סיפור הלידה של עידן
שלח לחברביום שישי ה-8.12 החלו הפרשות מוזרות, התענייני וקראתי בנושא והבנתי שלפני הלידה צפויות הפרשות מוגברות ומכיוון שהתאריך מתקרב כנראה שזה זה.
תאריך הלידה המשוער היה יום שלישי ה-12.12, ואני הייתי בטוחה שאגיע לשבוע 42.
ביום שישי ה-8.12 החלו הפרשות מוזרות, התענייני וקראתי בנושא והבנתי שלפני הלידה צפויות הפרשות מוגברות ומכיוון שהתאריך מתקרב כנראה שזה זה.
ביום שבת ה-9.12 בצהריים החלו מעט צירים לא סדירים ובעוצמה פחותה, שגם הינם תופעה נפוצה לפני הלידה המתקרבת ולכן לא ייחסתי לכך משמעות יתרה. משעה 22:00 ביום שבת החלו צירים סדירים יותר כל 5-7 דקות אך בעוצמה פחותה. אני ואופיר היינו יחד בצירים וחשבנו כבר שהינה הגיע הרגע. הצירים האלו נמשכו עד השעה 2:00 לפנות בוקר לערך ואז נפסקו והלכנו לישון. למחרת, קמתי והכל היה כרגיל, ללא צירים. הלכתי לעבודה ומשעות הבוקר 10:00 לערך החלו שוב הצירים כל 5 דקות לערך אך בעוצמה פחותה. מכיוון שהצירים לא היו חזקים לא נראה לי שזה זה. לקראת הצהריים גיליתי הפרשה ורדרדה ולאחר התלבטות החלטתי ללכת לבי"ח ולבדוק את זה.
יצאתי מהעבודה ב-14:00 ונסעתי לבי"ח. כשהגעתי חיברו אותי כמובן ישר למוניטור ורופאה בדקה אותי. לאחר הבדיקה הרופאה הייתה המומה אמרה שההפרשות שהיו לי מיום שישי היו ירידת מים, יש לי פתיחה של 2 ס"מ והמצב לא טוב מכיוון שמדובר במעל 55 שעות ירידת מים כשהמקסימום הוא 48 שעות והעובר יכול להיכנס למצוקה במהלך הלידה ולכן צריך מיד להתחיל באניביוטיקה ופיטוצין לזירוז הלידה.
אני, שכל ההריון כיוונתי ללידה טבעית והכנתי את עצמי לכך הבנתי שלידה בעית זו לא תהיה ותקף אותי עצב גדול. הרופאה ראתה זאת ובאה והסבירה שאני צריכה להתמקד בלידה עצמה ולא באופן הלידה והרי מה שחשוב ללדת ילד בריא. בדיוק אופיר הגיע (הוא היה בדרכו מהעבודה) וברגע שראיתי אותו ואת ההתרגשות על פניו הכל נעל והשתנה. הוא הגיע חיבק אותי ואמר, היום זה היום הילדון שלנו יוצא לו לעולם. ברגע זה הבנתי שהרי מה שחוב זה באמת נלד ילד בריא ואז הכל השתנה.
ב-18:00 נכנסנו לחדר הלידה, התחילו לתת לי אנטיביוטיקה במקביל לניטור רציף (בגלל החשש למצוקת העובר) לפני הפיטוצין הרופאה אמרה שהמצב לא טוב ודופק העובר לא רציף, נחכה 5 דקות ואם ימשיך כך נצטרך ללכת לכיוון ניתוח קיסרי. אחרי 5 דקות דופק העובר התייצב החליטו לפני הפיטוצין לבקע את מי השפיר שנשארו. לאחר שעשו זאת הצירים התגברו ונהיו צפופים יותר ויותר- אוי אלו היו כאבי תופת כשלא הספקתי לנוח מציר לציר וגם לא יכלתי לרדת מהמיטה ולנוע (בגלל הניטור הרציף והאנטיביוטיקה), ניסיתי לוותר על האפידולר ופתיחה של 4.5 ס"מ נשברתי ובקשתי אפידורל. בשעה 20:00 קיבלתי אפידורל ומאז הכל השתנה, חלפו להם הכאבים ותקפה אותי התרגשות עצומה, פתאום הבנתי שהנה אוטוטו יוצא לו הגוזל שחיכינו לו כ"כ הרבה.
