מחקר בארה"ב: איך אפשר לשכוח ילד ברכב?
שלח לחברמאז אמצע שנות ה-90 מספר הילדים שמתו מחום כשננעלו ברכב עלה באופן משמעותי והסתכם בכ-340 ב-10 השניםהאחרונות
מאת:הדר פרברבאדיבות www.nfc.co.il
קווין קלי שכח את בתו פרננס בת השנתיים ברכב למשך 7 שעות. הילדה כבר היתה ללא רוח
בכל שנה מדווחים מקרים דומיםבארצות הברית. מאז אמצע שנות ה-90 מספר הילדים שמתו מחום כשננעלו ברכב עלה באופןמשמעותי והסתכם בכ-340 ב-10 השנים האחרונות. זאת אולי בעיקר מאז שהילדים עברו לשבתבמושב האחורי, בשל כריות האוויר המסוכנות, וכך נשכחו "ביתר קלות".
בולטתמאוד ההתאמה בין העלייה במספר המקרים בארצות הברית לבין כניסתה לתוקף של התקנההאוסרת להציב כסאות בטיחות של ילדים במושב קדמי בו מותקנת כרית אוויר. "עד אותוזמן, המספר הממוצע של ילדים שמתו ממכת חום ברכב בארצות הברית היה כ-11 מקרים בשנה",אמרה ג'אן נל, מרצה למטאורולוגיה באוניברסיטת סן פרנסיסקו שחקרה את התופעה. "ואזהתחלנו להושיב את הילדים במושב האחורי, וסובבנו את כסא הבטיחות כך שיפנה נגד כיווןהנסיעה, ומשנת 1998 ועד 2006 המספר הוא 36 בשנה".
סוכנות הידיעות ap ניתחהלמעלה מ-310 מקרי מוות ב-10 השנים האחרונות ומצאה כי העונשים שקבע בית המשפט משתניםבין היתר בהסתמך על השאלה מי שכח את הילד: הורה: אבא או אמא, מטפלת אואחר.
נראה כי יש נטייה להתייחס בחומרה יתרה לאמהות - הסיכוי שאמהות ירצועונש בכלא גדול ב-26%, וברוב המקרים, עונשן חמור מזה של האבות.
מטפלות,גננות או בייביסיטר יורשעו ויואשמו יותר, אך הם נשלחים לכלא פחות מאשר ההורים ולזמןקצר יותר.
כתבי אישום מוגשים ביותר ממחצית המקרים - גם אם הילד הושאר מאחורללא כוונה. בשיעור קטן מאוד מהמקרים - 7% - ישנו שימוש כלשהו בסמים או אלכוהול, אושמדובר בהורים או שמרטפים עם היסטוריה של התעללות בילדים. במקרים רבים מדוברבאזרחים נורמטיביים שלא התכוונו כלל להרע לילדיהם.
מאז 1998, הוגשו בארצותהברית כתבי אישום ב-49 מקרי מוות של ילדים בכלי רכב סגורים. מתוך אלה שההליך בהםהסתיים - 81% הסתיימו בהרשעה או הודאה באשמה, ובמחצית מהם נפסקו עונשי מאסר - שלשנתיים לפחות. שיעור ההורים שהואשמו והורשעו היה נמוך מעט יותר ממקרים בהם האחראיםהיו אחרים - שמרטפים למשל - אך עונשם היה בדרך כלל חמור יותר - לפחות 4 וחצי שנים.
במקרים בהם היו שמרטפים האחראים להשארת הילד ברכב - 84% הואשמו וב-96%הורשעו. מספרם של אלה שנדונו למאסר היה דומה למספר של ההורים אך ברוב המקרים עונשםהיה קצר יותר - כשנתיים.
נשים כאמור נשפטו בחומרה רבה יותר ונדונו למאסרארוך יותר מגברים כשבהשוואה של אבות ואמהות הפער הצטמצם - אמהות נדונו למאסר ב-59%מהמקרים לעומת 47% מהאבות. חציון העונשים לאבות היה שלוש שנים; חמש במקרה שלאמהות.
ב-27% מהמקרים שחקרה ap, הילדים נכנסו לרכב בעצמם. במקרים אלה הוענשוההורים רק במקרים מסוימים על הזנחה.
סוכנות ap חקרה למעלה מ-220 מקרים בהםכשלושה-רבעים טענו כי פשוט שכחו את הילד במכונית.
ג'נט פנל, העומדת מאחוריעמותה שעוקבת אחר מקרי מוות של ילדים בכלי רכב, מתייחסת לשאלה שרבים שואלים אתעצמם, כיצד יכולים ההורים לשכוח את ילדם, ואומרת כי באופן כללי, "לרוב מדובר בהוריםמאוד מאוד טובים... איש אינו חושב שזה יקרה לו. אני חושבת שאנשים משקרים אם הםאומרים שלא קרתה להם פעם בכל שנות גידול ילדיהם, 'שהתרחש נס'".
תוךחצי שעה - 40 מעלות
טקסס מובילה עם 41 מקרי מוות, אחריה פלורידה עם 37, קליפורניה עם 32, צפון קרוליינה ואריזונה עם 14, טנסי עם 13.
על-פיהמחקר, הטמפרפורות בתוך הרכב עולות ללמעלה מ-40 מעלות בשעה, עם 80% מהעלייה במהלךמחצית השעה הראשונה.החוקרים מצאו, כי השארת חלון פתוח מעט - אינהעוזרת.
ילדים, אשר לרוב אינם יכולים להימלט מהרכב בעצמם, רגישים במיוחד:מערכת הנשימה ומחזור הדם שלהם אינם מסוגלים להתמודד עם העלייה בחום כמו אלה של אדםמבוגר. תוך פרק זמן קצר עורם הופך אדום ויבש, גופם אינו מסוגל לייצר זיעה לקירורהגוף והם מתים ממכת חום.
קל לשכוח את המפתחות שלך, או כוס קפה על גגהרכב. אבל ילד? איך זה אפשרי?
על-פי מומחים האמת הקשה היא שהמוחהטרוד יכול "לקבור" מחשבה - לפעמים שחוקה כמו כוס קפה ולפעמים תינוק - ולהמשיך כמו "טייס אוטומטי". דיוויד דימונד, פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת דרום פלורידהאומר, כי "... למעשה, אנחנו יכולים להיות יותר שאננים כי אנחנו אומרים לעצמנו 'איןסיכוי שאשכח את הילד שלי'".
פרופסור דניאל שצ'טר מאוניברסיטת הארוורד, חוקרמוח, אומר כי הזיכרון הוא מאוד "תלוי רמיזות". "במקרים אלה, הרמז חסר לעתים", הואמסביר. "כשאנחנו פועלים אוטומטית, סביר מאוד שנתעלם או נשכח מדברים חשובים בצורהמעושה". כמו תינוק.
אשם
במקרה של פרנסס הקטנה שהושארהברכב לוהט במשך 7 שעות בסך-הכל, החליט בית המשפט כי מדובר ברשלנות והאב הואשםבהריגה ללא כוונת זדון והצבת ילדים בסיכון. חבר המושבעים המליץ לשלוח אותו לשנתמאסר. השופט שדן בתיקו פסק, כי הוא ירצה יום בכלא בכל שנה במשך שבע שנים ברציפות,ויקיים אירוע התרמת דם שנתי לציון יום השנה למות בתו. עברו הפלילי ימנע ממנו להצביעאו לקבל עבודה במשרה ציבורית.
