בין מחשב, אייפון ושאר הטכנולוגיה
שלח לחברילדינו, כבר מגיל צעיר יושבים מול המחשב, הטלויזיה שעות על גבי שעות, משחקים באייפון, אייפד, סוני פלייסטיישן ועוד לא מעט דברים חדשניים שיוצאים בכל יום ולנו אין שליטה על כך.
האמנם? האמנם?
מאת: ניוה מלשובסקי
בואו נודה פעם אחת על האמת. ילדינו טובים בהרבה מאיתנו בכל תפעול מכשירי האלקטרוניקה השונים ובהרבה פעמים אנחנו לא מבינים איך הם יודעים בכלל להשתמש בהם כל כך טוב בלי שהסברנו להם.
וכבר מגיל צעיר הם יושבים מול המחשב, הטלויזיה שעות על גבי שעות, משחקים באייפון, אייפד, סוני פלייסטיישן ועוד לא מעט דברים חדשניים שיוצאים בכל יום ולנו אין שליטה על כך.
האמנם? האמנם?
בהווה הטומן בתוכו סיכונים לא מעטים (סנקציות חברתיות דרך הפייסבוק, פדופילים בדמות חברים המחפשים קשר חברתי רשתי) עלינו להבדיל בין טוב ורע, בין מותר ואסור ועלינו להיות מפוקחים עם עיניים פקוחות. כל הזמן!
נכון , בגיל הקטן יותר יש לנו אפשרות לכבות את הטלויזיה או המחשב, להחביא את הטלפונים הניידים המשוכללים ולהקשיב לבכי (המזוייף לדעתי!), למרמור וכמה אנחנו הורים רעים שלא מאפשרים להם לשחק או לצפות שוב ושוב.
בגיל הבוגר יותר כבר קשה יותר להשתלט ונכנס האלמנט של שייכות חברתית והרצון להיות בחבר'ה, כמו כולם ולצערינו דבר נכון בימינו והזוי לחלוטין ההשפעה של הדברים הטכנולוגיים הללו על גורל ילדינו.
כן , לא טעיתי גורל וחיי ילדינו המושפעים מהפייסבוק ומאתרים לא רצויים ואף מסוכנים לילדינו.
אני לא שם ולא יודעת איך אתמודד עם כך בעוד 3-4 שנים שילדיי יתבגרו. ואני יודעת שזה יהיה קשה. מאבק אמיתי.
בינתיים החלטתי ביחד עם בן זוגי על כמה כללים מיום לידתם של ילדיי.
1. לא לצפות בטלויזיה עם ארוחתם בצהריים/ערב/שישי/שבת.
2. לא לצפות בטלויזיה טרם שנתם, כלומר לצפות ולהירדם.
3. לא לצפות בטלויזיה תוך כדי הכנת שיעורים, קריאת ספר, למידה למבחן ולו הפשוט ביותר.
4. לא משחקים במחשב/אייפון ושאר משחקי המחשב השונים בכל מכשיר אלקטרוני טרם השלמת משימות בית הספר והבית (לסדר את החדר/ספרייה, לעזור בעבודות הבית).
כולם יגידו עכשיו שזו לא חוכמה. כולם יודעים את הכללים אבל הקושי הוא בביצועם. הילדים בוכים, משתטחים על הרצפה, צועקים ולא מרפים....
נכון. צודקים.
אבל איפה אתם ההורים? אפה המסגרת? איפה המילה שלכם?
אנחנו החלטנו שלא נאפשר דברים שלא נוכל להסכים עליהם. קשה? בסדר. שיהיה קשה. צריך להתמודד? נתמודד. ביחד. בשיתוף פעולה.
אצלנו אוכלים במטבח, בפינת אוכל, בחדר ישיבת אוכל, או איך שלא תקראו לזה. לשם האכילה. ההנאה שבאכילה. ההנאה בישיבה המשפחתית יחד.
אצלנו רואים טלויזיה לשם הצפייה ולא כמוסיקת רקע.
אצלנו הולכים לישון לשם השינה ולא צריך כל הפרעה מיותרת , מלבד משהו בסגנון מוסיקה מרגיעה.
אם תהיו עקשים ולא תרפו, לפחות עד גיל 12 אני חושבת, יש מקום למרות ויש מקום לעקשנות ויש מקום למסגרות וגבולות. וכשאומרים לא עכשיו, אז לא עכשיו.
הילדים זקוקים לסדר יום (ועל זה פוסט בנפרד) אבל בגדול הילדים צריכים לדעת מה המסגרת היומית שלהם. וזה כולל קימה והליכה לגן/בית ספר, למידה, חזרה הביתה,
ואולי שוב למידה קצרה, גינה, חברים, ארוחת ערב, מקלחת, סיפור, שיחה עם ההורה, שינה. בין לבין אם יש זמן ואם התוכנית איכותית (נושא מתסכל) אז משלבים זמן טלויזיה, זמן מחשב, וזמן לכל דבר אחר.
אני לא נגד. חלילה. וחושבת שהילד צריך גם את הזמן שלו. זמן לנשום אויר מכל היום העמוס. אין ספק. הוא זקוק לכך. לשחק, מחשב, טלויזיה, חברים. אני בעד ועושה זאת.
אבל במינון נכון שאנחנו קובעים. בשילוב עם המסגרת היומית.
ולפעמים אפשר לפרוץ אותה ולעשות דברים קצת אחרת. ושוב במינון. ושוב בשליטה שלנו. כי אנחנו קובעים. ואנחנו מחליטים. כי אנחנו יודעים מה טוב לילדינו.
אז הורים יקרים. אפשרו לילדים לעשות הכל. כמעט הכל. אבל בפיקוח. במינון. בטעם טוב כמו שאומרים. שידעו שזה חלק ולא העיקר.
אני לא מדברת על שנות ההתבגרות בהן ההתמודדות אף מצריכה ייעוץ מקצועי. אלו שנים קשות אבל אני חושבת שאם נקנה לילדינו את הערכים הללו מקטנות, וביחד זוג הורים ואפילו משפחה מורחבת, אפילו הורים לחברים משותפים נעזר זה בזה (הורה מלווה/הורה מסיע בסוף שבוע את הילדים לקניון או איפה שלא יהיה, התעניינות אצל הורים אחרים מה קורה עם הילדים, שיחות עם המורים, עם החברים של הילדים). בשיתוף פעולה מורחב בעיקר עם ילדינו נוכל אולי לא לפתור את הבעייה אבל להמעיט את החששות שלנו (שזו בסופו של דבר הבעיה: שלא יילמדו, שיסתובבו במקומות לא נכונים ועם אנשים לא רצויים, שיהיו מאויימים או מאיימים דרך האינטרנט או אחר) ולמזער את הסיכון החברתי, האישי, הלימודי של ילדינו.
אפשר להצליח. תאמינו. צריך לעבוד על זה. קודם על עצמינו. ואח"כ עם הילדים.
ונצליח. ונעבור את ימי הקידמה הזוהרים הטומנים בחובם סכנות אפילו ברמת חיי יקירנו.
אבא, אמא, היו חזקים! אל תוותרו!
אשמח אם תשתפו אותי בנושאים על סדר היום שמטרידים ומעלים שאלות... מוזמנים לכתוב לי.
שלכם, ניוה
