אימא אחראית ורווקה לכמה שעות
שלח לחברהנסיכה השלימה שבוע שלם במשפחתון. כבר לא שעה פה שעה שם..יום שלם!! מ7 וחצי עד 4 אחה"צ. ההרגשה הזו למסור אותה מידיי אל ידיי הגננת ולצאת מן הדלת לבד גורם לי להרגיש אימא גדולה. לפתע אני מרגישה אימא אמיתית ואחראית ש"מורידה את הילדה בגן" ופורשת לעיסוקיה.
הנסיכה השלימה שבוע שלם במשפחתון. כבר לא שעה פה שעה שם..יום שלם!! מ7 וחצי עד 4 אחה"צ. ההרגשה הזו למסור אותה מידיי אל ידיי הגננת ולצאת מן הדלת לבד גורם לי להרגיש אימא גדולה. לפתע אני מרגישה אימא אמיתית ואחראית ש"מורידה את הילדה בגן" ופורשת לעיסוקיה. החופש הזה, שכ"כ חיכיתי לו, לחזור לחיי שגרה כמו פעם, לעניינים שהם רק שלי ולא להיות דרוכה בכל רגע מה הקטנה עושה, למה היא מקטרת, למה היא לא נרדמת, אולי היא שוב רעבה.. מרגיש לי כמו חזרה לחיי הרווקות. אני לא צריכה לסחוב איתי אף אחד, אני לא צריכה להסתכל כל רגע במראה אחורה (למרות שזה מעין טיק שלא מפסיק גם כשאני לבד באוטו), לא צריכה לפתוח בגאז', לשחרר חגורת בטיחות מהסלקל, לדחוף את כל הבית לתיק, לשיר לנסיכה שלא תשתעמם.. לא... רק אני, לבד באוטו. כל יום אני חוגגת את החופש הזה בשבע וחצי בבוקר. ברגע שאני יוצאת משער הגן ההתרגשות מתחילה לבעבע, ברגע שהמפתח בסוויץ' והמוזיקה מתגברת ברדיו אני מרגישה
חופששששששששש!!!!!
אפילו אם זה רק לכמה שעות, גם מחר יתחיל החופש בשבע וחצי וגם מחרתיים וגם אחרי...
והיום טס, לא ייאמן באיזו מהירות מגיעה השעה 3 וחצי ולא הספקתי כלום.. ואני נכנסת לאוטו, מגבירה את הרדיו וכשאני קרובה לגן אני מנמיכה. אני חוזרת להיות אימא אחראית. נכנסת להחזיר לידיי את הנסיכה, מרוגשת, שמחה, מתגעגעת. ואז הנסיכה ואני מתפנקות יחד שעתיים, בלי טלפונים, בלי הפרעות, רק אני והיא. אימא ובת. עד שהחצי חוזר הביתה ולקוח אותה לעצמו לעוד שעה של כיף. ואני מסתכלת מהצד על הנסיכה ואבא שלה מתמוגגים אחד מהשני ושוב ההתרגשות מתחילה לבעבע. אבל הפעם זו התרגשות אחרת, סוג של תחושה רגועה ושלווה. אני מוצאת את עצמית במערבולת לא נגמרת של התרגשויות מהבוקר ועד הערב, התרגשות אחת מתחלפת באחרת. לא פחות טובה, אם לא יותר...
