סיפור הלידה של ארד – גל
שלח לחבראת בטח יודעת,שבחודש דצמבר 2006, ניסינו, אבא שלך ואני, להביא תינוק/ת לעולם.
לצערי, (או אולי לטובתי), אלוהים החליט שלא לתת לי את אותו הריון, ועברתי הפלה.
לא ויתרתי, וגם לא חיכיתי הרבה, וממש אחרי זמן קצר הריתי שוב.
לבתי הקטנה !
את בטח יודעת,שבחודש דצמבר 2006, ניסינו, אבא שלך ואני, להביא תינוק/ת לעולם.
לצערי, (או אולי לטובתי), אלוהים החליט שלא לתת לי את אותו הריון, ועברתי הפלה.
לא ויתרתי, וגם לא חיכיתי הרבה, וממש אחרי זמן קצר הריתי שוב.
חיכיתי הרבה זמן עד שעשיתי בדיקה ביתית, אפילו חברותי לבית mamy (אפרת וליאת), התייאשו ממני.
בסופו של דבר, את נוצרת...
שמחתי מאוד, אבל היו לי פחדים נוראיים שחלילה שוב תהיה לי הפלה.
שבוע אחרי שבוע, היית בתוכי, התפתחת...
הבחילות, העייפות הכרונית, ההתמודדות בבית עם שאר האחים שלך..
בזמנו, זה נראה הכי קשה ומתסכל, אך במבט לאחור, הכל מתגמד!!!!
וככה עברו חלפו שבועות ההיריו.ן..היו ימים פחות טובים, ויותר טובים..
לקראת הסוף, משבוע 32 בערך, כבר לא הייתי אני..
כל יום שעבר, היה רע יותר מקודמו...
את יודעת שיש לך חמישה אחים, כלומר, היו לי חמישה הריונות לפנייך..
ומשום מה, את ההיריון שלך הכי קשה לי לשכוח...
את זוכרת שנפלתי? את זוכרת שאושפזתי בגלל התייבשות ?
אולי זה קשור להיריון, ואולי לא..אבל התפללתי בלי סוף לאלוקים שישמור עלייך!!!!!
שבוע לפני שילדתי אותך, נסעתי לקברי צדיקים בצפת, עם כל הקושי השומנים והכאבים..
התפללתי, בירכו אותי...זו הייתה חוויה מדהימה...
עברו שבעה ימים בדיוק...ואני..כמו שאת יודעת, אלופה בנדודי שינה, החלטתי ביום שלישי בלילה
(יומיים לפני הלידה), לסדר את ארון הבגדים שלי...וכך היה..
כנראה מרוב מאמץ, או בלי שום קשר, נכנסתי לשירותים, ואופס..הייתה הפרשה דמית קלה על מגן התחתון...
לא ייחסתי לזה חשיבות כי הייתי רק בשבוע 36 +5 ימים...ביום רביעי בבוקר, ראיתי שאין מנוס...
הזעקתי את אבא שלך מהעבודה, ונסענו לבית חולים...
מבדיקה גופנית, ניראה כי יש פתיחה של כמעט 3 ס"מ...ונתבקשתי "לטייל" ברחבי ביה"ח...
היו לי כאבים איומים בחלק התחתון של הגוף, ובקושי הלכתי..
הוחלט לבצע "פקיעת קרומים"..ולחבר אותי ל"פיטוצין"...
אחרי 6-7 שעות של צירים קטלניים, נאמר לי שאני "עדיין לא בלידה"...
התהליך הופסק, והועברתי למחלקה...
ביום חמישי בבוקר, הגיעה תהילה. תהילה היא תומכת לידה –"דולה"..שמתמחה בעיסויים...
מסרתי לה את גופי, והיא עיסתה אותי כמו שרק שהיא יודעת..
במוניטור נראו צירים, ולי היו כאבים, ובגלל (או בזכות) דימומים חזקים מצוואר הרחם
נשלחתי שוב לחדר הלידה, לסיבוב נוסף של "פיטוצין"..
