ספור הלידה של תהילה
שלח לחבר
יום חמישי עוד הלכתי לשון מאוחר,הכנתי לעצמי את כל החומר שהייתי אמורה לעבוד עליו למחרת.
בשעה 4:45 אני מתעוררת לשרותים ואז מרגישה כאבח גב תחתון חזקים,מין גל כאב,אני לא כ"כ מתיחסת היות וזה היה לי בשבועות האחרונים.
יום חמישי עוד הלכתי לשון מאוחר,הכנתי לעצמי את כל החומר שהייתי אמורה לעבוד עליו למחרת.
בשעה 4:45 אני מתעוררת לשרותים ואז מרגישה כאבח גב תחתון חזקים,מין גל כאב,אני לא כ"כ מתיחסת היות וזה היה לי בשבועות האחרונים.אני נגררת למיטה חזרה, ואיך שאני נשכבת מתעוררת שוב לשרותים עם אותו הכאב. עדין לא חשבתי שזה אמיתי, חזרתי למיטה ואחרי מס´ דקות כשזה לא עבר הערתי את בעלי שיעזור לי ויעשה לי מסז´. הוא גם לא חשב שזה רציני,אבל באותו הרגע שוב הלכתי למקלחת ומשכתי אותו אחרי. בשלב הזה הבנתי לאט לאט שזה מתחיל להתפתח. הכאבים התחילו ואני החלטתי להיכנס למקלחת חמה.זרם המים החמים הרגיע קצת,אבל הכאבים באו והלכו. בשלב הזה בעלי התחיל לספור את משך הציר וכל כמה זמן. התוצאה היתה בערך כל 7-10 דקות למשך דקה שתיים. באותו הזמן בו שהיתי במקלחת בעלי התקשר לאימי שגרה בסביבה העיר אותה ואמר לה שיתכן וניסע. בנתיים הכאבים מתגברים ואני לא מצליחה לצאת מהאמבטי´ה. אימי הגיעה אחרי חצי שעה ואז החלטנו נוסעים. הנסיעה עברה לא קל כשאימי נוהגת ובעלי עושה לי מסז´.
הגענו, פגשתי בחדר לידה מיילדת שקיבלה אותי לבדיקה ושלחה את בעלי למיון להרשם, הוא עוד לא הספיק לצאת שהיא צעקה לו שיש גם ירידת מים ושיביא אשפוז ולא מיון. בנתיים היא בודקת אותי ויש פתיחה של 2 וחצי.
היא מכניסה אותי לחדר לידה ושם הכאבים מתגברים..אני לא מוצאת שום תנוחה, ואחרי החוקן אני הולכת למקלחת. מרוב כאבים נשכבתי על הרצפה ובעלי מחזיק את הטוש. הכאבים היו נוראיים. התחננתי שיביאו לי אפידורל, וכל הזמן אמרו עוד מעט, קראנו למרדים, אסור מוקדם מידי.. בשלב מסוים הגיעה מילדת שביקשה שאחזור לחדר לעשות מוניטור ולתת ערוי, הלכתי לחדר וכ"כ סבלתי שפשוט השתוללתי וצרחתי מכאבים בעוצמות שאני לא מכירה את עצמי בכלל. נוסף לזה גם חוסר האונים שלא האמינו לי שהלידה מתקדמת כ"כ, חשבו שאני עוד אשה בלידה ראשונה שלא כ"כ מבינה מה קורה איתה, ולכן הן אפילו לא בדקו כמה זה התקדם.(למעשה בשלב הזה היו לי צירים של 250-300 במוניטור,ללא הפסקה כלל).בעשה 8:30 המילדת החליטה לבדוק שוב פתיחה, בקושי רב היא היצליחה היות ואני כבר לא הייתי מסוגלת לשכב ללא תנועה. ואז היא מגלה שהפתיחה היא 8!!היא היתה בהלם ואמרה לי שכנראה שאלד כבר בלי. אני הייתי כ"כ מיוסרת שלא יכולתי לחשוב על האפשרות התחלתי לזעוק בהיסטריה, ניסו לתת לי גז כזה אבל אחרי 5 דק´ הרגשתי כ"כ רע,שפשוט הייתי בטוחה שאני הולכת...
ואז החלו צירי לחץ שממש לא הרגשתי כלום, המילדת הציעה שאשכב על הגב(בדיוק בתנוחה שסיגל צרפה לי תמונות)לחצתי, והיא כבר ראתה את הראש בחוץ, אבל אחרי שעה של לחיצות מידי פעם,(לא ברציפות כדי להימנע מחיתוך) הדופק של הפשושה שלי ירד, הם הודאגו קצת היא קראה לרופא והוחלט על ואקום. זה היה קצרצר היות והראש כבר ממש היה בחוץ. לא הרגשתי כלום.
ואז יצאה הילדונת שלי,ישר על הבטן שלי. מרב דמעות ומסכת החמצן שעלי בקושי יכולתי לראות אותה..אחרי מס´ דקות יצאה גם השיליה. ואז שמעתי את בעלי שהחזיק כ"כ יפה מעמד, מתחיל לבכות. אני עדיין הייתי עצורה.. לי זה התפרץ ביום שישי בלילה אחרי שבעלי עזב, ונשארתי לבד איתה...
אח"כ שכבתי בהתאוששות שעתיים וחצי בחדר הלידה כשהצוות שם עטף אותי בחום.ואז עליתי למחלקה וביום א´ השתחחרנו.
זהו בנתיים, קצת קשה לפרוק את התחושות אבל אני מרגישה כ"כ חיבת לכל אותן אלו שליוו אותי מתחילת ההריון(מרגע ההודעה)ועד הלידה ממש. המון תודה!!!!
וזהו! כל הכאבים והכל הכל היה שווה!!!!
