על תחפושות פרובוקטיביות והורים מבולבלים
שלח לחברחג פורים מגיע ואתו רוח חג, אוזני המן ודיון סוער על התחפושות הפרובוקטיביות של בנותינו. מעבר לדיאלוג הלגיטימי, רציתי לשאול אתכם – מה אתם חושבים?
מאת: שירי בכר, מדריכת הורים, מפתחת מודל נ.ע.ם להורות ברורה
פורים מגיע ומביא לפתחנו רוח חג, אוזני המן ודיון סוער על התחפושות הפרובוקטיביות של בנותינו. יש המקטרגים בגנות התחפושות ויש הסבורים שרק בתחפושות עסקינן ורבה המהומה על לא מאומה, אבל מעבר לדיאלוג הלגיטימי ולהקשבה לקולות הסוערים, שאלת השאלות אינה מה נהוג, מקובל, נפוץ או מהן הדעות הרווחות בקרב הסובבים אתכם. שאלת השאלות היא מה אתם חושבים.
למען הגילוי הנאות, אינני בעד התחפושות שמזמן לנו חג הפורים בשנים האחרונות. בכל האמור בתחפושות לבנותינו, נדמה שהפרובוקטיבי גבר על היצירתי, המצחיק, המשעשע, המקורי. ההיצע דל, חושפני ומחייב גזרה קטנת ממדים. לא חושבת שילדות צריכות להיראות כמו בנות עשרה, כמו שאינני סבורה שבנות עשרה צריכות להיראות כמו מיילי סיירוס. מאמינה שערך הצניעות חשוב הוא, בכל ימות השנה ושחג פורים אינו תירוץ.
אבל זו דעתי, ולא בדעתי עסקינן.
השאלה היא מה דעתכם. הבלבול ההורי הוא מנת חלקנו ואנחנו תרים אחר התשובות "הנכונות": שועטים אחר העדר, קשובים לאינספור חוות דעת וקביעות מומחים, והכל לגיטימי, אלא שאנו מזניחים לעיתים את המצפן הפנימי שלנו. שהרי יש לנו עמדות, ערכים, תפישות ואמונות, ובסופו של יום, אנו חייבים להפעיל שיקול דעת, לאזור אומץ ולבחור את הנכון לנו ואת שמתאים לערכינו ולתפישת עולמנו.
בהנחה שאתם עדיין מתלבטים בסוגיית התחפושות, הנה כמה דגשים שיסייעו לכם לעשות סדר במחשבות.
היכולת לומר לא
אנחנו הורים, וככאלו, חשוב לנו להעניק לילדים שלנו את מבוקשם, לא לגרום להם לעוגמת נפש או תחושת קיפוח אל מול חבריהם. לא רק אנחנו שועטים אחרי העדר. גם הם שועטים אחריו ורוצים להיות כמו כולם, בדיוק כמונו. ועדיין, בסופו של יום, אנו ההורים, וחלה עלינו האחריות להציב גבולות כאשר העניין עקרוני וכרוך בערך שחשוב לנו לקיים בבית. אם זה העניין, וזו החשיבות שאתם מייחסים לו והחלטתם שלא לאפשר, אז אל תאפשרו. תנו רציונל, תחשבו על אלטרנטיבות, תפגינו אמפטיה לאכזבה שלהן.
אנחנו יכולים לכעוס על הנסיבות, על היצרנים, על היבואנים ועל החנויות המשווקות, אבל בסופו של יום, ההחלטה על הרכישה היא בתחום אחריותנו.
תתלבטו ביחד, לא לבד
לבטים, התחבטויות, התייעצות, כל אלו לגיטימיים והם חלק בתהליך קבלת החלטות. בשלב מסויים, לקראת גיבוש ההחלטה, אפשר ורצוי להכניס את הדיון הביתה. לשתף את הבנות בדילמה, לשתף בדעתכם, לשאול לדעתן. ייתכן שתופתעו והן תרצינה להתחפש בתחפושת שכלל לא תעמיד אתכם בדילמה. ואם יש דילמה, והתחפושת איננה לרוחכם, חשוב להסביר להן מדוע לא ולנסות למצוא ביחד איתן אלטרנטיבות. ברור שהמסר הוא רגיש כי במיניות עסקינן, ובכ"ז, חשוב למצוא את המילים ולהסביר בפשטות כי התחפושת איננה הולמת את גילן, לא מחמיאה ללובשות אותה, חושפנית מדי. אגב, לא חייבים לוותר עליה, אפשר לחשוב על דרכים יצירתיות להצניע אותה. חשוב לקיים דיאלוג ולהפוך אותן לשותפות לקבלת ההחלטה. לחפש דרכים אלטרנטיביות שייתנו מענה לשני הצדדים.
זה לא הכל או כלום
ברוב החנויות תמצאו את אותן התחפושות. לגילאים הצעירים יותר עדיין ניתן למצוא כאלו שאינן פרובוקטיביות. נכון שעל כל תחפושת מופיעה תמונה עם ילדה/נערה/אשה מחופשת, ועדיין האביזרים הנלווים נתונים לשיקול דעתנו. גרביון אטום ובגד גוף יכולים לפתור את המראה הפרובוקטיבי של חצאית מיני וחולצת בטן. יש אביזרים נלווים שאנחנו יכולים לא לרכוש ואם הם חלק אינטגרלי מהתחפושת, אנחנו יכולים להחליט שלא עושים בהם שימוש. אפשר להמיר אביזרים מסויימים באחרים ואפשר להרכיב תחפושת של אחות/שוטרת/מיני מאוס מאביזרים שנמצאים בחנות. אנחנו לא חייבים לקחת מן המוכן אם אנחנו לא שלמים עם ההיצע.
שירי בכר היא מדריכת הורים, מפתחת מודל נ.ע.ם להורות ברורה ומחברת המדריך רב המכר 'כיצד לגדל ילדים שמאמינים בעצמם' אותו ניתן לקבל ללא עלות http://shiribachar.ravpage.co.il/madrich
