האם יש יותר מומים מלידה בילודים לאחר טיפולי פריון?
הריונות שמושגים לאחר הפריה חוץ גופית נעזרים בשיטות מעבדה מתקדמות והדבר עורר חשש כי ההתערבות בתהליכי ההפריה עלול לפגום בעוברים ולהוביל לעליה בסיכון להיווצרות מומים בעובר. בניסיון לקבוע את שיעור המומים בילודים לאחר הפריה חוץ גופית, ובייחוד לאחר הפריה שנעשתה בסיוע מיקרומניפולציה (הזרקת זרע בודד לביצית, icsi ) נערכו בעולם מספר מחקרים שהגיעו לתוצאות מנוגדות. לדוגמא בקרב 134,985 ילדים שנולדו לאחר טיפולי הפריה בארה"ב בשנים 1996 ו- 2000 נמצאו מומים מולדים חמורים רק ב- 1.9% מהילדים, שיעור שאינו שונה משיעור המומים בכלל האוכלוסייה בארה"ב ובישראל. בעוד שממצאים מעודדים אלה נתמכים על ידי מרבית המחקרים מאירופה, הרי שבמחקר מאוסטרליה נמצא סיכון גבוה פי שנים למומים בילודים לאחר טיפולי הפריה.
הוצעו עד כה מספר הסברים להבדלים בממצאים. ראשית, הודגש כי מחקרים שמטרתם לקבוע את הסיכון למומים מלידה מבוססים על שיטות שונות של מיון סוגי המומים בילוד לחמורים ולקלים. בקבוצה של המומים הקלים נכללים גם תופעות לא משמעותיות כמו כתמים על העור, שלא מהווים מקור לדאגה רבה להורים. באשר למומים החמורים, הרי שקיים הבדל ניכר בשיטת המיון של המומים במחקרים השונים. לדוגמא, איוושה ("רישרוש") שאובחנה בלב הילוד תחשב בחלק מהמחקרים כמום לב הנימנה אל המומים החמורים ולפי שיטת מיון המומים במחקרים אחרים כמום קל. שנית, יש לזכור כי המעקב אחר ילודים לאחר טיפולי הפריה הינו לעתים נמרץ יותר ועל כן עלול להוביל לאיבחון של יותר מומים בילודים אלה בהשוואה לאוכלוסיה הכללית. שלישית, יש לזכור כי אוכלוסית הזוגות שעוברת טיפולי פריון שונה מהאוכלוסיה הכללית. לדוגמא הגיל הממוצע הינו גבוה יותר בקרב המטופלים, ועל כן יתכן ושיעור המומים המוגבר לכאורה נובע ממאפיינים ייחודיים של האוכלוסייה שנזקקת לטיפולי פריון.
יש תמימות דעים בין החוקרים, גם בקרב אלו שמתריעים על סיכון מוגבר של מומים, כי לא הובהרה עדיין הסיבה לסיכון המוגבר. כלומר לא ברור כלל האם הגורמים שמובילים לקושי להרות בקרב המטופלים, הם גם אלו שגורמים לסיכון המוגבר למומים שנמצא בחלק מהמחקרים או שעודף המומים נובע ישירות מהטיפול התרופתי ומהפעולות שמבוצעות במעבדה בזרע, בביצית ובעוברים.
מעניין לציין שגם במחקר האוסטרלי, בו נמצאו יותר מומים אצל מטופלים בהפריה, לא היה הבדל בשיעור המומים בין מטופלי הפריה שכן או לא עברו גם טיפול עם מיקרומניפולציה (icsi ). הדבר מרמז אולי שלפעולות במעבדה השפעה מוגבלת על שיעור המומים.
ניתן להניח כי עבור המטופלים ששואפים להריון, וזקוקים לטיפולי הפריה, לא ממש חשוב מהו הגורם המדויק לסיכון המוגבר. אך כאשר שוקלים את שיעור הסיכון למומים יש להבין את משמעות הממצאים. כלומר, חשוב להבדיל בין סיכון יחסי, כלומר פי כמה הסיכון למומים מלידה גבוה יותר, לשאלה המעשית יותר עבור בני הזוג שהיא מהו הסיכון המוחלט או בכמה עולה הסיכון למום בעובר. על זוג שפונה לקבלת טיפול להבין שגם ללא טיפולי הפריה יש סיכון בהריון להיווצרות מומים וכי גם לפי המחקרים שדיווחו על התוצאות המדאיגות ביותר עולה הסיכון למומים מלידה באחוזים ספורים בלבד. הרוב המוחלט, מעל 90% מהילודים יהיה בריא. חשוב גם להדגיש כי את הרוב הגדול של המומים המולדים החמורים אין קושי לאבחן בעת בדיקת אולטראסאונד לסקירת מערכות העובר. יתכן על כן כי המסקנה העיקרית שניתן להסיק מהמחקרים האחרונים היא שלנוכח האפשרות שיש יותר מומים לאחר טיפולי הפריה חשוב להקפיד על ביצוע בכל הריון לאחר טיפולים בדיקת אולטראסאונד לסקירת מערכות העובר.
|