150,000 ואחת! - mamy
  • מחשבון הריון
  • מחשבון ביוץ
  • מחשבון משקל

מחשבון לחישוב תאריך לידה

מחשבון הריון יסייע לך להיות מעודכנת בהתקדמות ההריון שלך. כל שעליך לעשות – הכניסי תאריך ווסת אחרון למחשבון הריון וגלי נתונים על ההריון שלך.

תאריך וסת אחרון

מחשבון לשיעור תאריך ביוץ

מחשבון ביוץ יסייע לך לאתר את מועד הביוץ המשוער בהנחה שהמחזור החודשי שלך סדיר.

תאריך וסת אחרון

משך המחזור החודשי (?)

מחשבון הוספת משקל בהריון

מחשבון זה יסייע לך להעריך האם העליה במשקלך במהלך ההריון תקינה וכמה עוד עלייך לעלות במשקל עד הלידה.
גובה (מטרים, לדוגמה - 64.1מטר)
משקל בתחילת ההריון (ק"ג)
משקל נוכחי (ק"ג)
שבוע הריון (בין שבועות 24-21)

  • שם לתינוק
  • מפגשי בוקר
  • mamymail
alt

פירוש נומרולוגי חינם

הקלידו שם פרטי ומיד תקבלו במייל את הניתוח הנומרולוגי של השם שבחרתם.

alt

מפגשי בוקר חינם

כולכן מוזמנות חינם לזמן איכות עם הבייבי בקניונים ברחבי הארץ.

alt

העובר שלך רוצה לדבר איתך

אמא, בואי הרשמי וקבלי ממני העובר שלך מכתב שבועי ובו מידע על ההתפתחות שלי ועוד...


כנסי לעמוד הפייסבוק שלנו לקבלת המלצות ועדכונים

150,000 ואחת!

הדפסה altשלח לחבר
מאת
דוא"ל של החבר
פורסם ב: 19.08.2011

 "החשיבות בצעידה אינה רק עבורכם, היא עבור ילדכם. כי כשהילד שלכם ישאל אתכם איפה הייתם אז במהפיכה החברתית מה תענו לו?". וזהו זה הספיק. לא יכולתי לשבת על הגדר.



מאת: ריקי לוי דינר


150,000 ואחת!

הייתי שם. אני האחת. לא יודעת אם ספרו אותי או לא, אבל כפי שכבר כתבתי בטור הקודם – הייתי חייבת להיות שם. משהו בתחושה הפנימית לא נתן מנוח. האמת שהדבר שדירבן אותי לצאת אל המסע הזה בחופש הדביק של יולי אוגוסט, היה משפט שמישהי או מישהו, אני באמת לא זוכרת, כתב/ה היכנשהו – "החשיבות בצעידה אינה רק עבורכם, היא עבור ילדכם. כי כשהילד שלכם ישאל אתכם איפה הייתם אז במהפיכה החברתית מה תענו לו?". וזהו זה הספיק. לא יכולתי לשבת על הגדר.

אז הלכתי. בדחילו ורחימו ארגן לי ידיד שלי טרמפ לתל-אביב עם עוד חברים שלו. כמו ריהוט משרדי במחסן נדחקתי באוטו ביאנקי קטנה עם ארבעה חברה בני עשרים וקצת שלא היה ברור אם הם מבינים את המטרה החברתית הנעלה, או סתם מתלהבים מלילה בלי שינה בתל-אביב. הנהג יש לציין היה בן 35 וניכר כי באמת היה הבוגר שבחבורה.

כמות הסיגריות שהם עישנו תוך כדי נסיעה, כמות המשפטים ה'מגניבים' שנזרקו לחלל האוטו הדחוק, העלו בי לא אחת את השאלה "מה לעזאזאל אני עושה פה?", וזאת לצד ההבנה כי אכן התבגרתי עם השנים, אכן אני מעין סוג של ביניים לא באמת בת 40 אבל כבר לא בת 20 וקצת. משהו בגיל הכרונולוגי החל לחלחל אל התודעה הקוגניטיבית – אני באמצע. קצת מזה וקצת מזה.