רבע שעה בלבד אחרי שחיברו אותי,עצרו הכל, כי הצירים "הגזימו"..והיו לי כבר טבעיים...
הייתי לבד בחדר הלידה, היות ואחרי ניסיון כושל מיום קודם, אמרתי לאבא שלך שאני יקרא לו רק אם נתקדם.
וכך... משעה 16:00 בערך, טיפסתי על הקירות, בכיתי, זעקתי לאלוקים שיעזור לי..
(טוב שאבא לא היה, כך הרשתי לעצמי "לשחרר קיטור"...אבל אל תגלי לאף אחד)...
מרוב עצבים כאבים וחוסר אונים, קרעתי מעלי את העירוי, לכן לא יכלו לתת לי משהו לשיכוך כאבים.
מכאן אפשר להבין שהכל היה טבעי לחלוטין...כל הזמן הזה.
בשעה 18:30 בערך, בפתיחה של 6 ס"מ, פקעו לי את המים, והתקשרתי לאבא.
זהו, מכאן ועוד שעה, לאאא הכרתי את עצמי, לא דמיינתי לרגע שאני מסוגלת לעבור את כל זה...
מסכנה רינת המיילדת, בכיתי לה בלי סוף שתבוא לעזור לי, ושהגיע הזמן והיא סוף סוף באה לעזרתי
צעקתי לה..."זוזי..את מפריעה לי"....(אני לא יודעת אם לצחוק או לבכות עכשיו)..
19:10, פתיחה מלאה..אבא ליידי...ותלחצי...מעיין..בכל הכח..
אבל לא נישאר לי כח..הכל היה מהיר כל כך..וזה הכי קשה שיש!!
נו..את יכולה..אמרה רינת, נו מעיין..תעזרי לקטנטונת לצאת אמר אבא שלך...
(טוב נו... הוא רגיל)...
2-3 לחיצות..ואת הופעת בשלמותך....
טהורה, נקייה, בלי שום "שכבה" מיותרת ...
איך העיניים שלך...בדיוק כמו של אבא שלך..
(וכמובן שהוא היה מבסוט עד הגג שאת דומה לו)...
ניקו אותך, בדקו אותך, שמו לך צמידי זיהוי...
והביאו לי אותך...
נדלקתי עלייך ממבט ראשון,
הסתכלתי עלייך, וחשבתי לעצמי...
אלוהים...את סוף סוף כאן....
כל כך הרבה זמן חיכיתי לך...
לראות אותך, לחוש אותך..להריח אותך....
זהו, מסע ההיריון מאחורינו..עכשיו מתחילים תקופה חדשה...
אני מודה לאל שיצאנו מזה בשלום אחרי הכל...
ומתפללת שייתן לנו בריאות וכח לגדל אותך ואת האחים שלך ..!
רציתי להגיד לך דבר נוסף בתי יקירתי,
כמו בכל היריון, אני נוטה לחשוב על כמה שמות לתינוק/ת, ולבסוף להתאים לפי המראה..
במקרה שלך..(למרות ששמך כן עלה לי בראש בזמן ההיריון), היו לי התלבטויות קשות לגביי שמך..
את יודעת, ששמות אחייך מתחילים באות א', אז גם לך מגיע...
וגם,סבתא רבא שלך (שזאת סבתא שלי, אימא של אימא), רמזה לי מזמן..
שהיא רוצה נינה אחת בשמה של בתה..(של אימי ).
לסבתא שלך קוראים גליה, וזה לא ב-א'..אבל כבוד זה כבוד – לא ככה?!
בקיצור, אחרי לבטים רבים וקשים,החלטתי לקרוא לך בשם הראשון כביכול שעלה לי בראש שהיית בתוכי.
לסיכום:
שם: ארד – גל
תאריך לידה: 18/10/2007
בתם של: מעיין ואיציק
אחות ל: איה, אור, אביעד, ארין, ואיתמר
***משפחת וצר – רייכמן***
