משפחתיות ומסורת
שלח לחבראני אוהבת חגים. מאז שהייתי ילדה קטנה. כל המשפחה מתכוננת לחג הקרב ובא. אם זה בניקיונות ואם זה בקניות. בגדים חדשים, הזדמנות לשיפוצים וחידושים בבית. הטלפונים (לא מיילים, ו sms-ים) למשפחה, לחברים לאיחולי חג שמח. ואז מגיע ערב החג, סידור השולחן, ריח האוכל המתבשל לו, העוגה המבצבצת מהתנור....
מאת: ניוה מלשובסקי
ראש השנה בפתח. איזה חג. תחילתה של שנה חדשה. גם אם אנחנו כולנו פועלים לפי לוח השנה הלועזי
עדיין יש לנו תחושה של משהו שנגמר ועכשיו מתחילה לה שנה חדשה עם רצונות ותקוות חדשות.
אני אוהבת חגים. מאז שהייתי ילדה קטנה.
כל המשפחה מתכוננת לחג הקרב ובא. אם זה בניקיונות ואם זה בקניות.
בגדים חדשים, הזדמנות לשיפוצים וחידושים בבית.
הטלפונים (לא מיילים, ו sms-ים) למשפחה, לחברים לאיחולי חג שמח.
ואז מגיע ערב החג, סידור השולחן, ריח האוכל המתבשל לו, העוגה המבצבצת מהתנור....
וכל המשפחה מתיישבת יחד לסעוד.
מי דתי, מי מסורתי ומי חילוני – כולם מסבים סביב השולחן, סועדים, משוחחים ומחליפים חוויות ואווירת החג
היא אוירה חמה ומלכדת.
אני שגדלתי על זכרונות רבים משתדלת שגם לילדיי יהיה עבר וזיכרון מערבי חג.
אני רוצה שיחוו גם להנאתם את ההבדל בין יום החול התובעני בדרישות ההורים ובית הספר והעבודה ומה לא
לבין החג הרגוע, השלו. הזדמנות תמיד טובה לפגוש את בני הדודים ולהנות מארוחה טובה.
הילדים שלי מאוד מתרגשים לקראת החגים.
אנחנו יושבים יחד וחושבים אלו שירים מתאימים לחג, מדפיסים שירון לכל אורח וכמובן ששרים בין הפירות לעוגה.
מתכננים אולי פעילות בכדי להעביר את הזמן כאשר הגדולים מדברים ביניהם (אותם משעמם מן הסתם), פעילות התואמת את החג (תשבץ, תפזורת, החבאת חפץ הקשור לחג - "קר או חם" ועוד), קונים בגדים חדשים או פריט אחד חדש לשדרג את הלבוש הקיים (מקשת ועד גרביים, ממש לא חייב ולא רצוי כל חודשיים לקנות בגדים חדשים לחג אולי למעט ראש השנה ופסח), אלו צלחות להגיש בחג, ואיך הסכום והמפיות ישתלבו הפעם על השולחן והאם להעדיף פרחים או נרות.
הילדים מרגישים חלק מהחג ולא מתבאסים ששוב הגיע הרגע שבו מתכנסים כל הגדולים ואוכלים את כל האוכל שממילא הילדים לא ממש אוהבים, ומדברים ביניהם על דברים משעממים ומייחלים שאמא כבר תגיש את הפודינג או העוגה ושיתנו להם לשחק ולהשתולל ולא לשבת יפה ולהיות בשקט.
ולכן, לא צריך תכנון יתר טרם החג, אבל אפשר כמה ימים לפני לשבת עם הילדים (גילאים 4-12 נניח) ולדבר איתם אם רוצים לעשות איזה משהו מיוחד לחג. או להקריא משהו או לשיר שיר.להכין איזה משחק.
אפילו הגדולים יותר יכולים להכין איזה חידון מלווה בצ'ופרים "שווים".
כך גם בני הנוער לא ישתעממו יתר על המידה אחרי חצי שעה.
הילדים הבוגרים יותר אולי לא מבינים את המשמעות של ביחד, משפחה, אבל לבטח יעריכו זאת שיגדלו שיש
להם זכרונות מהעבר מהמשפחה יחד, סבא וסבתא, דודים.
המשפחה. מושג המכיל משמעות גדולה.
בסופו של דבר זה העבר, הווה, והעתיד ועיקר החיים של הילד.
המשפחה שמלווה אותו מהרגע שנולד ולתמיד. ערכה רב על המצופה והשפעתה תופתעו לא מבוטלת.
הילד, הנער, זקוק לחום,אהבה, תשומת לב משפחתית גם אם אינו דורש זאת.
מסגרת משפחתית בה כולם/רובם יחד לערב אחד תורמת המון.
כולנו זקוקים להשתחרר מחבליי היום יום. העיסוקים, המתחים, הריצות והדאגות.
לערב אחד (גם אם הוא חוזר בערך עשר פעמים בשנה) כולנו מתנתקים מהכל, שמחים לקראת החג,
לקראת האורחים, מתיפייפים (תמיד הזדמנות טובה לנו האמהות לעשות פן, וציפורניים ולהתפנק לקראת החג).
הילדים הקטנים כגדולים לומדים מה זו משפחה (אם עוד לא הבינו בארוחות המשפחתיות השבועיות), ביחד,
כולם. אוכלים מטעמים חדשים שאמא הכינה, זמן טוב למתבגרים לפגוש בני דודים שמן הסתם ביום יום ממש אין לו זמן בשבילו.
חג זה משהו מיוחד! אל תעבירו אותו כמו עוד יום.. גם אם אינכם חוגגים כי אתם לא מאמינים, גם אם אינכם
חוגגים כי מצבכם הכספי רעוע, או כל סיבה אחרת. השתדלו לעשות משהו בקטן. משפחתי ומצומצם, ארוחה קלה.
שמרו על המסורת לא מתוך אמונה ודת (אני עושה זאת אבל לא מטיפה לאף אחד לבוא רק מהמקום הזה) אלא
ממקום של ביחד, להנות, להבדיל בין יום רגיל ליום חג, לתת לילדים להרגיש משהו אחר, משהו שונה.
אתם לא מבינים שהילד ולא משנה באיזה גיל הוא (בדקתי מהמון שיחות עם חברים ומכרים) משתף את חבריו
שהוא חגג עם משפחתו , איך הוא מתגאה ומספר. תארו לכם שאין לו מה לספר. שאין לא את חווית החג.
כמה מצער. כמה עצוב. השתדלו.
לנו יש סיפורים.... גם הילדים שלנו צריכים סיפורים לילדים שלהם.
בברכת שנה טובה לכולכם וחג שמח!
שלכם, ניוה