מתוך האמצע הזה הגעתי אל רחוב רוטשילד והתחלתי את צעדתי אל עבר כיכר הבימה שם פגשתי חברה משכבר הימים.

האמת- נפעמתי. נהניתי מהשקט, לא של הרחוב, הוא היה סואן מאוד, מהשקט הפנימי שלי. הלכתי כמו בסרט, צופה בהמוני האנשים סביבי ונהנית. ממש תצפית אנתרופולוגית.

כשהגעתי אל כיכר הבימה הכל השתנה, השקט לו ציפיתי, חשבון הנפש התהפכו באחת אל צעדת הקרב של חברתי ושכנתה. "חייבים להגיע אל הבמה! חייבים!". השורש ח.י.ב. כיכב בכל צעדתנו. כחדורות אמונה ורוח קרב המשכנו לצעוד. הן צועדות, אני נגררת. כמעט ולא דיברתי משך כל אותו הערב, מה שלא אופייני לי. דיבור הוא אחד ממאפייני המרכזיים (וכתיבה כמובן). גיליתי בעצמי שקט ובגרות אחרת – שקולה, הגונה, טובה.

גיליתי שלא כמו פעם שהיה לי חשוב לצעוד בראש, לשאת את רוח המרד ולרטון על כל מה שלא נראה לי, הפעם באתי לרטון את המקרו בשקט, את המיקרו שעצבן אותי נשאתי בדממה. גילית באמת שלמדתי לבחור את הקרבות שלי ועל כך אני גאה. יכלתי להתלהם עם ההמונים, ואכן צעקתי לעיתים "העם דורש צדק חברתי", אך לא הייתה בצעקה זו מן ההתלהבות של צעדת האחד במאי כשהייתי בת 16 עם תנועת הנוער עליה נמניתי.

יכלתי גם לטעון בפני חברתי ושכנתה, רגע! תעצרו! העיקר שאנחנו כאן לא בהכרח חובה להיות בקו האש, אך היה לי כנראה נוח להגרר. גיליתי בעצמי נכנעות טובה. כן! יש דבר כזה, בוגר, שקול, שלו.

כמו חדרי מלח הנמצאים ליד ביתי הרגשתי שקט מרמה – טהור ולבן אך כנוע מתרפס. משהו בדיכוטומיות הזו דווקא הרגיע אותי.

עם זאת את חשבון הנפש שלי לא הצלחתי לעשות. מיהרתי לחזור אל ההמונים הפרטיים שלי- המשפחה. לשחרר את הבעל שצריך לקום מוקדם לעבודה, להחזיר את עצמי למציאות הפרטית שאינה מתחשבת בהפיכות חברתיות.

בתוך ההמונים עימם רציתי לנוח, בתוך הצעקות של השדרה כן גיליתי את ארץ ישראל הנושנה, המלוכדת, זו שאומרת סליחה ותודה כאשר נדחפת היא בטור. כי כולם היו שם לאותה מטרה.

וזה היה היופי שבעניין. מכל גווני האוכלוסיה שמעתי את הזעקה. היו שם זקנים שלא יכולים להזדקן בכבוד, היו שם מבוגרים שרואים את ילדיהם כורעים תחת הנטל, חרדים וחילונים, אשכנזים ומזרחיים. שוב הוכחו התיאוריות הסוציולוגיות שלימדתי בעבר כנכונות – בעת משבר נשכחים קרבות ישנים. כולם אחים.

כולי רק תקווה כי אחוות הרעים הזו לא תשכח במהרה, לא בספטמבר ולא בימים שלאחר המהפיכה.

מצד שני למודת קרבות אנוכי וכפי שאמרתי כבר איני שיה פתיה, אני יודעת כי הכל באיזה שהוא אופן יחזור להתחלה. מקווה כי אזכור את הלקח הפרטי, שאדע לבחור את קרבותיי הפרטיים והחברתיים בתבונה.

ואשר לכולם מקווה כי אכן יתגשם חזון המהפיכה החברתית. שרוטשילד לא תחזור להיות סתם שדירה.

 

 




למעלה alt
הדפסה altשלח לחבר
מאת
דוא"ל של החבר
קבלי טיפים והמלצות למייל

עקבי אחרינו