לשמוע את ה"כן" שמאחורי ה"לא"
שלח לחבר"לא!" המילה הנוראית נאמרה. ביקשתם מילדכם לעשות משהו הגיוני לגמרי, כמו למרוח קרם הגנה ביום חם, שטוף שמש; לרחוץ ידיים לפני הארוחה; לנעול נעליים כדי שתוכלו לצאת מהבית; לסדר את הספרים והבגדים שהשאיר/ה מפוזרים בסלון; לצחצח שיניים לפני השינה; ללכת לישון.
מאת: ענבל קשתן ערכה: ארנינה קשתן מנחה מוסמכת ב"תקשורת מקרבת"
"לא!" המילה הנוראית נאמרה. ביקשתם מילדכם לעשות משהו הגיוני לגמרי, כמו למרוח קרם הגנה ביום חם, שטוף שמש; לרחוץ ידיים לפני הארוחה; לנעול נעליים כדי שתוכלו לצאת מהבית; לסדר את הספרים והבגדים שהשאיר/ה מפוזרים בסלון; לצחצח שיניים לפני השינה; ללכת לישון.
ובכל זאת, לילדכם או ילדתכם – בגיל שנה, שנתיים, שלוש, ארבע או ארבע-עשרה – יש דעה משלהם. אתם אוהבים את הראש שלהם, העצמאות המתפתחת, האסרטיביות, הרצון שלהם להחליט מה הם רוצים לעשות ומתי, אבל כל כך הייתם רוצים שהם יהיו הגיוניים! כל כך הייתם רוצים שהם יעשו מה שאתם רוצים מבלי לעשות מזה עניין.
גישור על פני הפער בין מה שאנחנו רוצים לבין מה שילדינו רוצים, יכול למתוח את סבלנותנו עד קצה גבול היכולת. יעידו על כך ספרים בנושאי ההורות, שרבים מהם מתמקדים באיך לגרום לילדינו לעשות את מה שאנו רוצים – בין אם באמצעות "משמעת אפקטיבית", פרסים, עונשים או דיאלוג.
שימו-לב למקרה שעליו כותבת לי טלי, אם לילדה בת שלוש:
לעיתים מאיה מסרבת להיכנס לכסא הבטיחות במכונית, ואז אנחנו "מכריחים" אותה להיכנס. מדובר בשמירה על בטיחותה. יש שיאמרו שאנו יכולים לבחור לחכות ולא לנסוע עד שנשכנע אותה להיכנס מרצונה החופשי, אך כמו אנשים רבים, אנחנו תמיד ממהרים והאפשרות לחכות לעתים קרובות איננה באה בחשבון. מה אנחנו יכולים לעשות?"
דיאלוג בתקשורת מקרבת
דיאלוג בתקשורת מקרבת עשוי לעזור לטלי לפתור את הבעיה, ואפשר שלא, אך הוא בוודאי יתמוך בבניית איכות הקשר שאותו היא מעונינת לקיים עם מאיה. המפתח לטיפוח הקשר כשאנחנו שומעים "לא" הוא לזכור ש"לא" הוא תמיד "כן" למשהו אחר, וככזה הוא ההתחלה ולא הסוף של השיחה. אם טלי בוחרת לְפַנות זמן לחיבור עם בתה – מה שלעיתים כן מזרז את מהלך הדברים – הדיאלוג עשוי להישמע כך:
טלי: הגיע הזמן לנסוע לבקר את סבא.
מאיה: לא! לא! לא!
טלי: את מאוד נהנית ורוצה להמשיך עם מה שאת עושה עכשיו ? (במקום לשמוע את ה"לא" טלי מקשיבה לדבר שאליו מאיה אומרת "כן", באמצעות ניחוש רגש ההנאה והצורך שלה במשחק ובחירה).
מאיה: כן! אני רוצה להמשיך לעבוד בגינה.
טלי: ממש כייף לך לעבוד בגינה...
מאיה: כן!
טלי: אני נהנית לראות כמה כייף לך. ואני גם מודאגת, כי אני אוהבת להגיע למקומות בזמן שקבעתי. (במקום להשיב ב"לא" משלה, טלי מביעה את רגשותיה והצורך שלה באחריות). אם אנחנו רוצות להגיע לסבא בזמן שקבעתי אתו, אז הגיע הזמן לצאת. את מוכנה להיכנס כעת לכסא שלך במכונית? (טלי מסיימת בבקשה, שמבהירה למאיה מה היא יכולה לעשות כדי לעזור לאמה לענות על הצורך שלה).
