איה אאוץ' אווה
שלח לחבראז לי קרה שהבוקר נפתח בנפילה במדרגות שהסתיימו בנקע חמור, רצועת קרסול קרועה וגבס אחד. הפעם בניגוד למקרים אחרים בהם תהיתי למה דווקא לי? ולמה מגיע לי כל הטוב הזה? הבנתי. הבנתי למה, הבנתי את העיתוי, אני חושבת שאפילו הבנתי מי שלח לי את האירוע הזה...
מאת: ריקי לוי - דינר
אינני זוכרת במדויק אם יש ספר בדיוק בשם הזה או שם דומה, אבל זה בדיוק מה שהרגשתי הבוקר ב- 07:30.
אומרים שדברים לא קורים סתם וכי לכל דבר/אירוע בחיים יש כוונה, כל אירוע בא ללמד אותנו משהו גם אם אנחנו לא מבינים בדיוק באותה נקודת זמן את המסר שלו, או את העיתוי שלו. בקיצור אם אנחנו שואלים את עצמנו למה דווקא לי? ויציאות פולניות-יהודיות בנוסח הזה.
אז לי קרה שהבוקר נפתח בנפילה במדרגות שהסתיימו בנקע חמור, רצועת קרסול קרועה וגבס אחד. הפעם בניגוד למקרים אחרים בהם תהיתי למה דווקא לי? ולמה מגיע לי כל הטוב הזה? הבנתי. הבנתי למה, הבנתי את העיתוי, אני חושבת שאפילו הבנתי מי שלח לי את האירוע הזה, אך היות ויש מצב ולו הקלוש ביותר שהיא קוראת את הטור הזה אני אשמור את השם המלא, ואף המקוצר במערכת.
כדי להבין את האירוע יש לחזור מספר ימים אחורה.
שבוע שעבר התלבטנו אחיותיי ואני כיצד לציין את יום הנישואין ה____ של הוריי החל ביום שני הקרוב.
מיד שלפתי את כובע המארחת המסורה, ניקיתי מעליו את האבק של השנתיים האחרונות ונדבתי את ביתי ומרכולתי לאירוח משפחות. מזמן לא הייתם אצלי, גרסתי.
אחיותיי הסכימו.
לא הייתה מאושרת ממני, באמת מזמן לא הייתה כל המשפחה אצלי- 17 איש למי שמתעקש אבל באמת שאינני סופרת.
כדי להגדיל לעשות אפילו הזמנתי אוכל ממישהי שמכינה אוכל ביתי, כל זאת משני טעמים עיקריים-
- רציתי שיהיו דגים, כאלו חריפים שאיני יודעת להכין
- רציתי לפנות את זמן הבישולים שלי לזמן בו אוכל לארגן את הבית כמו שאני רוצה כבר המון זמן, כולל צביעת קירות מחדש, שיוף הארונית הישנה וחידושה ואי אלו עיצובים שאני חולמת עליהם מקדמת-דנא.
בעלי שראה את הרשימה הארוכה של ההכנות גיחך קלות, התעצבן כבדות ואמר לי שאין סיכוי בעולם שנספיק הכל תוך יום וחצי. לא נשברתי בראשי עוד האמנתי שאם אני אתחיל בפעולה הוא כבר יצטרף. חדורת אמונה המשכתי בתכנונים.
בערב כבר קיבלתי טלפון מהבשלנית שהיא לא מוצאת דגים, ושתמיד כדאי להזמין לפחות יום לפני....
לא נואשתי, הסימנים הקטנים שאמורים היו לסמן לי לרדת מהעץ הגבוה עליו טיפסתי לא הבהבו חזק מספיק באורותיהם- לא קראתי את המפה.
אותה מפה שכבר למעלה מחודש מסמנת לי שאני צריכה מנוחה.
לא נחתי. פשוט הוצאתי עוד בשר להפשרה מהמקפיא.
ואז הגיע הבוקר.
ואז הגיעה הנפילה.
אני באמת מאמינה בסופו של דבר שמישהו מבין שכדי לכבות אותי צריך פשוט לנטרל אותי. כפתורי ההפעלה והכיבוי האחרים פשוט לא עובדים.
אפילו האורטופד אמר לי שהוא מבין שאם לא יגבס אותי הרגל לעולם לא תחלים כי אני לא יודעת לנוח.
את זה הוא הבין אחרי חמש דקות שיחה איתי.
אני משוועת לנוח. אני משתגעת כשאני נחה.
גם עכשיו אחרי פחות מ- 24 שעות עם גבס אני משתגעת מהנטרול.
מרגישה לא יעילה. אולי בעוד יום או יומיים אני אמצא שוב את החן של קריאת ספרים בשלווה.
עד אז קשה לי, כואב לי וממש ממש לא כיף לי.
תנסו אתם לטפל בשלושה ילדים כשאינכם יכולים לזוז.
לכל מי ששואל הבעל עוזר- המון. אין לו ברירה.
הייתי רוצה פשוט להירגע מתוך בחירה ולא מתוך אילוץ. אבל אם זו הדרך של העולם/יקום/אנרגיה קוסמית להביא לי את שאני צריכה, אז גם על זה תודה.
שיהיה שבוע נפלא.
