סיפור הלידה של הראל
שלח לחברמפעם לפעם היו לי צירים לא סדירים במשך היום הם התחזקו, אז החלטתי ללכת לרופא שלי למוניטור ובפעם הראשונה בהריון בדיקה פנימית בשעה 9 בערב הודיע לי הרופא באופן חגיגי שאני בדרך לחדר לידה כיוון שיש לי פתיחה של 3!!!
בוקר יום חמישי 31/12/2006 ב9:00 בעלי הסיע אותי לאמא שלי (לא רצה שאשאר לבד) הגעתי אליה מעולפת מעייפות כל כך רציתי לישון!!! (זה היה אחרי לילה של הקאות ושילשולים וחוסר שינה מוחלט)
מפעם לפעם היו לי צירים לא סדירים במשך היום הם התחזקו, אז החלטתי ללכת לרופא שלי למוניטור ובפעם הראשונה בהריון בדיקה פנימית בשעה 9 בערב הודיע לי הרופא באופן חגיגי שאני בדרך לחדר לידה כיוון שיש לי פתיחה של 3!!!
יצאנו מרופא התקשרתי לאמא שלי (אגב היא מיילדת)
אמרתי לה שצירים לא סדירים ולא ממש כואבים אז אנחנו נטייל קצת ונראה מה יהיה.....הספקנו ללכת לקניון לקנות שמן שקדים, להחזיר סרט לבלוקבסטר, להגיע הביתה לסדר קצת לעשות אמבטיה חמה עם שמן שקדים (מאוד הקל לי בצירים) אבל אחרי האמבטיה
הצירים התחזקו עדיין לא תכופים אך מאוד כואבים
ב23:30 בלילה אמא שלי הגיעה אלי הביתה אחרי משמרת ערב בישרתי לה ובעלי שאנחנו בדרך לבית החולים כי ממש הרגשתי שאני נפתחת...
הגענו ב24:00 התאריך התחלף כבר ל1/12/2006 נכנסים למוניטור בעמידה שמראה צירים שוב פעם לא סדירים
הכינו לנו את חדר הלידה ובישרו לנו שברגע שנכנסים אי אפשר להסתובב בחוץ אז החלטנו להמשיך ולהסתובב בבית החולים אמא סיפרה על המחלקות השונות וכולי...
(עדיין פתיחה של 3 ומחיקה 90%) בשעה 2:30 החלטתי שאני רוצה להכנס לחדר הלידה למקלחת לכדור ומה שבניהם, התקלחתי דילגנו על החוקן בגלל השילשולים שהיו בבוקר, ישבתי על הכדור וכל פעם שעשתי שמיניה הגיעו לי צירים כואבים אימים! הזזתי את האגן עיסויים ועוד. בשעה 5 בבוקר ובפתיחה של 4 בלבד (חשבתי שאני אתאפק יותר) ביקשתי אפידורל, קיבלתי אותו ב6 וחצי ואז התחלתי לצחקק עם הצוות, אחרי כמה שעות טובות ושינה טובה בזכות ההרדמה, אני בפתיחה של 4וחצי (שזה כלום!) בביקור הרופאים בערך ב9:30 הוחלט על זירוז (פיטוצין) כי הצירים הפסיקו אחרי הפיטוצין התחלתי להרגיש לחץ עצום על הבטן אז התחילו לי צירים אמתיים! בעוד שהמוניטור משתולל לו מצירים אני כולי נינוחה, עדיין מצחקקת, בשעה 12:00חברה של אמא מיילדת אחרת הגיעה במיוחד ליילד אותי עשתה לי קצת סטריפינג וכך מפעם לפעם הרחיבה את המקום.
בשעה 12:30 המיילדת מודיעה לי שאני בפתיחה של 7!
כולי צוהלת והיא מגבירה במעט את הפיטוצין בשעה 13:00 הייתי כבר מוכנה ללחוץ את הבייבי שלי, והנה מתחילים בלחיצות אני מרגישה רק קצת לחץ היא מפסיקה לי את האפידורל ואז יש לחץ גדול יותר המיילדת ואמא שלי תופסות לי את הרגליים ואמא פשוט מקמטת אותי (לבקשתי) מתחילים לקחת נשימה עמוקה וללחוץ אמא שמה לב שאני מפסיקה ללחוץ בדיוק באמצא, אז היא מתחילה לספור עד שמונה (בין לבין בעלי צועק מבחוץ אני נכנס! ואני אומרת לו שתכף נקרא לו) פתאום הראש יוצא המיילדת אומרת לי "רוצה לגעת בראש?" ואני עונה לה "לא בואי רק נוציא אותו כבר" הייתי כבר עייפה ומלאת הזיות (אה קראתי למיילדת על שם בעלי) כמה דקות אחכ המיילדת ביקשה את היד שלי שמה אותה על הראש שלו כולי התעוררתי קיבלתי מרץ ודחפתי במלוא הכח שנותר לי אחרי 3 לחיצות הגיח לעולם הנסיך הקטן והיפה שלי היא שמה אותו עליי הוא היה נקי כל כך, הביט בי בעיניים הכהות שלו, בעלי נכנס (אחרי שכיסו אותי) כולו מתרגש, חתך את חבל הטבור ושמר עליו על מתקן החימום, בזמן שטיפלו בי, השליה נולדה בלחיצה קטנה,בנתיים בעלי לקח את הקטן לתינוקיה וחזר עם ים של דמעות כולן דמעות של אושר התחלתי לבכות וגם אמא שלי הצתרפה אחרי הכל נכד ראשון,וזהו מכאן מתחילה האהבה הגדולה שלי, משהו שאי אפשר לתאר במילים...
הראל, אוהבת אמא!
