תישן ילד, תישן...
שלח לחברמי מאיתנו לא קורסת תחת מעמסת העייפות התמידית המלווה אותנו החל מתחילת ההריון (או תחילת הנישואין...) וכלה בשנים ארוכות, נראה לי כאילו אינסופיות תמידיות. כולנו מצפות שהילד מגיל היוולדו כבר יישן לבד לילה שלם, כמו הילד של החברה שישן 12 שעות....
מאת: ניוה מלשובסקי
הילד יישן הלילה? לא יישן הלילה? כמה שעות אנחנו נישן?
כולנו ככה מחייכות ספק בציניות, על הנושא הכה מוכר לכולנו – שנת הילד הרך הפעוט.
מי מאיתנו לא קורסת תחת מעמסת העייפות התמידית המלווה אותנו החל מתחילת ההריון (או תחילת הנישואין...) וכלה בשנים ארוכות, נראה לי כאילו אינסופיות תמידיות.
כולנו מצפות שהילד מגיל היוולדו כבר יישן לבד לילה שלם, כמו הילד של החברה שישן 12 שעות....
אנחנו מודעות לכך שלוקח זמן להתרגלות התינוק לשינה סדירה, לגזים, לחולי, להוצאת השיניים, לגמילה, לחרדת נטישה ומה אין בדרך....
אנחנו מקבלות בהבנה ובהנאה בילד הראשון, מושכות בילד השני וכנראה בשלישי חוסר הסובלנות כבר מגיע לקו הסיום. אין תרופת קסם וכל הורה מחליט על דרך הירדמות תינוקו/ילדו.
אני קיבלתי טרם הריונותיי שתי החלטות: לצמצם את הפעילויות שאליהם הילד יכול להתרגל בעתיד ולי לגרום לטירחה וקושי ולהתמיד בדרכי למרות המכשולים שעוד יגיעו.
למה אני מתכוונת?
אני שומעת סיפורים על הורים שמרדימים את התינוק על הידיים, או מנדנדים את הערסל/העגלה או יוצאים לטיול ברכב בשעת לילה והכל בכדי שהתינוק ירדם.
כשהילד קצת גדל, הורים נותנים לילד להירדם בסלון או בחדרם עם טלויזיה (העיקר שיישן ויהיה שקט) ואז מנסים להעבירו ומתחילת מלחמת כוחות כי הילד לא רוצה לעבור למיטה וצריך להעבירו בשקט בלי שיתעורר.
"עזרה" זו ראשונית אולי נוחה ואכן עוזרת אך מה יהיה בעוד כמה חודשים כשהילד יתרגל אליה? האם אנחנו יכולים לאורך זמן רב להמשיך להרדים את הילד בדרך זו?
לכן, צריך לחשוב מהיום הראשון איך אני נכנסת לתהליך הספציפי של נושא שנת הילד.
האם אני משקיעה מהרגע הראשון ובונה בסיס מוצק בכדי שהתינוק/הילד יבין, ילמד ויתרגל להרגלי שינה סדירים או שאני הולכת בדרך לא דרך, ומנווטת תוך כדי המציאות הסובבת אותי?
עם כל הקושי (שעות עבודה למשל) עלינו למצוא דרך לטובת הילד ולא דרך התואמת את דרכינו או המציאות בה אנו חיים. אפשר להגמיש פה ושם פינות אבל לבטח לא להיות אינטרסנטים ולהבטיח את שלוותינו על חשבון ילדינו.
התינוק למרות הקשיים הפיזיולוגיים (גזים,שיניים, מחלות למיניהן) שעליהם אין לנו שליטה רק להקל על ילדינו, צריך למצוא את הדרך להירדם. אנחנו פה בשביל לעזור לו. לעזור. לא לשלוט בו או בשנתו.
אנחנו צריכות להחליט על שעת שינה המתאימה לתינוק, לילד קטן, לילד הגדל. כל גיל עם השעה התואמת לו.
כחלק מסדר יום הילד צריך להבין שיש שעה מסויימת קבועה בה הוא הולך לישון.
יכול לקחת לילד תהליך הירדמות של שעה כי משהו מציק לו, כי הוא חושב על משהו או סתם פשוט מתקשה להירדם. זה בסדר. כל עוד שהוא יודע שיש שעת שינה שבה הולכים למיטה.
יש אמהות שמקלחות את הילדים לפני השינה. יש הקוראות סיפור לילד. יש גם וגם.