מאיה: לא! אני רוצה להמשיך לעבוד בגינה עכשיו!
טלי: אני מבולבלת לגבי מה לעשות. אני אוהבת שאת נהנית לעשות דברים שאת רוצה ואני גם רוצה לעשות מה שאמרתי שאעשה. (טלי מראה למאיה שאכפת לה למלא את הצרכים של שתיהן). תהיי מוכנה להיכנס לכסא שלך באוטו בעוד 5 דקות כדי שנוכל להגיע לסבא בקרוב? (טלי מציעה דרך שעשויה לענות על הצרכים של שתיהן, שוב בצורת בקשה).
מאיה: בסדר.
או שאולי זה לא היה כל כך קל...
מאיה: לא! אני לא רוצה ללכת! אני רוצה להישאר בבית!
טלי: אז את מאוד מתוסכלת עכשיו? את רוצה לבחור מה שאת עושה? (טלי מתחברת למאיה כשהיא מביעה הבנה וקבלה לרגשות החזקים של מאיה ולצורך שלה בעצמאות).
מאיה: כן! אני רוצה לעבוד בגינה!
טלי: אני מבינה. אני עצובה כי אני רוצה לארגן תוכניות שמתאימות לכולם. את מוכנה לחשוב איתי על רעיונות לגבי מה נוכל לעשות שיתאים לשתינו עכשיו? (שוב, טלי מביעה את העניין שלה במענה על הצרכים של שתיהן ומעלה דרך חדשה שעשויה לענות גם על הצורך של מאיה בבחירה ועצמאות).
מאיה: בסדר.
בהתאם לגיל הילד, רעיונות לדרכים שיענו על הצרכים של כולם עשויים להגיע מההורה, עם תגובה של הילד, או משני הצדדים, הילד וההורה. ילדים צעירים בגילאי שנתיים ושלוש עשויים להפתיע אתכם בדרכים חדשניות וישימות שעונות על הצרכים של כולם, שעליהן לא חשבתם.
אפילו אם מאיה תענה "לא" בשלב זה, תקשורת מקרבת ממשיכה להציע לטלי אפשרויות לחיבור ותקשורת עם עצמה ועם בתה. בעזרת חוויות חוזרות, הנותנות לילדה ביטחון בכך שמבוגרים מכבדים את רצונה כפי שהם מכבדים את רצונם, היא תְּפתח בהדרגה יכולת גדולה יותר להתחשבות בצרכים של אחרים והתנהגות שתעזור למלא אותם. בינתיים, טלי תגלה שרגעים מסוג זה מהווים הזדמנויות בשבילה לחזק את הבנתה את עצמה ואת הצרכים המרכזיים שלה בנושא ההורות, באמצעות התנהגות אכפתית הן כלפי עצמה והן כלפי בתה.
מחברים צרכים לדרכי פעולה
בשימוש בתקשורת מקרבת אנו מתמקדים בדרכים כיצד למלא את כל הצרכים שלנו, ולעיתים אנו דוחים החלטות לשלב שבו נשיג חיבור זה עם זה, שיהיה הבסיס לפתרון. לאחר שיצרו חיבור ביניהן, טלי ומאיה עשויות להעלות מגוון דרכים, בהתאם לצרכים החיים בהן בעוצמה באותו הזמן. טלי עשויה לגלות שהיא יכולה לענות על הצורך שלה באחריות על-ידי כך שתתקשר לסבא ותדחה את הפגישה בשעה. היא עשויה לבחור לענות על הצורך שלה בהתחשבות על ידי הבעת הרגשות והצרכים שלה בלהט רב יותר ולבקש הבנה מבתה. או שאולי טלי תתחבר לצורך של מאיה בהרמוניה וקלילות ותבחר לשנות את התוכניות. כאשר תוכניות משתנות מתוך בחירה ברורה למענה על צרכים, הדבר שונה מאוד מ"כניעה" ל"גחמות" הילדה.
