חברות נשית
שלח לחברמרבית חברותיי הקרובות היום הן אלו המלוות אותי כבר שנים. עם זאת דווקא אותן חברות, אלו הקרובות ביותר, הן אלו שיוצא לי לפגוש אותן אחת ל...או כמו שאומרים פעם בשכחתי.
חברות נשית אינה יודעת גבולות זמן ו/או מרחב. אני מקווה שגם חברות גברית. איני מתיימרת לכתוב כי גברים לא ניחנו בתכונות שמיד אפרוט, אלא שאינני מכירה חברות שכזו היות ואינני כזו – גבר. לכן, אני מיד מניחה את יסודות ההתגוננות נגד כל הגברים שירשמו לי בתגובה – "גם גברים הם כאלו ריקי", ואומרת פשוט שאני מעידה על שאני מכירה- נשיות, חברות – חברות נשית.
עם השנים רשימת החברות שלי מחד הולכת וגדלה ומצידה השני הולכת ומצטמצמת - יש איזון. חברותיי הן אלו שנקרו בדרכי ועם הזמן הלכו עם נפשי צעד צעד עד מרחק של קילומטרים. ההליכה הייתה תמיד זוגית, אם כי לא תמיד שיוויונית, לעיתים הלכתי אני מספר צעדים קדימה נתמכת על ידן מאחור, לעיתים התחלפו התפקידים.
בשבועיים האחרונים יצא לי לשמוע כל כך הרבה סיפורים אישיים והזויים מצד מספר חברות שהוכיחו לי שוב ושוב כי חברות נשית איתנה, כמוה כאהבה זוגית גדולה, כמשפחה.
חברים הם המשפחה שאנו בוחרים
את המשפט החכם הזה אמרה לי פעם חברה שלמעשה אני כבר לא בקשר איתה היום. עם זאת המורשת שהיא השאירה לי אכן כל כך חשובה.
מרבית חברותיי הקרובות היום הן אלו המלוות אותי כבר שנים. עם זאת דווקא אותן חברות, אלו הקרובות ביותר, הן אלו שיוצא לי לפגוש אותן אחת ל...או כמו שאומרים פעם בשכחתי.
איני יודעת מה עובר עליהן ביום יום, על מה הן שמחות/רבות/צוחקות/מהרהרות בכל רגע נתון עם בני זוגן, עם משפחתן, עם חברות אחרות. איני יודעת מה הסטטוס שלהן בעבודה- אם השתנה, אם הן עדיין עובדות ובכלל מה מעצבן אותן ביום יום, מה קורה להן? גם הן אינן יודעות את יומי.
ובכל זאת, בכל שעה נתונה, בכל רגע חולף, בכל מה שיקרה לי ולהן – שמח כעצוב, אנחנו יודעות כי אנו שם אחת בשביל השנייה. זוהי מעין ברית דם לא כתובה ולא מדוברת הנחרתת בכל יום יום מחדש, בידיעה. גם הזמן והמרחק לא יכולים לברית זו.
בשבוע האחרון התקשרו אליי שתי חברות שכאלו שלמרות שלא דיברנו יובלות, ואפילו לא ידעתי כי אחת מהן בהריון מיד נצבתי אל הדגל כשומר על עירו וסייעתי ככל יכולתי.
השיחה קולחת גם ממרחק הזמן כאילו דיברנו אתמול, הלב נמצא שם כמו שהיה בגיל 18 והחברות היא למעשה את שאנו מכירים בשם העמוק יותר –רעות.
אשרי שזכיתי.
חוויה נשית
נשים נוהגות להתלכד סביב סיפורי נשים אחרות. הדבר בולט ביותר במעגלי נשים לאחר לידה, כמנחת מעגלים מעין אלו ברור שאין לי דבר וחצי דבר נגד השיטה. בשבוע שעבר יצרנו לנו אני וחברותיי מעין מיני מעגל שכזה סביב סיפורה של חברה טובה, מסוג אותן חברות המתוארות למעלה.
- היי, מה קורה?
- היי (בפרץ של שמחה), אני עונה
- תקשיבי, אני צריכה לשאול אותך משהו.
לא היה צריך לאמר יותר, למרות שלא ידעתי כי חברתי בהריון בשבוע ה- 19 מיד ידעתי כי היא רוצה לשאול אותי על הפלה. משהו בחיבור הנשי חברי יודע לקרוא כל תו וצליל, כל המיה ורחש רגשי גם ממרחק הזמן. זהו חיבור שאין שני לו.
- תגידי ידעת בכלל שאני בהריון? אני לא זוכרת אם דיברנו מאז....
- לא. עניתי וזה לא משנה . . .
- את מכירה איזה גיניקולוג טוב שאני יכולה להתייעץ איתו?
אף אחד לא עלה במוחי למעט חברה אחת, לה קרוב משפחה גיניקולוג. האמת היא שגם עימה לא דיברתי כבר המון זמן, אך ידעתי שגם היא - חברה טובה.
עשר בלילה ושלושתנו מנהלות שיחה כאילו רק אתמול נפגשנו, כאילו לא עבר זמן, כאילו שתיהן מכירות זו את זו ולא בהכרח דרכי או דרך קו הטלפון. קוראים לזה אחווה נשית. מלאת רגש, אהבה, סמפטיה וקרבה.
אחרי המבול
- היי, את אחרי?
- כן.
- איך את?
- יהיה בסדר, אני יודעת. ממשיכים.
השיחה נמשכת ואני יודעת שבפרק הזמן הקרוב תעלה תדירות שיחותינו סביב החוויה המשותפת, ואחר כך תרד שוב סביב היום יום והחיים. זהו טבעם של דברים, של חברות.
זוהי אמת שלצד כל הגעגועים לאותן חברות לא הייתי מחליפה את המצב בשום דבר; רק בשיחות שמחות ולא באסונות.
הקרבה הפיסית והוורבלית שלנו נמתחת על פני ימים, לילות וחיים. הקרבה הרגשית שלנו ממשיכה לרוץ כמו על קו רצף אחר אוטונומי המקשיב רק לעצמו ורחשי ליבו. ובשנת החורף הזו שלו נרקמות למעשה כל התובנות וכל האהבות הנשיות.
נשים מתלכדות סביב סיפורי נשים אחרות כחיה שבטית קדומה.
ובשל אותה התלכדות אני גאה כל כך להיות אישה.