אני בחרתי לשים את נושא המקלחות ישר שמגיעים מהגן ומבית הספר כדי שהילדים ירגישו נקיים אחרי יום עמוס ודינמי של גן/בית ספר ומועדוניות. ואם יורדים לגינה אז מתקלחים שוב בערב. לא קרה כלום.
ארוחת ערב בשעה פחות או יותר קבועה שיכולה להיות ארוחה מלאה כמו בצהריים (מנת בשר עם תוספת פחמימה וירק) או ארוחה קלה (חביתה, גבינה, סלט) – אוכל מגוון ובשלב מסויים גם יקבע בעצה אחת עם הילדים.
שעת סיפור, רגע אישי עם כל ילד לשיחה קלילה טרם השינה, נשיקה, שיר ועוד חיבוק ויוצאת מהחדר.
אז הכל נשמע וורוד לקראת 6 ו 8 אבל הדרך לשם לא היתה פשוטה אבל הייתה מאוד עקבית.
היו קשיים והיו רגעי שבירה. ובכי. והיו וויכוחים עם בן הזוג, על הדרך אבל בסופו של דבר זה מצליח,
במוקדם או במאוחר. בהתמדה.
ו - עדיף במוקדם.....
תינוק - בוכה שוב ושוב ושוב ומתקשה להירדם (כשאין סיבה ממשית של גזים, שיניים וכדומה)? שבי לידו, ליד הלול, ליד המיטה עד חצי שעה לטפי את ראשו, תני לו צעצוע קטן, הדליקי מנורת אור, השמיעי מוזיקה מרגיעה (לא חייבים להשתולל ולקנות את כל הבאכים ומוצרטים) וצאי מהחדר בשקט. ניתן לחזור על פעולה זו שבוע שבועיים. מצאי מה טוב לתינוקך ומה עוזר לו להירדם.
בבת השלישית – אני מודה.... ואולי קצת חוטאת כלפיה וכלפיי. היא מאוד מתקשה להירדם. לא בוכה. לא מטרידה. פשוט שמחה ועליזה ולא רוצה לישון.
אני משכיבה אותה במיטה עם בקבוק חלב (כמובן שהיא שותה בישיבה) ואומרת לה לשתות וללכת לישון. ביד השניה היא מחזיקה מוצץ. כשהיא מסיימת, היא שמה את הבקבוק בעצמה בפינת המיטה (או שמעיפה אותו ישירות על הראש של אח שלה....) המוצץ בפה והיא מנסה להירדם. אני מציצה בין לבין, מכסה כאשר היא נרדמת.
לחלופין, אני פשוט משכיבה אותה לישון ואומרת לה לילה טוב ויוצאת. קשה לי עם זה. גם אני רוצה "עוד דקה" איתה. לנשק, לחבק. להצחיק אותה. המבט שלה שובה. אבל אין ברירה. שעת השינה הגיעה.
ולאט לאט , זה עובד...
כן, יש את הימים שגם זה לא עוזר, ויש ערבים שהיא עוד בסלון עד 9 וחצי. אבל אלו מקרים חריגים ואני מייחסת זאת לגעגועים, או פשוט קושי בהירדמות (מותר) וזורמת איתה.
לא מרשה לה להשתולל אלא לשבת בסלון או במיטה שלנו ולנסות להירדם. או שוכבת לצידה. לא מוותרת. וגם זה קורה לעיתים רחוקות.
ואם כל זה לא עזר עד כה, אז ניסיתי את שיטת ה 5 דקות. שיטה קשה וקורעת את הלב אבל אין ברירה. משכיבים את הילד, משפט ויוצאים מהחדר. ושוב חוזרים על ושוב ושוב..באותו ערב. באותו שבוע.
ימים מתישים. הילד בוכה. צורח. אבל מבין שההורים באיזה שהוא שלב לא חוזרים ועליו להתרגל להירדם. מבטיחה לכם שאם תהיו חזקים מספיק אחרי שבועיים התינוק שלכם יהיה במסלול הנכון.
אז עם תינוק קצת יותר קשה וצריך המון סבלנות והמון אהבה ורוך.
ומה עם הילדים הקטנים שכבר קצת מבינים?
אני מאוד מקפידה עם הגדולים-קטנים שלי על שעת שינה קבועה. עד 8 במיטה.
יש מקרים חריגים של ימי הולדת, מסיבות, שהילדים ישנים ב 9 או באמת אירועים חד פעמיים כמו חתונה משפחתית קרובה אבל בסך הכל מקפידה גם שהילדים הולכים לחברים או מתארחים אצלנו,
זה עד 7 וחצי בערב. בשעה 8 הילדים יודעים שהם צריכים לישון. גם החברים שלהם יודעים את זה.
