האם אנחנו חיים את מה שאנחנו מטיפים לילדינו?
שלח לחברמי לא מכיר את הסיטואציה? – שני גמדי הבית החליטו לשחק יחד. לוקח להם בדיוק ארבע-עשרה שניות להפוך את המשחק למלחמת עולם וקולות המלחמה מאיימים להחריש את הבית כולו. ואז מגיע המבוגר האחראי ובצרחת אימים נוזף בהם – "אנחנו לא צועקים בבית הזה".
צילום באדיבות 2p סטודיו
מי לא מכיר את הסיטואציה? – שני גמדי הבית החליטו לשחק יחד. לוקח להם בדיוק ארבע-עשרה שניות להפוך את המשחק למלחמת עולם וקולות המלחמה מאיימים להחריש את הבית כולו. ואז מגיע המבוגר האחראי ובצרחת אימים נוזף בהם – "אנחנו לא צועקים בבית הזה". הגמדים ההמומים משתתקים, מסתכלים עליו בהבעת "כן, הבהרת היטב את הנקודה" וכעבור שלוש שניות נוספות חוזרים לקרב הצעקות.
שעה מאוחר יותר, כאשר הצמד צופה בפרק נוסף ממעללי החוקרת הצעירה והקוף מגיע המבוגר ובטענה של "אתם רואים יותר מידי טלוויזיה" מעביר את הערוץ לחדשות ומתיישב לצפות, מתעלם מקולות המחאה מתחתית הספה.
נורית אלפנבוים, מנכ"לית המרכז לאינטליגנציה רגשית: "כולנו יודעים טוב מאוד מה צריך להיות ומה צריך לעשות, בתיאוריה אנחנו מצוינים. הבעיה מתעוררת כאשר באים להפוך את הרעיונות היפים למציאות יומיומית. כולנו רוצים לגדל ילדים מחונכים היטב. אנחנו רואים בעיני רוחנו צאצאים סקרניים, רגועים ורגישים לזולתם. אנחנו מטיפים לילדינו בניסיון ליצור אצלם מערכת ערכים שהיינו רוצים להאמין בה בעצמנו, אבל האם אנחנו באמת מקיימים את מה שאנחנו דורשים מילדינו לעשות?"
התנהגות לא רצויה היא לא דבר בלתי הפיך – בסבלנות ואורך רוח ניתן לשנות דפוסים והרגלים "רעים". כשאתם נתקלים בהתנהגות כזו נסו לברר עם עצמכם מהו הבסיס שלה ומהיכן היא נובעת. לעיתים קרובות מדי תמצאו את התשובה במראה.
אתם רוצים לחנך את הילדים לכבוד הדדי – נהגו כך ביחסים שלכם איתם ועם אחרים, תנו להם דוגמא אישית למה שאתם מצפים מהם. כאשר אתם קוטעים את דבריהם באמצע, לא מתעניינים בסיפורים שלהם על היום שעברו או מדברים אליהם בגסות, איזו דוגמא אתם נותנים להם?
אתם רוצים ללמד אותם להקשיב ולהיות פתוחים לרעיונות חדשים - עשו זאת בכך שתקשיבו להם, תגלו פתיחות ותהיו מוכנים ללכת לקראתם. תנו להם להרגיש שהדברים שחשובים להם חשובים גם לכם, אל תבטלו את הבעיות או הרגשות שלהם.
הילד חזר עם סיפור על ריב בכיתה - נסו להקשיב לו מהמקום שלו. רוב האנשים מסננים את מה שנאמר להם דרך פילטרים המורכבים מחוויות הילדות שלהם. הילד אינו השתקפות שלכם, נסו לשמוע אותו מהמקום שלו ולהגיב בהתאם לרגשות שלו ולמה שנכון עבורו ולא בהתאם למה שאתם חשים.
בטחון עצמי הוא דבר שניתן לבנות. כבדו את הרעיונות שמעלה הילד ותנו ביטוי לרצונות שלו וליכולות שלו. ילד שיודע שקולו נשמע מקבל בטחון רב יותר ויהיה נכון יותר להשמיע. אם תכבדו את דעתו תגרמו לו לכבד את דעתכם.
אל תוותרו על עקרונות אבל נסו להתאים אותם לאופי המשפחה. פעלו מתוך גמישות מחשבתית – אל תתעקשו על מה שלא עובד. חינוך הוא כמו בניין מקוביות, לא הגעתם לתוצאות בפעם הראשונה, פרקו הכל ובנו מחדש על בסיס שונה, וכמובן, נסו להתאים את הבניה לשינויים המתרחשים בבית.
אל תפחדו מהרגשות שלכם, יש להם מקום בתהליך החינוך, אבל דעו לקבל גם את הרגשות של ילדכם. ילד שגדל באווירה של הבנה וקבלה, סביר שיהפוך למבוגר עם יכולות לקבל ולהבין אחרים.
והכי חשוב- -קחו אחריות. אין תחליף למעורבות פעילה של הורים בחינוך הילדים. דעו מה עושה הילד שלכם, מי הם חבריו, מה הוא אוהב ומה הוא מרגיש. בסופו של דבר הילדים שלנו היום הם המבוגרים שאיתם נחיה בעתיד.
