הולכים לכיתה א'
שלח לחברבני סיים כיתה א' בהצלחה מרובה, קיבל תעודת הצטיינות ומתוך ההתרגשות, השמחה והגאווה אני רואה דברים בצורה קצת אחרת ורציתי לחלוק כמה ממחשבותיי והתלבטויותיי במהלך השנה לאותן אמהות שילדיהן עולים לכיתה א'.
מאת: ניוה מלשובסקי
בני כבר עולה לכיתה ב' ולפני שנה כתבתי כמה מילים בנושא טרם מעברו מהגן לכיתה א'.
היום הוא סיים כיתה א' בהצלחה מרובה, קיבל תעודת הצטיינות ומתוך ההתרגשות, השמחה והגאווה אני רואה דברים בצורה קצת אחרת ורציתי לחלוק כמה ממחשבותיי והתלבטויותיי במהלך השנה לאותן אמהות שילדיהן עולים לכיתה א'. המעבר לכיתה א' תמיד מורכב, מלווה בחששות, שאלות מרובות, תהיות, בלבול וסערת רגשות.
בעיקר שלנו ההורים. האם הילד מוכן לבית הספר, למעבר למסגרת של כללים וחוקים ומשמעת ?
האם הילד יכול להתנתק מהחיבוק היומיומי שקיבל בגן והחום האינסופי ולעמוד בקשיחות המורים?
האם יכול להיפרד מהמשחקים לטובת לימודים ושיעורים?
האם אנחנו מבינים ש"שיחות הנפש" בבוקר עם הגננת מתחלפות לטובת "בוקר טוב", "לימודים נעימים" ו"להתראות" עם הילדים, הפרידה מהירה, קצרה ושולחים אותם לעוד יום בבית הספר?
האם אנחנו יודעים לשחרר את החבל ולתת לילד להתמודד עם האתגרים החדשים הניצבים בפניו, המכשולים, החוויות?
איך אנחנו אמורים מכאן לתפקד? מה עלינו לעשות או לא לעשות?
הזהרתי.. הרבה שאלות. אבל היו רגועים..תקבלו מענה הרבה יותר ממה שתחשבו ואפילו המענה לא יהיה רשמי, המענה יגיע דרך הילד, דרך הלמידה, ההצלחה ואף הכישלון.
ישנם ילדים המגיעים לכיתה א' מתחת לגיל 6 בעוד חבריהם לכיתה כבר בני שש וחצי ויותר.
לא מעט ילדים מגיעים כאשר הם מטופלים כבר מגיל הגן אצל קלינאית תקשורת עקב עיכוב שפתי או אצל מרפאה בעיסוק לאיחור מוטורי וכדומה. כלומר, לא כולם מגיעים לקו ההתחלה כשהם שווים מבחינת היכולות, ידיעת אותיות/מספרים, דיבור, כישורים ויכולת חברתית. אני לא מדברת על האופי של הילד, מי חברותי יותר, מי ביישן ונחבא לכלים אלא באמת ילדים שמגיעים לבית הספר שיש את הבולטים, החזקים, השולטים, שיודעים כבר את החומר הנלמד ויש את אלו שהשתרכו מאחור ולא בגלל עצלנות אלא בגלל עיכובים התפתחותיים כאלו ואחרים ומטופלים באופן פרטי או דרך קופות החולים.
ואותם הורים, לחוצים אף יותר ומאוד מתלבטים האם עליהם להמשיך ולגונן על הילד במסווה שהילד שלי כך וכך או לתת לו להתמודד עם הקשיים החדשים גם אם הם קשים אף יותר מאשר לאחר.
לא תמיד המורה קשובה בהתחלה לכל ההורים ומבינה את כל ההיסטוריה שלכם ומה עברתם עד כה, היא צריכה ללמד והרבה ומהר ולהספיק כמה שיותר וייקח לה קצת זמן להיכנס לעניינים ולשמוע את סיפורכם ולנסות לעזור ולכוון. לא תמיד העזרה המוצעת או קו המחשבה של בית הספר יעלה בקנה אחד עם רצונכם אבל תהיו חייבים למצוא את העמק השווה בין הדרך שטוויתם לילדכם לבין דרך בית הספר. תהיו חייבים להקשיב ואף להשמיע אבל בשום פנים ואופן לא לתפוס צד קיצוני ולחשוב שרק אתם בסיפור עכשיו.
אתם לא לבד. ובאמצעותכם הילד יצטרך שההורים תומכים ומבינים אבל לפעמים חייבים לשתף פעולה עם המורה ועם בית הספר למורת רוחכם, להשקיט את הסערה ולמצוא את העמק השווה בו ילדכם ירגיש הכי טוב שאפשר.
