זהירות ובטיחות אצל ילדים
שלח לחברמי מאיתנו, לא יורדת לגינה הציבורית אחרי הצהריים עם הילדים, בקבוק שתייה, פירות, כמה נשנושים, כדור וקדימה...לתת לילדים לפרוק את עול היום ובינינו..גם אנחנו. אולם בגינות קיימת סכנה ממשית לילדינו. איך נמנע סכנה?
מאת: ניוה מלשובסקי
נושא זהירות ובטיחות לילדים הוא נושא שיכול להכיל בתוכו נושאים שעומדים בפני עצמם על זהירות בכבישים, זהירות במרחבים הציבוריים (גינות, פארקים),זהירות בבית, בגן או בבית הספר אך הפעם נתמקד בזהירות ובטיחות במרחבים הציבוריים.
מי מאיתנו, לא יורדת לגינה הציבורית אחרי הצהריים עם הילדים, בקבוק שתייה, פירות, כמה נשנושים, כדור וקדימה...לתת לילדים לפרוק את עול היום ובינינו..גם אנחנו.
הילדים משחקים, משתוללים, נהנים, פוגשים חברים, מה יותר טוב מאינטראקציה משולבת עם הטבע (אם הולכים לפארק גדול), משחקים, לילדים ולנו יש הזדמנות לפגוש אמהות אחר הצהריים, להכיר אמהות חדשות, לחלוק חוויות על הילדים או על נושאים אחרים וההנאה רצופה בידיעה שחוזרים הביתה, ארוחה קלה, מקלחת ולישון.
עד כה נשמע אידאלי אבל – אבל גדול!
הגינות הגובלות בכבישים, הפארקים הגדולים טומנים בחובם גם סכנות לילד וחרדות לנו ההורים.
כאשר מדובר בגינות קטנות הממוקמות ליד כבישים, קיימת הסכנה הממשית לילדינו.
הילדים הקטנים מגיל שנה עד גיל 4, שבורחים מהידיים ובצדק ורוצים להיות חופשיים, הבן שמשחק כדורגל ובועט לכל עבר, גם לכיוון הכביש, הבנות שמשחקות תופסת סביב הגינה ולא נזהרות. ילדים שנוסעים על אופניים בשבילים הצרים ונתקלים לא פעם בילדים אחרים.
כאשר מדובר בפארקים הגדולים, חוסר ההתמצאות של הילד במרחב הגדול. מדשאות, עצים, משחקים, המון הורים וילדים והחשש שרק אם לרגע נסובב את הראש, הוא ילך לאיבוד.
והמתקנים האתגריים הקיימים בכל מקום היום מתוך רצון לגרום לילד לא רק לשחק אלא לעשות סוג של התעמלות בריאותית , נקרא לזה כך, לטפס על סולמות, לגלוש במגלשות גבוהות, לעלות על מתקנים גבוהים, ואנחנו בחששות שמא יימעד.
במקום לשבת ולהירגע, הופך הבילוי לזמן מתיש ומעייף בו אנחנו רצות אחרי הילדים הקטנים שמשתחררים מאחיזתנו ובו זמנים חייבים לפקוח עין על הילדים האחרים שלנו ואין לנו רגע אחד של מנוחה לגוף ולעיניים שפשוט מסתכלות לכל כיוון ובכל זמן נתון איפה הילד ומה הוא עושה.
אני מדברת על ילדים קטנים עד גיל 7 לערך שעדיין אין להם את היכולת להבין איזה משחק מסוכן ואיזה לא, איך להסתובב במרחבים ועדיין לזכור היכן אמא יושבת, איך לא להיכנס להיסטריה במידה והולכים לאיבוד ומה עושים עם ילד שכל הזמן רץ ובורח או ילד שלא מפחד לאבד או במילים פשוטות, פשוט לא מסתכל לעברנו ונהנה לשוטט עם עצמו ולגלות ילדים חדשים, משחקים של אחרים.
המשחק וההנאה הפכו למשימה, שלפעמים אנחנו כבר מוותרים עליה ומעדיפים לעשות דברים אחרים.
אז רגע... חכו. לפני שאתן מרימות ידיים. בואו נחשוב יחד על כמה אופציות עמן נוכל להחזיר את חדוות הירידה לגינה או הנסיעה לפארק.
א. יש לתכנן להיכן הולכים, גינה במרחק הליכה מהבית או פארק הדורש אולי נסיעה ושהות יותר ארוכה מאשר גינה ליד הבית.
