המסלול המקוצר אך האתגרי
שלח לחברלאחר גיל 30 קורה משהו מדהים באזור הבטני, אצל גברים ונשים כאחד. היא צונחת, משפילה פנים וממנסה לתקשר עם הברכיים. לאחר שהברכיים לא עונות לה היא מנסה לגייס כוחות ולעלות שוב חזרה תוך השתייכות לקבוצת דיאטה זו או אחרת.
הדבר קורה אצל כולם ולכולם יש תירוץ-
השנה ירדתי 6 ק"ג. התוודעתי לעובדה זו ממש במקרה היות ולא הייתי בתהליך של דיאטה, או החלטה על אורח חיים בריא, רחמנא ליצלן או משהו כזה. המשכתי לחיות את חיי כשגרתם, עד שאנשים בחודש האחרון החלו להעיר את תשומת ליבי לעובדה שרזיתי. האמת גם האנשים וגם המכנסיים – פתאום הם החליטו שהם כן יכולים לעבור את סף האגן הטריפוליטאי שלי ולהתכנס עד לקו המותן. לא הייתה מאושרת ממני. אינני יודעת איך הנס קרה אך נותר רק דבר אחד לעשות – לעלות על המשקל.
בתחילת השנה שקלתי 57 ק"ג, היום אני שוקלת 51. עדיין יותר ממה שהייתי רוצה להיות אך אין תלונות, עוד 3 ק"ג ויש סיכוי שאכנס שוב לשמלת הכלה שלי.
אולי גם נעשה בהן שימוש, נראה...
בכל אופן העניין, כמו תמיד, אינו בהכרח במשקל אלא בחלוקה שלו בגוף שלנו ובהרגשה שלנו לגביו.
51 ק"ג בכיתה יא' התחלקו בגוף שלי בצורה אחרת לגמרי מאותם 51 ק"ג שנת תשע"א, גיל 36 ושלושה ילדים ברזומה. אני לא מתרצת, אני מסבירה – רק שיהיה ברור.
לאחר שלב ההסברים מגיע שלב ההתבונות, אנשים רבים סביבי משנים את אורח חייהם רק כדי לשנות את בריאותם, כמובן, אך יותר מכל את המראה שלהם והרגשתם לגביו. המטרה היא להראות צעיר יותר, מחוזק יותר, אסוף, שמור. תקראו לזה איך שאתם רוצים במשפט אחד ניתן לסכם כי אנחנו נלחמים, כתמיד, בכוח הכבידה.
ובכן, אם המלחמה היא במודע או שלא המבנה של כולנו, גברים כנשים, משתנה לאורך החיים ומפסיד במלחמה לכוח הכבידה.
משפחה על המשקל
אתמול במפגש המשפחתי ציינה באוזניי אימי כי שנים עמד משקלה על 51 ק"ג. חשוב להדגיש כי אמי ואני מתהדרות באותה הקומה כך שהנתון שציינה בפניי גרם לי להסתכל עליה ולהבין כיצד אראה בעוד כמה שנים אם לא אנקוט פעולות מניעה ואוסיף קצת איפור.
מיד באותה השנייה שחלפה המחשבה בראשי הגיע גיסי הצנום אל סף דלתנו. הוא השמין!
במונחים של לולבים ארוכים 'השמין' משמעותו שפניו שהיו צנומות נראות כעת יותר עגלגלות ומחמיאות, ובטנו שעד כה ניהלה מערכת יחסים מאוד צמודה עם הגב שלו, החליטה לקחת פסק זמן ולחזור אל קווי ההפרדה המתירים מרחק ראוי כבכל קו גבול בינלאומי. הגב והבטן לא צ'ילבות רק שומרות על מרחק ראוי בין המינים. האמת...מחמיא לו.
כמובן שגיסי לא מרוצה מהעניין וטוען שיצאה לו בטנונת.
כששמעתי את גיסי משתמש במונח 'בטנונות' שלא לצורך ידעתי כי אני חייבת לבצע את הפעולה הבאה:
"אני פונה בזאת אל כל גברברי ישראל בבקשה נרגשת – עד שלא תהיו נשים אנא מכם אל תשתמשו במונח בטנונות שלא לצורך.
אז רק כדי לסבר את האוזן והרגש, מצ"ב מילון המונחים הכמעט שלם באשר לנושא הנ"ל –
בטן,בטנונות, כרס...קוביות
בני חוזר מהגן לא אחת ומתגאה בקוביות שיש לו בבטן – לימדו אותו שקוביות משמעותם כוח אז גם לו יש. לאחר שאנחנו מגייסים לטובת העניין את זכוכית המגדלת הביתית אנחנו מבינים את מה שבעלי טוען כבר שנים –
לכל הגברים יש קוביות, פשוט אצל חלקם השומן מסתיר אותן.
אצל רובם – סליחה.
לאחר גיל 30 קורה משהו מדהים באזור הבטני, אצל גברים ונשים כאחד.
היא צונחת, משפילה פנים וממנסה לתקשר עם הברכיים.
לאחר שהברכיים לא עונות לה היא מנסה לגייס כוחות ולעלות שוב חזרה תוך השתייכות לקבוצת דיאטה זו או אחרת.
הדבר קורה אצל כולם ולכולם יש תירוץ-
נשים הן אחרי לידה (גם עוד 20 שנה אני אהיה אחרי לידה ואין לכם דרך להתווכח עם הנתון הזה),
וגברים פשוט עברו את גיל ה- 30 או קיבלו רס"ן בצבא. אין זה משנה איך נקרא לזה – "בטן של הריון", כרס רס"ן" בטן של גיל 30" העובדה היא פשוטה לרובנו יש אותה.
דבר אחד לפחות חיובי היא גורמת לקו חגורת המכנס להיות בגזרה נמוכה – שלא תגידו שאנחנו לא אופנתיים.
מראה מראה שעל הקיר
אני לא הכי יפה בעיר זה ברור לי אבל אני מרוצה.
כפי שפעם הגדרנו את זה בעלי ואני אנחנו בהחלט מייצגים את ענפי הספורט השונים בגופנו בגאווה.
פעם בעודני משוטטת עם ידיי, באופן תמים לחלוטין, על בטנו הרסנ"ית ציינתי בפניו כי זה מרגיש כמו מסלול מרוצים מלא עליות, עיקולים ומורדות.
באותה הנימה בדיוק שוטט בעלי עם ידיו על בטני ואגני וטען כי אני "המסלול המקוצר אך האתגרי"
שלא יגידו שאנחנו לא עוסקים בספורט...
