בין קריירה לאמהות
שלח לחברכמה נכתב,דובר ועוד ידובר על נושא זה אשר יכול להכיל עשרות אם לא מאות כתבות בעד ונגד מאנשי מקצוע כאלה ואחרים המתיימרים לקבוע את דרך חיינו ולהצהיר ברבים מה טוב לילדינו. ואני אומרת, אין טוב ואין רע. כל אחד הטוב בעיניו יעשה.
מאת: ניוה מלשובסקי מתוך הבלוג קולה של אמא
כמה נכתב,דובר ועוד ידובר על נושא זה אשר יכול להכיל עשרות אם לא מאות כתבות בעד ונגד מאנשי מקצוע כאלה ואחרים המתיימרים לקבוע את דרך חיינו ולהצהיר ברבים מה טוב לילדינו. ואני אומרת, אין טוב ואין רע. כל אחד הטוב בעיניו יעשה.
יש נשים כמו רובינו בתחילת דרכינו הזוגית או אפילו קודם לכן, בצעירותינו, בנערותינו חולמות ושואפות לעתיד כלכלי מזהיר שיושג באמצעות לימודים ועוד לימודים ועבודה קשה ועוד עבודה קשה
ולמעשה חייהן בעיקר מוקדשות לקריירה ולהשגת יעדים עתידיים תמידיים. הזוגיות והמשפחה הם חלק חשוב אך לא הכי חשוב ולא הכי עיקרי אבל אין ספק שבחירת צד זה של המתרס מאפשרת נוחיות כלכלית עתידית למשפחה בהווה ולבטח לעתיד הילדים (השקעה של חוגים, לימודים, אוניברסיטה) ,פתיחת ירייה קלה ומבוססת יותר לילדים.
האם זה בסדר שילדינו גדלים מטפלת? האם העובדה שיש בבית מנקה, מבשלת, מורה פרטית ופסיכולוגית על הדרך מורידה מערכה של האם הקרייריסטית?
האם היא אוהבת פחות את משפחה? האם באמת הילדים גדלים עם משקעים וחוסר אמהי? והאם בכלל קיים חוסר כזה?
ויש נשים שלא מחפשות להגשים את עצמן. טוב להן לעבוד כמה שעות או לא לעבוד בכלל ולגדל את ילדיהן ולדאוג להם ברוב שעות היום ולמעשה להתמסר להם, למשפחה.
הם מצהירות שהן אוהבות ונהנות מעצם השהייה המתמדת עם הילדים, לקחת אותם לבית הספר ולהחזיר אותם, להכין להם ארוחת צהריים חמה (גם במועדוניות נותנים ארוחת צהריים חמה ואפילו טעימה)
לדאוג לעזרה בשיעורי הבית וכו'.
האם אם זו לא נשחקת עם השנים מעצם ביטול עצמה וחייה והקדשתה היומימית לילדים, לבית, למשפחה? האם אין רגע שבו האם מחפשת "להתאוורר" כי היא כבר מותשת מהרוטינה המתמדת הזו?
ויש מציאות שלעיתים נכפית על אמהות שלא עובדות כי יש לא מוצאות את דרכן בשוק העבודה (חוסר השכלה למשל) או להיפך אמהות החייבות לפרנס את המשפחה ועובדות שעות מרובות (הרבה פעמים בשכר לא שכר). אמהות אלה, אני חושבת הן אולי המיעוט אבל הן שגורמות לי לכאב וצער שהמציאות למעשה מנווטת את דרכן ואורח חייהן.
ויש אנשים שחלמו ועדיין חולמים לממש את כישוריהם ויכולתיהם ולהגשים את החלום הזה אבל איפה שהוא בדרך, האמהות קצת מאטה את המימוש העצמי ודוחקת אותו לעוד כמה שנים קדימה.
זה אולי המצב הכי מתסכל שיש. בין להיות אמא, לחוות את כל הרגעים עם הילדים, להיות שם בשבילהם תמיד, לבין לנסות לבסס את עצמך במקום עבודה ולהתקדם, דבר הדורש להישאר שעות עבודה
מרובות יותר מן הרגיל, לתת מעצמך יותר (תמיד זה לתת מעצמך יותר)... דבר היוצר מתיחות ולחץ יומיומי. כולנו קוראות לזה מרתון של החיים:
לקום בבוקר, להקים את הילדים, שישתו ויאכלו ויתלבשו (מי שיכול לבד ועדיף לדאוג שיהיו עצמאים כמה שיותר מוקדם...), בין לבין לסדר את הבית, מיטות, כלים אם נשארו מהלילה, אולי להעמיד איזה סיר בישול
שיהיה לערב, ללגום מהקפה שהכנו ושוב לא הספקנו לסיים, לשים את הילדים בבית הספר/בגן (לא תמיד באותו המקום, דורש תכנון מוקדם לפיזורים) לטוס לעבודה, וכבר לחשוב על שעה 4 , איך מנווטים את החזרה הביתה, איסופים, ועבודה שנייה כבר מתחילה לה עם ארוחות ערב, מקלחות, שיעורים, סיפורים, להקשיב לילדים, משחקים עם הקטנים, ובין לבין כביסות תמידיות (כמה??? המון)
ורק שהם ישנים הגוזלים הקטנים, מתפנים לעוד כמה מטלות הבית ובל נשכח (באמת לא לשכוח) שיש עוד מישהו בבית. לא פחות חשוב שגם לו מגיעה קצת תשומת לב. השותף שלנו לחיים העמוסים האלו (תעשו אותו שותף!) ואת נופלת אי שם בלילה, תשושה לחלוטין אבל אני מקווה שכמוני, מאושרת מיום מלא בחוויות ודינמי בהחלט.
שאני שומעת את ילדיי אומרים לי שהם אוהבים אותי עד הירח, כמו כל כדור הארץ ונותנים לי חיבוק ונשיקה אין יותר ממני מאושרת באותו הרגע, אני מבינה שהזאטוטים האלו מעריכים את יכולתה של אמא לעשות כל כך הרבה דברים ביום אחד. ואני? מייחלת ליום המחר שכבר יגיע!
אז אני גם מפרנסת וגם אמא ויש רגעים שאי אפשר באמת להספיק הכל עם כולם (בתקופת החגים עם כל המסיבות והטקסים ואיך מחלקים את אמא ל 3....?) ואני משתדלת.
זה מה שאפשר להגיד. משתדלת להספיק כמה שיותר. זה קשה וזה מתיש ויש רגעים שפשוט כבר לא רוצים.
בא נודה על האמת. אין כוח!!!
בשביל הילדים שלי אני האמא הכי טובה וזה הכי חשוב.
אז יכול להיות שהילדים של האם הקרייריסטית רואים את המודל של אמא בצורה טובה לא פחות ומאושרים שאמא עובדת ומצליחה ודואגת להווה ועתיד נוח, והילדים של האם היושבת בבית שמחים לראות שאמא איתם כל הזמן.
הכל בסדר אמהות.היו שלמות עם בחירתכן. הקבועה. הזמנית. כל אחת מנווטת את חייה כראות עיניה במציאות שבה היא חיה.
ישנם עוד גורמים סביבתיים, עבודת בן הזוג ועוד שלא הזכרתי המביאים אותנו לצורת עבודה מסויימת ולגידול ילדינו כך או כך. אין טוב ואין רע. אין בסדר ולא בסדר.
תזכרו: את תמיד אוהבת את ילדייך. ילדייך תמיד אוהבים אותך!
שלכם, ניוה