חיבור לצרכים של מאיה עשוי להניב דרכים אחרות. ייתכן שלמאיה יש צורך חזק במשחק, שעשוי להתמלא על-ידי תכנון מה הן תעשנה כשתגענה לסבא; ייתכן שיש לה צורך חזק בעצמאות, אשר עשוי להתמלא על-ידי כך שנשאיר לה את הבחירה לומר מתי היא מוכנה. גם לילדים יש צורך לתרום לחיים של אחרים. אם טלי תמצא דרך להביע את רגשותיה וצרכיה שלה ולבטא בקשות ברורות מבתה, היא עשויה לעזור לה להתחבר לצורך הפנימי הזה והבחירה הופכת להיות הבחירה של מאיה להיכנס לכסא במכונית במקום "מאבק כוחות" שבו היא הפסידה.
איזה הבדל יוצרת שמיעת ה"כן"?
כשילדינו אומרים "לא" ואנו שומעים "לא", אנו לרוב נותרים עם שתי אפשרויות לא מספקות. או שנקבל את ה"לא" שלהם, או שנתעלם ממנו. כשאנו בוחרים להבין את ה"כן" שמאחורי ה"לא" , אנו שוב מעמיקים את ההבחנה לגבי המניעים להתנהגות ילדינו: צרכים המשותפים לכל בני-האדם. הבנה עמוקה יותר של ילדינו לרוב מובילה לכך שנרגיש יותר מחוברים זה לזה. אנשים מחוברים הם בעלי יכולת גבוהה יותר לחשוב באופן יצירתי על דרכים למלא את צורכיהם, להרחיב את ההתחשבות שלהם בזולת ולנהוג בסבלנות וסובלנות כאשר הצרכים שלהם לא מתמלאים ברגע מסוים. במשפחתי, כמו גם במשפחות אחרות המשתמשות בתקשורת מקרבת, אין הדבר אומר שאנו תמיד פותרים כל דבר בקלות. משמעות הדבר היא, שאנו מזינים את התקשורת והחיבור בינינו באופן קבוע בעזרת הדיאלוגים הללו, ושאנו בוטחים זה בזה יותר ויותר בהבעת הרגשות והצרכים שלנו. זוהי איכות הקשר שאני רוצה בשביל כל ההורים והילדים.
שינוי תגובתנו ל"לא" של ילדינו משמעותו, בחלקו, ויתור על הכוח שיש לנו על ילדינו באמצעות נטישת ה"לא" שלנו להם (או לפחות הפחתתו). משמעותו להיות מוכנים לוותר על ההיצמדות שלנו לדרכים שלנו, תוך שאנו מתבססים על הבנת הצרכים העמוקים שלנו ושל ילדינו. משמעותו מיקוד בְּטבע היחסים שאנו רוצים לחוות עם ילדינו, מה שאנו רוצים ללמד אותם, ואיזה עולם אנו רוצים ליצור בשבילם.
אולם משמעות תקשורת מקרבת אינה ויתור על הצרכים שלנו. הצרכים העמוקים והאנושיים שלנו חשובים, ויש לנו כלים עוצמתיים לסיפוקם: הבעת הרגשות והצרכים שלנו בלהט בצד שכלול המיומנות לזהות מה עשוי לעזור למלא את הצרכים הללו בלי שילדינו ישלמו את המחיר. כשאיננו מאשימים, מביישים, או דורשים הסכמה, אנחנו יכולים למלא את הצרכים שלנו על-ידי חיבור עם עצמנו ועם ילדינו.
קיים סיכון בהבעת בקשות מילדינו במקום דרישות ואולטימטומים: הם עשויים לומר "לא", ואנו עלולים לחשוב שאנו חייבים לקבל זאת. כמובן שאנו לא מפסידים הרבה, משום שלרוב ילדים אומרים "לא" גם לדרישות שלנו! אם כך, כמה נפלא לגלות שעל-ידי שמיעת ה"כן" אנו זוכים בחופש לא לקבל "לא" כתשובה. אנו יכולים להשתמש ב"לא" – מילדינו, הורינו, עצמנו – כתחילתו של דיאלוג פורה, שעשוי ליצור יותר קרבה בינינו ושיוביל אותנו לכיוון של סיפוק כל הצרכים שלנו.
תרגום: יעל בריסקר וענבל אשד
עריכה: ארנינה
