סיפור הלידה של אורי
שלח לחברחשבתי שאני מתפוצצת..
השעה 00:00 עליתי למיטה נשקתי לבעלי ללילהטוב ואיך שהראש הונח על הכרית הרגשתי לחץ שלא יתואר על שלפוחית השתן..
טוב אמרתילעצמי... נקום לפיפי ונחזור לישון...
איזה לישון....
לא להאמין שעברו כבר שבועיים...
הכל התחיל מביקור תכוףבשירותים...
חשבתי שאני מתפוצצת..
השעה 00:00 עליתי למיטה נשקתי לבעלי ללילהטוב ואיך שהראש הונח על הכרית הרגשתי לחץ שלא יתואר על שלפוחית השתן..
טוב אמרתילעצמי... נקום לפיפי ונחזור לישון...
איזה לישון....
כל 3 דקות נכנסתילשירותים.. ואני במחשבות... זהו? הגיע הזמן?
התקשרתי לאמא שלי ואמרתי לה אמאתראי אני לא רוצה להשלות את עצמי שוב... אבל אני לא מפסיקה להיכנס לשירותים ואמאשלי : "תראי אם תהיינה עוד התפתחויות תתקשרי לא משנה באיזו שעה.."
אני גרה במרכזהארץ והורי בדרום..
להם זה הנכד הראשון אז הכל חדש דנדש...ההתרגשות הרקיעהשחקים..
ניסיתי לחזור לישון ללא הצלחה... הייתי עייפה ברמות שלא יתוארו אבלהנסיך הקטן החליט שהגיע הזמן..
באמת הגיע הזמן שובבון קטן... הייתי בשבוע 41+1...
(בבוקרו של יום רביעי קמתי בשעה 8 ומאז עד שהשתחררתי מבית החולים ישנתימשהו כמו 8 שעות..
3 ימים עם שינה של ציפור..)
ככה שעה אני מתרוצצת בין המיטהלשירותים.. לא הערתי את בעלי.. למה?? כדי ששנינו נתאכזב שוב..??
בשעה אחת בלילהבערך התחילו צירים.. אם עד לאותו רגע שאלתי את עצמי אם יש סיכוי שארגיש את הציריםטפחה לי המציאות בפנים...
אז כבר לא יכולתי והערתי את בעלי...
מ. חמוד שליקום אני לא מסוגלת להתמודד לבד..
וככה שנינו מתזמנים את הצירים באורך של 1 דקהכל 4 דקות..
מילאתי אמבטיה ושקעתי לי בפנים... כמה שהמיםעוזרים....!!!!!!!!!!
והוא מצידו מזכיר לי לנשום מידי פעם...
לקראת השעה 3חשבתי שאני משתגעת .. התקשרתי להורי והזעקתי אותם... יאללללללללללללללה לבית חולים !!!
הגעתי לליס בשעה רבע ל-4 בדיקות... שתן... מוניטור ובדיקהוגינלית..
אומרת לי האחות שבדקה אותי איזה יופי... יש לך פתיחה של 4 את בלידהפעילה.. יאללה לחדר לידה..
ואני לא מאמינה שאוטוטו ...(ממש אוטוטו) זהקורה...
עליתי לחדר לידה אמא שלי ובעלי צמודים אליי ואני נכנסת למקלחת נהנת ליבמים עם חיוך.. (עדיין...) על הפנים.. לובשת חלוק יוצאת ומתחילה לתרגל נשימות עם כלציר שמופיע..
אני אקצר טיפה בכל שהותי בחדר לידה כי אחרת אני אסיים מחר אתהסיפור...
כל הלידה משעת קבלתי לחדר לידה ארך כ-14 שעות... ש-5 שעות מתוכן אניעם אותה פתיחה של 5...
אז קיבלתי זירוז למרות שלא רציתי...
בכיתי המון צעקתיהמון... בין לבין שרתי לו שירים.. רקדתי קפצתי.. ראיתי גם כוכבים מידי פעם.. כאביםשךא יתוארו.. אני זוכרת ששאלתי את אמא שלי אמא צירים זה כמו כאבי מחזור?? כי אניסובלת מכאבי תופת.. והיא מחויכת עונה לי בנחת... קצת יותר כואב..
הגיע רגע הלחיצות.. ואני באיפוק רציני נושמת ולוחצת עם כל הכוח... ואז בשעה17:55 מגיח לאוויר העולם הנסיך היקר שלי מאור עיני וחיי הוא יוצא ולא נושם..
ואני? למה אתם לא מביאים לי אותו?? לקח לי כמה רגעים לקלוט שהילד היקר שליבמצוקה.. היד שלו הייתה כרוכה סביב הצוואר וחבל הטבור תפס לו את היד... כשקלטתי מהקורה כבר היה רופא ילדים בחדר .. אני רואה מהצד את בעלי היקר דומע וגם את אמא שליואני צורחת אלוהים יקר שלי תציל לי את הילד כי אין לי חיים בלעדיו!!
נשמעה יללונת קטנה ושוב דממה אחרי מספר רגעים התחיל הבונבון שלי לצרוח כמו שרקהוא יודע..
קיבלתי אותו עטוף בשמיכות... 2810 קילו קטנצ'יק ובונבון מאור עיניי וחיי כמהשאני אוהבת אותך.. רועדת כולי ליטפתי אותו בפנים הקטנטנות שלו ובעלי אותי ואותו..שנינו בוכים ... והוא מסתכל בעינייו הקטנות .
איזה אהבה יש לי אליך יקירי אתה האור בחיי!!
14 שעות של כאבים ... שבסופה קיבלתי את המתנה הכי גדולה שיכולתי לקבל...
את האור של חיי, בני הבכור אורי.