ב. יש לתכנן מה סוג הבילוי עם הילדים. מה הם גילאי הילדים אשר מצטרפים אלינו לבילוי. האם יורדים לשחק במשחקים המוצעים בגינה, האם לוקחים משחקים מהבית או מפעילים את הילדים במשחקי גינה ( 3 מקלות, מחניים וכו') או שזהו צהריים של אופניים. אני באופן אישי חושבת שאם הילדים רוצים אופניים, אז זוהי מטרת הבילוי, רכיבה על אופניים ולכן צריך לחשוב על מקום מתאים, נוח, רחב, בלי הרבה ילדים אשר מותאם לרכיבה על אופניים.
ג. יש להצטייד בכל הנדרש בשביל להמעיט את הבקשות של הילד שאותן לא נוכל למלא בגינה רחוק מהבית.
1. שתייה קרה בימים החמים. עדיין בשעות 16:00-18:00 די חם בחוץ.
2. משהו קל לאכול. סנדוויץ, פירות וירקות חתוכים מבעוד מועד, חטיף קטן.
3. מגבונים לניקוי ידיים.
4. משחק או שניים לילדים, כדור, חבל קפיצה. או כפי שציינו יורדים לשם רכיבה על אופניים ואז כל הנדרש, קסדה, מגיני ברכיים ומרפקים.
5. שמיכה.
ד. לאחר שהחלטנו את סוג הפעילות, יש לשוחח עם הילדים, שיחה קצרה אשר מסכמת להיכן הולכים, מה עושים ואפילו יש להציב טווח זמן לבילוי (במידה ויש ילדים בבית הספר או גנים שאמורים לישון מוקדם באמצע השבוע), להגדיר מה לא עושים (לא קונים בחוץ אוכל, משחקים, ארטיקים או הולכים אחרי הגינה לחבר), לדבר על אמצעי זהירות (לא לקפוץ ממגלשות, לא לטפס אם קיים חשש רק בשביל להראות לחבר שאנחנו יכולים לעשות כמוהו, להיזהר מהכביש הסמוך לגינה, לשמור על קשר עין עם האח הבוגר יותר או עם האם, להסביר לילד מה עושים אם הולכים לאיבוד בפארק, למי פונים, אפשר לשים בכיס מס' טלפון ושם שלנו, והכי חשוב לתת הרגשה במילים ולומר: אני סומכת עליך/עלייך. אני יודעת שאת/אתה אחראים/יות ויהיה לנו בילוי מהנה וכיפי.
כך הילד יוצא לבלות בשמחה, בכיף ובלי חשש, שהוא מצוייד בכל הטיפים הנדרשים.
כמובן, שהשיחה הזו לא תחזור על עצמה במשך שנים. ילדים כבר מגיל 5 אחרי כמה פעמים זוכרים את הכללים והשיחה יכולת להיות מתומצתת בכמה נקודות עם הזמן, רק לדברים החשובים.
תמיד טוב ללמד את הילד מה הטלפון והכתובת בבית ואיך להתנהג במצב שהוא הולך לאיבוד (לגשת לאדם מבוגר, לגשת לחנות או קיוסק, לגשת לאחד ממוקדי עזרה ראשונה/משטרה הנמצאים בפארקים ובכל מקום בילוי ציבורי גדול).
ה. ההכנות הסתיימו ואנחנו בגינה. אף פעם לא נוכל לשבת במאת האחוזים בגינה ולשקוע בשיחת נפש עם חברה. לשם כך, תצטרכי לצאת ערב לבד עם חברתך, לבלות בהנאה ולשוחח כאוות נפשך.
בגינה את יורדת אמנם קצת לנוח ולהרפות ממטלות הבית המחכות לך אבל עדיין את יורדת עם הילדים ואת צריכה להיות שם זמינה בשבילם. לפקוח עין, להתבונן, ולהיות בקשר עין איתם לכל הפחות במהלך השהות בגינה.
לא צריך להתערב בכל ויכוח עם חבר אחר, לא צריך להכנס להיסטריה אם בתך נפלה ונפצעה ולא צריך לעמוד לידם. צריך לתת להם תחושה של ביטחון ואחריות אבל לפקח מהצד שהכל בסדר.
ו. לילדים הקטנים יותר בגילאי שנה עד 4 לערך אנחנו נרתמים שוב ושוב להעלותם למגלשה, לנדנד אותם "רק פעם אחת אחרונה ודי", לרוץ אחריהם שלא יברחו כי הם עדיין לא מתקשרים, מדברים ומתמצאים.
אמהות יקרות – אלה ילדיכם ואין לנו אלא לפנות זמן,כוח ואנרגיות לעשות שוב. אין דרך אחרת. הם קטנים, חסרי אונים, תלויים בחסדינו ועלינו להיות שם בשבילהם.
צריך להסביר להם לתת יד לאמא, צריך להעיר שהם בורחים הרחק מעינינו ואפילו לתת הרגשה שאנחנו כועסים, ולחזור על זה שוב ושוב ושוב עד שיבינו בבוא הזמן.
