לחיות ללא רגשות אשם
שלח לחבראיך מאזנים בין בית ועבודה? איך נותנים לכל אחד מהילדים את יחס ואוזן קשבת לה הוא זקוק? חוה זינגבוים, אמא ל-6 ובעלת עסק מספרת על השילוב של קריירה ואמהות.
מאת: חוה זינגבוים, מומחית לקוסמטיקה רפואית, אמא ל-6
"כאמא לששה ילדים בגיל 6 – 21, אני מודעת היטב למגבלות הזמן. את המושג אשת קריירה, אני מתעבת ומעולם לא הרגשתי נוח כשהופנה אלי. מבחינתי זהו מושג מעוות וחד גוני, שאינו מתאר אותי, או מי מחברותי העובדות. כל אחת ואחת מאיתנו הינה עולם ומלואו. נכון, יש לנו קריירות, כל אחת בתחומה, אך אנו גם אמהות לילדים, חברות אחת לשנייה, חלקנו חיות בתוך זוגיות, וכולנו גם חלק מקהילה. ולא הזכרתי הורים, אחרים ומשפחה מורחבת. לכן, המושג אשת קריירה הופך אותנו לחד מימדיות.
אז איך בכל זאת מאזנים בין בית ועבודה?
השלב הראשון הינו כמובן החלטה מודעת. אני דוגלת בכוחו של המודע! כל אשה צריכה להחליט שהיא מסרבת להרגיש רע, אשמה וכדומה. פשוט סירוב אמיתי. גם אם הגעתי מאוחר הביתה, ישנה מטרה ברורה ומוצדקת למעשיי (פרנסה, הגשמה עצמית ועוד). זהו שלב הכרחי לצורך השקט הנפשי של כל אמא שהיתה צריכה לעזוב תינוק בן כמה שבועות ולחזור למעגל העבודה.
השלב הבא הינו תכנון קפדני – אני מתכננת את הזמן שלי עם ילדי, על פי הצרכים המשתנים. בכל תקופה ישנו ילד אחר הצריך אותך יותר מאחרים. ילדים עוברים תקופות שונות בימי חייהם, בתקופות שבהן הם מתפקדים, נהנים ומתקדמים, אין להם צורך בזמן רב איתנו. בכל תקופה של הסתגלות, נסיגה בהתנהגות או קושי, שם יש לשים את הדגש. למזלנו, לא לכולם יש קשיים באותו זמן. יש לשים לב לא לפספס דווקא את הילדים ה'זורמים', שאין להם בעיות. דווקא הם פעמים רבות 'נופלים בין הכיסאות'. הילדים הנתקלים בקשיים הם אלו להם ניתן באופן טבעי את מירב תשומת הלב. ילד חולה, נכה או בעל בעיית הסתגלות, באופן טבעי מאותת לעזרה. אבל יש לשים לב גם לילד הסתגלן והזורם. צריך לוודא שכל יום אמרת לכל ילד כמה הוא מיוחד וכמה את אוהבת אותו. ממש לעבור מילד לילד (כשיש לך שישה, את חייבת לסמן לך בראש שעברת על כולם).
"השתמשי גם בטכנולוגיה – כל כך קל לשלוח sms לכל ילד לפני תחילת היום. קל ופשוט להניח פתק בקלמר או ביחד עם הסנדביץ'. לאחל בהצלחה במבחן או לשלוח נשיקות, או פשוט לאחל יום טוב. אני מקפידה לקחת כל ילד בנפרד. לארוחת בוקר עם אמא. מדי פעם מותר גם להם לאחר לשיעור! גם למגע יש חשיבות. אני מודעת לכוח של היד הנוגעת, המלטפת, המחבקת. לעיתים בסוף יום עבודה מתיש, כשאין לי כוח למילים, פשוט נכנסים יחד למיטה, לחיבוק ארוך, לליטוף ולנשימה בקצב אחיד.
אין אהבה בעולם כמו אהבה של אמא. גם כשאת בעבודה, או בחו"ל, הם יכולים לדעת את זה!
"המבט גם מאוד חשוב. יש לי דיאלוגים שלמים עם ילדים במבטים בלבד. תמיד הסתכלי עליהם בגבוה העיניים. הם התוצר הכי מדהים שלנו. עם הזמן תראי שלא תמיד יש צורך במילים, ועולם שלם של מבטים וחיוכים ותנודות ראש מקשר ביניכם. הכי חשבו תיהני מהם, תצחקי מהבדיחות שלהם, תקראו ספר יחד.
כששאלתי את אבא שלי, 'איך למרות שלא היית כמעט בבית, יש לי ממך שק של חוויות חיובי וזיכרונות נעימים?", הוא ענה 'זה מכיוון שכשאני לא בבית, את עסוקה בדברים שלך, אין לך שום תמונה בראש שמשלבת אותי. הזיכרונות המשותפים מתחילים להצטבר, כשאני חוזר הביתה. היה לי חשוב, ליצור חוויות חיוביות מרגע שאני חוזר הביתה, מתוך ידיעה שאלו נצרבות בזיכרונך'.
כמה חכם וכמה פשוט. לכן, כשאת כבר מגיעה הביתה, צרי אווירה נעימה. נתקי סלולריים, שימי עיתונים בצד, ובני חוויה חיובית. תקראו ספר יחד, הקשיבו למוזיקה, תעשו כל מה שעולה על דעתך. כך תוודאי שהתמונות שיחרטו בזיכרונם של הילדים מהזמן המשותף שלכם, הן כאלו שהם ינצרו בלבם לעד".
