להסתכל על התינוק ולא על השעון

כל אמא מכירה את זה: מהרגע שיש לך תינוק כולם מסביבך הופכים לטיימר אנושי: "מה, הוא כבר בן חודש ועוד לא מרים ראש??""כבר עברתם את ארבעה חודשים, מה עם הטעימות?" איך להתפתח ביחד בשלווה ולא להתבלבל מהלחץ הסביבתי?



מאת: דקלה שלום, יועצת התפתחותית ומנהלת חיוכים – בית חם לאמהות ותינוקות

להסתכל על התינוק ולא על השעון
"את יודעת שבגילה היא כבר אמורה לזחול/לקשקש/לספור אחורה בסינית..."
ואז, גם אם זה לא הילד הראשון שלך וגם אם את האמא הכי זורמת בעולם, מתחיל לנקר לך קול קטן ומעצבן בראש: מה, הילד שלי באיחור? אולי אני לא עושה טוב? מה עושים?
אני פוגשת אמהות כמוך כל יום. התפקיד הראשון שלי הוא להזכיר לאמהות שהאינסטינקטים שלהן הם הדבר הכי חשוב, שהן יודעות מצויין, גם אם לפעמים לוח השנה והסביבה לא מסכימים איתן. 
אז בואו נעבור על כמה "נקודות לחץ" נפוצות, ואם אצליח לעזור לך להיות יותר שלווה ורגועה באמהות שלך – עשיתי את עבודתי :-)
 
הדבר הראשון שצריך לזכור הוא – גיל הוא רק מספר. יש הבדלים עצומים בין תינוקות הנובעים משבוע הלידה, משקל, אופן הלידה וההריון עצמו, וכמובן מהסביבה שלהם מהרגע בו הם נולדו. בין תינוק בן 4 חודשים שנולד בשבוע 37 ותינוק בן 4 חודשים שנולד בשבוע 41 מן הסתם יש הבדלים, וגם בין תינוק שאמא שלו בילתה את ההריון בשיעורי יוגה ואירובי לכזה שאמא שלו בילתה בשכיבה בגלל שמירת הריון... 
אז שחררו את הגיל ותתרכזו בתהליך, בהנאה שסביבו, בהתקדמות ובלמידה ההדדית שאתם עושים יחד. הכל יהיה הרבה יותר פשוט ככה.
 

1. שלבי התפתחות ראשונים: 

לא כולם מרימים ראש מגיל אפס ולא כולם מתהפכים בגיל שלושה חודשים. לכל דבר יש טווח, ותמיד צריך לזכור מאיפה התחלנו ומה קרה לפני כן. יותר מהעמידה ביעדים חשוב התהליך: אם את רואה שיש התקדמות, שהתינוק שלך לומד ומנסה דברים חדשים, ברך כלל זה אומר שהכל בסדר אפילו אם בן הדוד שלו קטן ממנו בשבועיים ויודע הרבה יותר.
אז מה חשוב בכל זאת? להשכיב על הבטן כמובן (אף מילה על הרמת ראש, היא תגיע, לפעמים רק סביב חודשיים-חודשיים וחצי), לחבק ולהתנועע יחד. כשהתינוק מקבל את הדברים להם הוא זקוק – מגע, תנועה, זמן על המשטח (משטח יכול להיות גם הבטן של אבא או האמבטיה של העגלה בשלב ראשוני) ההתקדמות תגיע מאליה. 
אם בכל זאת את רוצה לקבל רעיון לטווחים כלליים או חוששת שאצל הגוזל שלך ההתקדמות לא נעשית בצורה טובה, כאן אפשר להוריד את הסיכום שלי לטווחי התפתחות ודגלים אדומים.
 

2. שינה:

"כמה תינוק צריך לישון?" זו שאלה מאד נפוצה שאין עליה תשובה אחת. מה לעשות שיש תינוקות שלא עומדים בזמנים? אין ספק ששינה היא חשובה, שתינוק עייף זה דבר שמאד לא כיף להתמודד איתו, שתינוק שישן טוב מתפתח טוב, אוכל טוב ובאופן כללי יותר נעים לו (ולנו) בחיים, אבל פגשתי מספיק תינוקות שהיו מאושרים, רגועים וממש לא עייפים – ובכל זאת לא ישנו בלו"ז הנפוץ או המצופה מהם. יש תינוקות שישנים תנומות מאד קצרות וחטופות ביום. יש כאלה שלהיפך – מבלים את רוב היום בשינה. בסופו של דבר – תשאלי את עצמך שתי שאלות: האם הגוזל שלי רגוע ונינוח כשהוא ער? האם ההרדמות, כשהן מגיעות, פשוטות יחסית ולא כרוכות בהמון מאבקים ובכי (שהם לפעמים סימן לעייפות יתר)? האם בלילה הוא ישן טוב (שזה אומר – משהו בין 3-6 שעות רצוף ולא 12 שעות)? 
אם התשובות הן – כן, כן וכן כנראה שהתינוק שלך ישן את השעות שהוא זקוק להן. 
 