הם חייבים להבין את הסכנה הטמונה במתקן שראוי למשחק לגדולים בלבד, לרוץ קדימה בלי לראות את אמא וללכת לאיבוד או האוטו שמגיע במעלה הכביש.
תינוק בן שנה שאך החל ללכת עוד לא יבין ועליכן להיות שם בשבילו. אין שני צדדים למטבע. אבל אם ילד בן שנתיים אפשר להתחיל לטפטף לו...
ז. אין להפיל את גודל האחריות על הילד הבוגר לשמור, לפקח על אחיו הצעירים. הוא בא לשחק, להנות, לפגוש חברים ומותר לו להתנתק מאחיו לשעה.
במידה וירצה לשחק איתו מרצונו, בשמחה. אל לכם לכפות עליו לדאוג לאחיו הקטן, כי אתן רוצות לדבר עם חברה. ילדיכם בן ה 8 לא יכול לדאוג לבטיחות וזהירות של הפעוט או הילד הקטן שרץ וממאן לחזור. זה מסוכן לעשות זאת. אתם הגדולים. אתם הבוגרים.
ח. שילוב של ילד קטן ותינוק – מאוד קשה לצאת מהבית עם ילד קטן מתחת לגיל 4-5 ועם תינוק קטן בעגלה. מצד אחד את נדרשת לא לעזוב ולו לשנייה את התינוק ומצד שני הילד הקטן שעדיין לא מבין שעלייך גם לפקח על אחיו הקטן, מנדנד לך לבוא איתו לפה ולשם, רץ וחומק מידייך ורוצה לרוץ במרחבי הגינה/הפארק. אכן לא פשוט.
אני במקרים אלו הייתי יורדת עם חמתי, אמי, חברה, שיכולה לעזור לשמור על התינוק ולעשות איתו סיבוב ואת בינתיים פנויה וחופשייה לבנך הקטן. או בשעה שאת משחקת איתו, החברה יכולה לעזור בהשגחה.
אני משתדלת תמיד לרדת עם חברות וכך אנחנו מתחלקות בנטל. אני שומרת מדי פעם על הילדים הקטנים במגלשה והיא מסתכלת על הילדים הגדולים יותר. כך גם עם תינוקות. אם יש לך חברה עם תינוק, תוכל לשבת ולהשגיח על התינוקות ואת על הילדים הקטנים. ולהתחלף. כך הקושי הופך להיות פשוט יותר וגם החשש מתפוגג לו ובעיקר האי שקט לפני הבילוי בגינה. מה יהיה, איך יהיה, איך מסתדרים וכו'.
לא תוכלי לרוץ ברחבי הפארק אחרי ילדך כאשר את עם עגלת תינוק שאך נולד.
ט. כפי שציינתי בסעיף הקודם, בלי קשר לגיל הילדים, תמיד נחמד ללכת בשתיים או שלוש... קבעי עם חברה וילדיה, הפכו את הבילוי לבילוי לך ולילדים וכך החשש יפוג לו.
לפעמים אני יורדת כשאין ברירה לבדי, ומבקשת מבן זוגי להצטרף לאחר עבודתו (גם אם הוא עייף, פעם בכמה שבועות אפשר...) לעזרה.
ללא ספק, פרט לקושי הטכני, החשש שלנו שאם לא נפקח הילד ייפול, ייפצע, יילך לאיבוד, ישנם ילדים שלא מפחדים להסתובב במרחב הגדול ולא בוכים כשאמא לא באזור (כמו תמרי שלי) ואז החשש שלנו גדול יותר.
חשש במקום גדול יותר, כמו פארק, מפני אנשים זרים , שלא לדבר עם סוג האנשים שלפעמים מסתובבים לא רק בפארקים אלא בכל מקום לצערינו, הופכים את נושא הזהירות לחשוב ביותר.
ככל שהילדים גדלים ומבינים כמובן שיש צורך בתכנון מורכב ומעמיק והיציאה מהבית תהפוך למובנת וזהירה מעצמה ואפשר לתמצת את הנקודות עם הזמן.
אבל חשוב לזכור ילד בן שנה כמו ילד בן 10 עדיין ילד, עדיין זקוק להכוונה, עדיין זקוק לאמו וזכרי שאת יוצאת מהבית לבלות עם ילדייך. הפכי זאת ליציאה כיפית בין אם היא קצרה או ארוכה, לא רק הילדים צריכים לשים לב לכללים, גם אנחנו צריכים לתת תשומת לב לילדנו, לפקח עליהם, לתת להם עצמאות אבל להיות שם באזור בשבילהם.
תהנו!!!
שלכם, ניוה