בשעה 21:30 בדקה הרופאה את הפתיחה ולמרבה הפלא, לאחר שעה עם האפידורל הגענו לפתיחה של 9.5 ס"מ.
בשעה 22:30 התחלנו את שלב הלחיצות. שלב זה היה מאוד קריטי לעובר מכיוון שהרופאה אמרה שהעובר נכנס למצוקה וחשוב מהר מאוד להוציא אותו. התחלנו עם הלחיצות כשאני לא הרגשתי כלום והמיילדת אמרה לי מתי ללחוץ. פתאום הרופאה אמרה שנצטרך וואקום והביאו את המכשיר. אני שמעתי וואקום ונתתי את נשמתי, מיילדת אחת תופסת את רגל ימין, אחת את רגל שמאל, הרופאה באמצע, אופיר איתי ומיילדת נוספת קופצת לי על הבטן, עוד לחיצה, עוד לחיצה, הנה הראש יוצא הרגשתי את הראש ועוד לחיצה והנה בשעה 23:05 יצא לו הילדון במשקל של 3.856 ק"ג.
המיילדת באה לשים אותו עליי ומייד לקחה אותו הילד היה כחול ולא בכה אני נכנסתי ללחץ, ניתקו את חבל הטבור במהירות בלי לחכות, מייד צוות של רופאים הגיע לחדר, הוציאו את הילדון מהחדר ואופיר רץ איתם החוצה עשו לו סקשיין (עידוד נשימה) מכיוון שהוא לא נשם במשך כדקה, ופתאום שמעתי מחוץ לחדר את הבכי הזה, כמה טוב היה לשמוע את הבכי הזה. הלבישו אותו ונתנו לי אותו לפחות מדקה ואז לקחו אותו שוב. לקחו אותו לפגיה למעקב וייצוב.
אני הייתי עדיין מבוהלת מכיוון שלא הייתי עם הילדון, דאגתי מאוד ולמרות ששמעתי את הבכי חששתי שמשהו לא בסדר ולא אומרים לי. אופיר, ניסה להסתיר אבל ראיתי הכל על פניו הוא היה כ"כ מבוהל...
לא יכלתי לישון וחיכיתי 4 שעות עד שאוכל לרדת מהמיטה ולראות את הילדו בפגיה. אופיר נשאר איתי ובשעה 03:00 לפנות בוקר ירדתי מהמיטה התקלחתי והלכנו לפגייה. היה מאוד קל לזהות את עידן שלנו, הילד הכי גדול שכמעט ולא נכנס לאינקובטור. הוא היה פשוט מקסים.. נשארנו איתו והסכלנו עליו...
למחרת בבוקר התייצבתי ושב בפגייה וחיכיתי שיוציאו אותו ויתנו לי אותו, לאחר ביקור רופאים ובדיקות נוספות שעשו לו בעה 10:00 בבוקר הביאו אותו אלי, וזה היה מדהים חיבקתי את עידן, הודתי להוא שם למעלה שעזר לי ונתן לי את האוצר המדהים הזה, והתחלטי להניק. נזכרתי בהדרכה לגבי ההנקה שהעבירו לי בקורס הכנה ללידה, ניסיתי ליישם, וזה הלך טוב!! עידן ישר התחבר לו והחל לינוק...
זהו, היום עידן שלנו בבית, ילד מדהים, אנחנו לא יכולים להפסיק להתפעל ממנו ומודים כל יום על האוצר המדהים שלנו, אי אפשר לתאר את ההרגשה של לקום בבוקר ולהסתכל על הפרצוף הקטן והמדהים הזה...
