בית מזכוכית, חלונות מפלסטיק - על ילדי גירושים
לא מעט "זוגות זכוכית" מתנפצים לנוכח המציאות, הנסיכה כבר אינה נסיכה... והנסיך הופך לצפרדע... וילדי האהבה מוצאים עצמם משולחים מביתם, אותו בית בו חלמו את חייהם... בעוד תעתועי החיים נוגסים את ציפויי השוקולד והממתקים המכסים אותו, בכל פה...
ובעודם מחפשים את דרכם חזרה אל הוריהם, תועים ומבוהלים, ליבם הולם בחשש.. מה ומי להם עכשיו?
מאת: נוחי טל שטרית, עו"ס, מטפלת פרטנית, מדריכת הורים, מטפלת משפחתית וזוגית
בחיים כמו באגדות אנו מצפים למצוא נפש תאומה, עימה נחיה באושר ובעושר, ילדינו יבוא מאהבה, ויחדיו נגדלם ונלווה אותם לחיים עצמאיים, בעוד אנו נצעד לאטנו חבוקים אל עבר השקיעה....
רומנטי, נכון...
ומה קורה במציאות?
לא מעט "זוגות זכוכית" מתנפצים לנוכח המציאות, הנסיכה כבר אינה נסיכה... והנסיך הופך לצפרדע... וילדי האהבה מוצאים עצמם משולחים מביתם, אותו בית בו חלמו את חייהם... בעוד תעתועי החיים נוגסים את ציפויי השוקולד והממתקים המכסים אותו, בכל פה...
ובעודם מחפשים את דרכם חזרה אל הוריהם, תועים ומבוהלים, ליבם הולם בחשש.. מה ומי להם עכשיו?
דימוי זה משקף את רגשות הפחד, החששות, הבדידות, הבלבול, האשמה והבושה והכעס, המתלווים למצב של גירושים במשפחה. כולם פגועים, חלומות נכזבים, הן של ההורים והן של הילדים, גם של היוזמים וגם של הננטשים. איש אינו פטור...
מצב זה שבו העתיד אינו ברור, מותיר את בני המשפחה לא פעם בטלטלה רגשית עזה. גם ההורים החזקים ביותר מצויים בתהליך של משבר, ועליהם לאסוף את עצמם ולבנות את חייהם מחדש בין אם כהורים יחידים החיים עם ילדיהם ובין אם בנפרד מהם, בין אם מצאו להם זוגיות חדשה ובין אם לאו, בין אם עסוקים בהסתגלות למצב החדש של בלי-זוגיות ובין אם בחיפוש אחר חברות חדשה לחיים.
בתוך אותו כאוס, ילדי הגירושין, חווים פרידה ממצב קיים ומוכר הן ברמה של ההתנהלות היומיומית והן ברמה הרגשית. הפרידה בין ההורים מובילה לשינויים דרמטיים באורח החיים. לעתים עליהם לעבור לבית אחר, מעבר הכרוך בשינוי של מסגרת חינוכית וחברתית, פעמים רבות חלה ירידה ברמת החיים אליה הורגלו. ישנם מקרים בהם הם נדרשים להסתגל לקשר עם הורה העובר להתגורר במרחק, ואפילו להשלים עם מצבים קשים בהם נוצר נתק מאחד ההורים, מסבים וסבתות, מדודים, או קרובים אחרים.
על רקע התפרקות המסגרת המשפחתית, אשר מהווה 'רעידת אדמה' עבור ילדים וערעור הבסיס המוכר להם, ילדים עלולים לחוש כי איבדו את המשענת עליה סמכו עד כה. ישנם ילדים המגיבים בדרישת תשומת לב רבה במטרה לאלץ את הוריהם לחזור ולתפקד כהורים, או על מנת לבדוק ולהבטיח את אהבתם אליהם. הם נוטים להיצמד להוריהם דווקא בזמן שבו ההורים זקוקים למרחב ומנוחה, לעומתם אחרים חוששים להוריהם ונזהרים מלהטרידם "בקטנות" מתוך דאגה לשבירותם. ילדים עשויים להתקרב להורים ולקחת על עצמם תפקיד חברי של אוזן קשבת... או להיפך לנסות ולהתנער מההורים ולהתנתק מהשבר המשפחתי מתוך תחושות של חוסר אונים והיעדר שליטה. כל הדרכים הללו מבטאות ניסיונות של הילדים ל'שרוד' את המשבר ולמצוא מחדש את מקומם במסגרת המשפחתית שהתפרקה. כל ילד בוחר דרכים המתאימות לו אך יש לשים לב כי ילדים אשר מצמצמים את תגובתם לאורך זמן לתפקיד אחד ('היועצת' של אמא, הילד ש'נורא בסדר', 'התינוק' שצריך תשומת לב, הילד 'הרע שלא מתחשב בעייפות ההורה ובקושי הכלכלי'...) משלמים מחיר רגשי.
הסכסוכים בין ההורים והמותשות התפקודית, מחלישים את סמכותם ההורית, מה שפוגע בילדיהם ובהם עצמם.
תהליך ההתאוששות הינו מורכב ותלוי בגורמים רבים, ובעל השלכות שונות באופיין ובעוצמתן על התפתחותם של הילדים, על קשריהם בהווה ובעתיד, על זוגיותם והורותם בבגרותם ועל תפקודיהם בכל תחומי החיים.
נקודות חשובות לתשומת לב ההורים ולטובת ילדיהם:
- לזכור שכל עוד הם הורים, עליהם לפעול כ 'הורים-של-ביחד'. על ההורה המשמורן לדאוג להזמין את ההורה המשלים לאסיפות הורים, ליידע ולשתף במצב ילדיהם – הנפשי, רגשי ותיפקודי.
- ההורה שמחוץ לבית – חשוב שיהיה שותף פעיל בעולמו של הילד, למשל להופיע בביה"ס ובחוגים, להקפיד על קשר טלפוני רציף, ללמוד ולהכיר את תחומי העניין של הילד.
- שני ההורים יקפידו לשמור על כבוד הורי של האחר מבלי לפגוע בסמכותו. וזאת, גם כאשר אינם מסכימים זה עם זו.
- להיזהר ולהימנע מהסתות או משיתוף פעולה עם ילד כנגד ההורה האחר. ילדים רגישים לפגיעות הוריהם ועלולים לנתק מגע עם האחד כאשר הם חשים שכך מצופה מהם.
- לשמור על הקשר בין הילדים לסביהם, כמקור תמיכה מוכר וחם, בייחוד בתקופה ובמצב בו אינם בטוחים בבסיס התמיכה ההורי החדש. כל אובדן נוסף רק יגביר את הכאב והקושי.
- מומלץ להגיע להחלטה על מפגש מסודר וקבוע בין ההורים – לשיחה ושיתוף אך ורק בנושא הילדים. נכון שלשם כך נדרשות תעצומות-נפש והבחנה בין הזוגיות להורות, אולם האמצעים הטכנולוגיים המתקדמים מאפשרים דרכי מפגש פחות מתחככות בפצעים, וניתן לקיים שיחות באינטרנט.
ובאשר להורים כבני-אדם... – כדאי ורצוי למצוא מקורות תמיכה מתאימים, רק לא ילדיהם ! כמו פורומים באינטרנט, חברים ומשפחה, קבוצות תמיכה ולמידה או ייעוץ מקצועי.