מחקר: סיבוכי ברית מילה
שלח לחברמחקר חדש של מומחי מרכז שניידר לרפואת ילדים מצא כי למרכז שניידר מופנים מדי שבוע ילד אחד או שניים עקב סיבוכים שלאחר ברית, ממוצע של שבעה סיבוכים בעקבות ברית מילה בחודש. הסיבוך הנפוץ ביותר אחרי ברית מילה הוא דימום שעלול להיות חזק מאד ולחייב ניתוח לעצירתו ולהצריך עירוי דם לילוד. המחקר, שנערך בראשות פרופ' פנחס ליבנה, מנהל אורולוגית ילדים במרכז שניידר לרפואת ילדים ומנהל המערך האורולוגי במרכז הרפואי רבין וד"ר בצלאל סיוון, מתמחה במערך האורולוגי במרכז הרפואי רבין ושניידר, בדק 136 מקרים של סיבוכים בעקבות ברית המילה שהגיעו למרכז שניידר בתקופה של כמעט שנתיים ומצא כי בכמעט חצי מהמקרים היה צורך לנתח על מנת לטפל בסיבוך שנוצר.
ברית מילה נחשבת לפעולה הכירורגית הנפוצה ביותר ועל פי המחקר היא אינה נעדרת סיבוכים. ההערכה היא שהסיבוכים אינם מאד שכיחים, וממחקר זה אין אפשרות לקבוע בוודאות את השכיחות המדויקת של הסיבוכים. כמחצית מהסיבוכים שנבדקו במחקר היו סיבוכים מוקדמים, שאירעו עד כחודש לאחר ברית המילה. שאר המקרים שנבחנו היו סיבוכים מאוחרים. ב-60% מהמקרים בוצעה הברית על ידי מוהל וב-40% על ידי רופא. לא נמצאו הבדלים במספר הסיבוכים אצל רופאים או מוהלים.
הסיבוכים המוקדמים של ברית המילה כללו בעיקר דימומים, בחלקם נדרשה התערבות כירורגית כדי לעצור את הדימום ובמקרים בודדים נדרשו עירויי דם בשל דימום מסיבי. מוהל לא זהיר עלול לגרום גם לסיבוכים נוספים כמו: כריתת חלק מהעטרה, אצירת שתן שנגרמת כאשר החבישה הדוקה מדי ועלולה אף לגרום לנמק, כמו גם מקרה נדיד שבו כרת המוהל חלק מהפין. הסיבוכים המאוחרים של ברית המילה כללו עודף עור, כלומר הפין נותר מכוסה בעור. מקרה כזה מצריך ביצוע ברית נוספת, הפעם בחדר הניתוח, על מנת להסיר את העור העודף. במקרים אחרים נוצרה עקמת בפין ותסביב בפין. סיבוכים נוספים הם היוותרות של רקמה צלקתית בגבול העור שנכרת שגורמת ל"קבירת" הפין. הדבר עלול לגרום לקשיים בהטלת שתן וניתן לפתרון בניתוח. סיבוך נוסף הוא היווצרות של ציסטה כלואה באזור הפין.
לדברי פרופ' פנחס ליבנה, מנהל אורולוגית ילדים במרכז שניידר לרפואת ילדים ומנהל המערך האורולוגי במרכז הרפואי רבין: "הסיבוכים לאחר ברית המילה הם נדירים יחסית, אך חלקם משמעותיים ביותר ומצריכים התערבות ניתוחית. הנתונים שנאספו מצביעים על ממוצע של 7 סיבוכים בעקבות ברית מילה בחודש, כלומר מקרה או שניים בשבוע".