הדרך לא קלה. רצופה מכשולים, אכזבות, אבל מניסיוני אומר לכם שאל תפסיקו לרגע להאמין בילד שלכם. תנו לו גיבוי מלא אבל הסבירו לו שכרגע הוא נמצא במערכת שהיא זו שקובעת את עתידו הלימודי ועליו להשתלב במסגרת זו גם אם היא לא קלה ואף נוקשה לעיתים.
אין כמו לדבר, אין כמו לשתף. לא מדברת על לחשוף את כל תולדות חייכם אבל אני כן מוצאת מקום למורה, ליועצת, לבית הספר שייקח חלק במצב הילד (לימודי/הישגי/חברתי) וינסו יחד איתכם לשתף פעולה כי בסך הכל הצלחת הילד היא הצלחת כולם.
במידה ומתגלות בעיות לימודיות, חברתיות, נסו לראות איך אפשר לעזור לילד במסגרת בית הספר. אולי לקבל תגבורת במקצוע הקשה, אולי לחזק בשיעור ספורט את המוטוריקה החלשה שלו, וכן להתעניין מחוץ לכותלי בית אלו סדנאות יכולות לעזור לילד. למוטוריקה, לספורט, לדיבור, למיומנויות חברתיות. האמינו לי, ריצות, עייפות, שבירות אבל כל רגע שתרוצו למען הילד, הילד יחזיר לכם ובגדול!
אתם משקיעים עכשיו אבל ההצלחה לא תאחר לבוא ועימה הגאווה שלכם שהילד עשה זאת. סגר את הפערים, עבד קשה, עבר את על המהמורות האפשריות אבל השיג את ההצלחה.
ישנם המון קורסים, סדנאות, מקומות לטיפול, הרצאות והדרכות שפותחים את דלתותיהם בפניכם ההורים ובפני הילדים ומושיטים יד לעזרה. וכן , לפעמים גם אנחנו שהילדים שלנו לא חלילה בעייתיים ביותר עם מוגבלויות קיצוניות, צריכים עזרה. נקרא לזה הכוונה. אין בושה בכלום. כיתה א' היא הבסיס, אבן מפתח להמשך.
אני רוצה אף להמליץ על מישהי שמכינה ילדים למוכנות רגשית וחברתית לכיתה א' ואני מניחה שהרבה פעמים
המעבר מגן חובה לבית ספר טומן בתוכו הרבה רגעים רגשיים לא פשוטים גם לילדים. מוזמנים להיענות להושטת היד של ים אסף אמברצ'י "בשביל המשפחה- צעד בנתיב לחיים הרמוניים" 052-3963743).
לא רק מקומות ממוקדים לחולשות אלו הם הפתרון. אפשר לשלוח את הילד לחוג שחייה או כדורגל/כדורסל במידה ויש איחור בהתפתחות מוטורית. חוג ג'ודו מצוין לילדים המתקשים במשמעת והצבת גבולות. ובכלל חוגים תחרותיים.
חוג אומנות, כפי שאני שלחתי את ילדיי עושה עבודה נפלאה לבעיה מוטורית בכפות הידיים וברצועות הכתפיים.
המדריכה שלנו לאומנות מיטל (מתנס וולפסון), הצליחה בקסמיה לגרום לבני להגיע לחוג "בנות", ליצור, לחשוב, לעבוד וליהנות מפרי עמלו.
כלומר, אתם מרוויחים טיפול, הילד מרוויח חוג וכולם מרוצים.
ואם ילדיכם ייתן את כולו בכיתה זו יחד איתכם – הרי שכבר בעוד כמה חודשים תשכחו מהריצות, הצרות, הדמעות.
אל תתנו לדברים לקרות לבד, עזרו לילד, לא רק בחיבוק ונשיקה, לא רק בהקשבה, לא רק בטיפולים , בעיקר בהרבה אמונה!
אני זכיתי למערך כזה שעודד, תמך, עזר, שיתף. רשמי ופחות רשמי, חברות, משפחה ובעיקר סביבה תומכת.
והיום שבני עמד בטקס סוף השנה וקיבל 2 תעודות הצטיינות על הישגיו בלימודים ועל הישגיו החברתיים – כל רגע בדרך היה שווה!
אני אמא גאה ובטוחה שגם אתה אבא וגם את אמא בקרוב תהיו גאים בילדיכם.
(אני רוצה להודות בפוסט זה לכל אותם רבים וטובים ויש המון ממשפחה חמה ותומכת, חברים מפרגנים ומתעניינים, גננות, מורות, יועצות, מדריכות ואנשים שרק הקשיבו , לכולם שליוו אותי במסע ועמדו לצידי בכל רגע תודה רבה).
תזכרו – יש תמיד מישהו שמוכן להקשיב לכם. יש מישהו שמוכן להקשיב לילדיכם.
בהצלחה!
שלכם, ניוה