3. אוכל: 

גם כאן יש לוחות זמנים ויש אמהות שנמצאות בסטרס מתמיד כי התינוק שלהן לא גמר את הבקבוק או לא מחליף ארוחה במוצקים. 
כשמדובר בגילאים בהם התזונה היא חלב אם/תמ"ל הכמויות לא תמיד אומרות הרבה (או הזמנים, כשמדובר בהנקה). חשוב לשים לב שהגוזל אוכל בצורה רגועה, עולה במשקל, עושה פיפי וקקי ובאופן כללי רגוע. חשוב גם לזכור שלא כל בכי משמעו אוכל אבל זה כן אחד הצרכים הכי בסיסיים וחשובים ולכן אם הרמת, ניסית להרגיע על הידיים, החיתול נקי והבגדים נוחים – כנראה שהגוזל רעב גם אם לא עברו 3 שעות מהארוחה הקודמת. 
כשמדובר במוצקים יש הרבה הרבה בלבול והמון המלצות סותרות. יש אמהות שזה מאד מרגש אותן ורק מחכות להתחיל ויש כאלה שכל הנושא מלחיץ אותן ולא מלהיב בכלל. אז קודם כל צריך לזכור – אוכל זה כיף. זה צריך להיות נעים לכולם, גם למאכיל וגם למואכל. 
אם התינוק שלך מחזיק את הראש ובית החזה יציבים, אם הוא שולח ידיים, תופס ומביא חפצים לפה ואם בכל פעם שאוכלים לידו הוא נראה כאילו הוא מתכוון לקפוץ לתוך הצלחת – כנראה שהוא מוכן להתחיל טעימות. אם כל העניין ממש לא מעניין אותו או שאת מרגישה שהיציבות שלו לא לגמרי שם – כנראה שיועיל לשניכם להמתין קצת, גם אם הוא כבר בן שישה וחצי חודשים. 
 

4. שלבי התפתחות מתקדמים:

כאן הטווחים כבר נעשים ממש רחבים ואיתם ההשוואה הבלתי נמנעת בין הילד של השכנים שזוחל בכל הבית בשבעה חודשים והילד שלי בן השמונה חודשים שבעיקר מסתובב סביב עצמו ומתופף עם צעצועים על הרצפה. 
התהליך של "התנתקות מהרצפה" – עלייה על שש, התיישבות, עמידה והליכה הוא תהליך שדורש המון כוח שרירי, בטחון עצמי וגם מוטיבציה ולכל תינוק זה לוקח את הזמן שלו. במקום להתמקד במה תינוקות אחרים כבר השיגו התמקדו באתגרים וכיף עם התינוק שלכם: תנועות גדולות במרחב כשהוא על הידיים או בנדנדה, מציאת הצעצועים והגירויים שיעוררו בו רצון לנוע ולהתקדם, לאפשר לו לפעמים להתאמץ ולהיות קצת מתוסכל, לאפשר לו לחקור, לנסות וליפול ולהציב בסביבתו את הדברים שיעזור לו לעשות את זה: מכשולים שאפשר לטפס עליהם, מרקמים שונים שהוא יכול לגעת בהם, חוויות חדשות ומעניינות וכו'.
 
חשוב לציין שלפעמים יש גם מקרים הפוכים, בהם הסביבה אומרת שאת לחוצה, שהכל בסדר, אבל את מרגישה שמשהו לא מסתדר. גם במקרים כאלה אני חושבת שההקשבה לעצמך היא החשובה. את יודעת בדיוק מה קורה עם הילד שלך, לכי לברר ולבדוק.
לכל אחד יש מה להגיד. אנשים יגידו שאת אמא היסטרית או יותר מידי זורמת. הם יגידו שלתינוק שלך קר מידי או חם מידי או משעמם מידי. אבל את תדעי שאת אמא שלווה ובעיקר קשובה – לעצמך ולגוזל שלך, וזה מה שהכי חשוב. 
תהני מכל רגע.