מעשה בשקיפות עורפית
שלח לחברהפעם נתחיל את הסיפור מהסוף, היום יצאתי עם החברה לפאב בעיר התחתית(חיפה), עם השנים (והתואר) התקבצנו לנו בחבורה קבועה ומתואמת - כולם מכירים את כולם ומעורים זה בזה. בעודנו יושבים על כוס בירה קרה החלטתי לספר לכולם שהמתולתלת (שאגב ישנה בבית, כמובן) בהריון.
הפעם נתחיל את הסיפור מהסוף, היום יצאתי עם החברה לפאב בעיר התחתית(חיפה), עם השנים (והתואר) התקבצנו לנו בחבורה קבועה ומתואמת - כולם מכירים את כולם ומעורים זה בזה. בעודנו יושבים על כוס בירה קרה החלטתי לספר לכולם שהמתולתלת (שאגב ישנה בבית, כמובן) בהריון.
הרמתי את הכוס ובישרתי להם שיש לי חדשות...לפני שהספקתי לפצות פה כבר אמרו לי: "היא בהריון, אנחנו כבר מנחשים". והשמחה הייתה רבה j.
מעניין מה הסגיר אותנו ...
ובחזרה לחודש האחרון, הצלחנו להגיע למצב פסיאודו עמיד, כלומר "כמעט שגרה"
והרי דוגמה ליום טיפוסי, נתחיל בשעות הלילה
19:00 - המתולתלת חוזרת מהפקולטה.
19:30-20:00 - ארוחת ערב.
20:30- הס פן תעיר, ישן לו ישן לו אפרוח זעיר.
22:00 - שירותים + שתיית מים.
22:05- 2:00 – התהפכויות במיטה + מלמולים אל הכרית.
0:00 - שירותים + שתיית מים.
0:05 - המשך מלמולים וגלגלונים ...
וכן הלאה וכן הלאה עד שעות הבוקר.
7:30 - השכמה.
8:30 - בדילוגים אל הפקולטה.
למה מצב כמעט עמיד ? ישנם שינויים לא מוסברים והחלפות פתע בין: השירותים + שתיית המים לבין המלמולים לכרית, האם לעולם לא נגיע לשגרה מבורכת ???.
כך עבר חלף לו חודש ולבסוף הגיע היום הגדול של "בדיקת השקיפות עורפית"
(nuchal translucency screening)
מיותר לציין שבלילה לפני לא ממש ישנו ורוב הזמן התאמנו בהתהפכויות מצד לצד, אני שוקל להקים מועדון ספורט חדש בעקבות ההיריון הזה- "התעמלות פוך" (אני אלוף הארץ והמתולתלת סגנית ראשונה).
עייפים אך מודאגים שמנו פעמינו אל ביה"ח כרמל (הידעתם שלבתי חולים יש אנטנה סלולארית ענקית על הגג, למישהו זה נשמע הגיוני ???)
לאחר התמודדות עם נוהל ההתשה הרגיל של עמידה בתור אינסופי והמתנה ממושכת (טקטיקת ריכוך המטופל הידועה) נכנסנו לחדר האולטרא-סאונד וראינו את קרמבו בהופעה חיה.
עדכונים:
- יש לו את האף של המתולתלת (סולד).
- הרופא טוען שיש סיכוי שקרמבו הוא בת.
- אני לא מאמין לרופא.
- המתולתלת מרוצה מאוד (וזה מה שקובע בסוף).
- עובי הנוזל בשקיפות הינו 1.5 מ"מ ולכן הכול תקין (טפו, טפו, טפו).
מסתבר שקרמבו (השם החדש עדיין בדיון, הודעה תבוא בהקדם) כבר באורך של 6 ס"מ (שזה 60 מ"מ שלמים) ויש לו כבר אצבעות וידיים ורגליים והוא נראה די מרוצה שם בתוכו...
עייפים אך מרוצים חזרנו הביתה (קודם התקשרנו להורים להשוויץ).
בפרק הבא – האחיינים האהובים מקבלים את הבשורה, הישארו עימנו.