אז כמובן קודם לכך ארוחת ערב וטקס שאני עושה לכל ילד באופן קבוע (שיר קבוע לבתי שהמצאתי לה ביום שנולדה), שיחה קצרצרה, ואפילו המצאתי דמות שמגיעה פעם בשבוע ומדברת איתה על דברים אישיים.
מעין הצגה ביננו היא יודעת שזה לא אמיתי ושתינו משחקות את המשחק הנפלא הזה באמצעותו היא יכולה להגיד דברים בצורה קצת אחרת, יותר בפתיחות כי בשבילה זה סוד בינה לבין הדמות המוצגת. ואני רוצה להגיד לכן שזה עובד.
היא כל כך נהנית בעשר דקות הללו שהיא הולכת לישון בשמחה ובחיוך. ואני – מתמוגגת!
עם הילד שאוהב שבכל יום קורה לו משהו חדש ומצפה לאירועים וחוויות, אני הקוסמת ומפזרת לו אבקת קסמים ומאחלת לו משהו טוב שיקרה לו למחרת.
האמונה והאופטימיות נותנים לו , לא רק לישון טוב אלא לצפות ליום טוב למחרת, הוא קם עם חיוך ומי יודע?
נבואה לפעמים מגשימה את עצמה.. ובכלל אנחנו ברקיע.
ויש שישי ושבת. הילדים ישנים מאוחר. אנחנו מההורים שקמים גם בסוף שבוע ב 6 בבוקר. כי אחד הילדים מתעורר ואז כולם מתעוררים בעקבותיו.
אז מנסים לדבר איתם בשישי בערב. ומנסים שאחד ההורים יתעורר והשני ימשיך לישון (בכאילו.. סתם נחים במיטה) או שהילדים יפעילו את עצמם.
ברוב הפעמים זה לא עוזר. הפסקתי לקטר. הפסקתי להתעצבן. וזה מעצבן. וזה מייאש. כולם צוחקים עליי שבתשע בבוקר אנחנו מחוץ לבית ליום כיף כל שהוא.
מה לעשות? לילדים כבר משעמם.. אז אני זורמת עם המצב. מכינה לנו פעילויות לשבת, מברכת על גורלי להיות עוד כמה שעות עם המשפחה בבילוי יחד ויודעת שיגיע יום שזה יחלוף לו... ונתגעגע.
עצבים לא עוזרים ויש באמת סיטואציות שאין ברירה. הילדים לא ישנים הרבה ואנחנו יחד איתם.
הורים.... כל השיטות עובדות. כל עוד אתם עושים זאת מבחירה. כל עוד אתם נהנים. אם אתם לא ייגעים ושחוקים, הילדים מרוצים ואתם שמחים באושרם , האמינו לי שהם הולכים לישון בהבנה כי צריך לישון כי זה בריא וכך גדלים וכך המוח עובד ומתפתח ועם חיוך, גם אתם תהיו בהרגשה נעימה ולא במעין סיטואציה של "ברוך השם, הם הלכו לישון, שקט כבר".
תקרינו שלווה ורוגע. לפעמים זה עובד. תנסו....
תזכרו שאתם מאחלים "לילה טוב" יש משמעות ל 2 מילים אלו.
הילד זקוק ללילה כזה. גם את אמא. גם אתה אבא.
ליל מנוחה – לכולכם!
נ.ב. כתבתי את הפוסט לפני זמן לא רב... רציתי לעדכן שעם בתי השלישית לא הכל עובד לפי הספר ובטח לא במתכונת אחיה הבוגרים. אני רוצה לעמוד בכללי המסגרת ועדיין אני אומרת לעצמי, עניינינו בנושא השינה, שהרגעים הללו לא יחזרו יותר ככל הנראה ואני "גונבת" עוד כמה דקות איתה במיטה. שרה לה, מחבקת אותה, אפילו שוכבת לצידה ומלטפת את ראשה. אני עייפה, מותשת ורק רוצה להתחיל את עבודות הבית, אבל אתן יודעות מה? שתחכה הכביסה, שיחכו הכלים. אני עכשיו עם התינוקת שלי ברגע מופלא יחד ואני לא מתכוונת לוותר על זה. עוד רגע וכבר יסתדרו לבד.. מנצלת את זמן הילדות המועט לטובתי! איזה כיף!
שלכם, ניוה
