים על התרופה ההומיאופתית לה זקוק הילד. (בזמן ההיריון הילד מבטא עצמו דרך האם- כמו תשוקות למזונות מסוימים, נטייה לסבול מחום או מקור, צימאון ואפיונים נוספים, שעשויים להשתנות בתקופת ההריון ובד"כ יאפיינו גם את הילד)

 

מהלך הטיפול ההומאופתי:

בטיפול ההומאופתי עובר המטופל (אם זה תינוק- הוריו) ראיון בן כשעה בו הוא נשאל על בעיות גופניות ממנו הוא סובל, תחלואות נפשיות, ההיסטוריה הרפואית שלו, מה היה רוצה לתקן בחייו כל זאת כמובן במטרה לשפר לא רק את מצבו הבריאותי אלא גם את לגרום לו להרגיש טוב יותר ולשפר את איכות חייו הכללית. לאחרי  האבחון הוא מקבל מרשם לתרופה הומאופתית, המוכנה בתהליך מיוחד מחומרים טבעיים בלבד, בדילול גבוה. מטרתו של הטיפול היא להמריץ את מערכת החיסון ללא החדרה של חומר כימי. הטיפול ייחודי לכל מטופל, והתרופה ההומאופתית נקבעת על סמך תמונת הסימפטומים והאופי של הילד והאם במהלך ההריון. בזכות עדינותו הוא מתאים לכל גיל, כולל תינוקות ומבוגרים.

חשוב לציין כי הנוזל הסופי הינו עדין וממוצה לכן  הוא מתאים לכל גיל, כולל תינוקות ומבוגרים.

 

לסיכום, הצורך בטיפול באשך תמיר/טמיר אינו מוטל בספק. אולם עדיף לנסות לטפל בצורה הומאופתית לפני הבחירה בניתוח, תהליך העלול להיות חודרני, אלים ולעיתים אף מיותר . ככל שגיל המנותח צעיר יותר, הסכנה לפגוע באשך גדלה, וקיימת סכנת פגיעה באספקת הדם לאשך והיווצרות נמק. הטיפול ההומאופתי (לו אין הגבלת גיל כמו לניתוח) מסייע פעמים רבות ללא צורך בניתוח, ובנוסף, הבריאות משתפרת מאד בכל המישורים- החיות הכללית עולה, מערכת החיסון מתחזקת בעיות רגשיות מקבלות תשומת לב גם הן ותחושתו הכללי של האדם מתחזקת ונהיות חיובית יותר. כל זה רק בעזרתן האדיבה של מספר טיפות ליום...