סיפור הלידה של נתנאל
שלח לחבר
הכל התחיל ביום שני 28/8 כשהלכתי לרופא לביקורת שיגרתית. וגם להראות לו את התוצאות של ספירת דם...
הוא אמר לי שנעשה אולטרסאונד...ופתאום הרופא ניכנס ללחצ...בהתחלה הוא שאל אם אני מרגישה אותו??
התחלתי לגמגם ואמרתי כן...
הכל התחיל ביום שני 28/8 כשהלכתי לרופא לביקורת שיגרתית. וגם להראות לו את התוצאות של ספירת דם...
הוא אמר לי שנעשה אולטרסאונד...ופתאום הרופא ניכנס ללחצ...בהתחלה הוא שאל אם אני מרגישה אותו??
התחלתי לגמגם ואמרתי כן...לא כמו תמיד אבל מרגישה.
הסתכלתי על בעלי. מבוהלת כולי..והוא כבר התחיל להזיע...דיברנו עם העייניים...
והרופא אמר "טוסו לבית חולים יש לך מיעוט מי שפיר!!!" "אני בקושי רואה מים!"
אין לכן מושג איזה לחצ הייתי..נסענו ישר הביתה להביא את התיק לחדר לידה כי חשבנו שיאשפזו אותי...
נסענו ללניאדו וכל הדרך בקושי דיברנו מהלחצ...(בעלי טיפוס לחוצ מאוד...)
בלניאדו עשו לי מוניטור ואולטרסאונד
ואמרו לי ש"הכל בסדר אין לך מה לדאוג תחזרו הביתה..." ממש ככה והוא אמר שאלך לקו"פח שלי לביקורת בבוקר..
וכמובן חזרנו הביתה נרגענו...עד הבוקר... הבוקר הגיע הלכנו לקו"פח ומה??? אכן מיעוט מי שפיר ..
התקשרנו לרב שלנו לשאול אותו מה לעשות (סיפרנו לו מה קרה ..והוא אמר לנו שכדאי לנסוע להלל יפה!)
נסענו להלל יפה בבוקר..
מוניטור + אולטרסאוד בדרגה של 7 שזה גבולי...
שיחררו אותי הבית והמלצה שאם אני לא ארגיש טוב לחזור...
וכמובן חזרנו הבית אחרי כמה שעות שוב בית חולים...לא הרגשתי אותו!!!
אישפזו אותו...
בוקר למחרת נתנו לי זירוז...כי ממש לא הרגשתי אותו...
שמו לי מין טמפון עם חומר שמזרז לידה...בלילה הורידו לי את זה..הייתי עם זה 12 שעות והיתה פתיחה של 1
בבוקר בביקור רופאים כבר היתה פתיחה של 2 לקחו אותי לחדר לידה (וכל זה אמא שלי איתי שתחי´)
היא בקושי ישנה בלילה מסכנה רק כמה כל רגע לראות מה איתי...היא ישנה איתי בבי"ח...
חדר לידה השעה 11:40 צהריים מחברים אותי לאינפוזיה ו"פיטוצין" (בעלי קורא לזה "פיצוצים")
הינה ציר ועוד ציר בעלי כ"כ התלהב שהלך וקרא לאחות לראות אם זה אכן ציר...
התחלנו לצחוק ואמא שלי כמובן מזילה דמעות...על כל ציר שלי..
ואני אומרת להם ש"לא כואב לי..."
ושאני גיבורה ולא רוצה אפידורל..."
עלק לא אפידורל....בפתיחה של 3 נישברתי...
צרחתי לאפידורל..המיילדת באה אליי והרגיעה אותי אגב היא היתה 10 ואמרה שאני לוחצת טוב והיא מרגיה את הראש שלו...ושאני אלחצ על כל ציר ושאני עושה את זה ממש טוב... המרדים הגיע!!!!!
הוא אמר לי:"אני יגיד לך מתי אני עושה לך את הזריקה..." זה מה שהוא אמר...ואני מחכה ומחכה ומחכה...ותוך כדי זה אני לוחצת חזקקקקקקקקקק למיילדת ביד..בגלל הצירים(מסכנה הרגתי אותה...) היא ליטפה אותי ואמרתי לה שלא תפסיק...זה עשה לי טוב!
ופתאם המרדים החמוד יש לציין..אמר לי "זהו"!!!
אמרתי לו "מה זהו" ?!?!?
הייתי בשוק הוא עבד עליי הוא הזריק לי ולא הרגשתי!
התחלנו לצחוק ועוד הוא אמר" את הזריקה הזאת מקבלים רק פעם בחיים..."
אמרתי לו " גם שנה הבאה אתה תעשה לי אני פה עוד שנה ב"ה"!
הוא התחיל לצחוק...
הייתי בענננים..
אמא שלי נכנסה חזרה ובעלי חיכה בחוצ... לא רציתי שיראה אותי ככה...הוא היה עם אחותי ואחיו...
הם התפללו בחוצ..ואני לוחצת וצועקת בשקטטטט!
פתאם הרגשתי משו כמו "פוק"...בישתי מאמא שלי מגבון..וראיתי דם...נילחצתי ואמרתי לאמא שלי אמאאאאאאאאאאאא יורד לי דם!!!!!
לא זכרתי את הירידת מים...אמא שלי קראה למיילדת.. ואז ניכנס איזה גניקולוקג מעצבן ואומר בעצבים "היא בלידה את לא יודעת"??!!! וצעק על אמא שלי את לא יודעת מזה לידה??? אמא שלי אמרה לו "20 שנה לך תיזכור...
ביקשנו שלא יהיה איתי בכלל ושלא יכנס לחדר ואכן ככה היה הוא לא נגע בי (וזה היה רק הדבר הכי שעיצבן אותי...)
והינה פתיחה של 6 התרגשנו...אמא בוכה ובעלי מתרגש בחוצ...אמרתי לאמא שלי שלא תיבכה שזה מלחיצ אותי...
והינה פתיחה של 8...ותבינו כל הזמן הזה מליון טלפונים...מחברות וקרובים...מזל שהפלאפון היה על שקט..אחרת הייתי זורקת אותו ...
והינה פתיחה של 9 מתקרבים!!!
וכל זה בעלי לא יודע הוא פשוט לא ניכנס...
9 וחצי... הכל רצ 10
והינה מתחילים ללחוצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצ!!!!
ציר+לחיצה ציר+לחיצה...
בהתחלה הלך לי טוב...
אח"כ לא יכולתי היה לי קשה...
אמא שלי הרימה לי את רגל שמאל והרופאה את רגל ימין...ואני לוחצת ...
המיילדת מעודדת אותי ואומרת לי כל הכבוד הינה הוא כבר יוצא...
ומה אני אומרת לה: "אז תוציאי אותו כבררר!!!"
התחילו לצחוק בחדר ...עליי כמובן שאני אומרת לה להוציא ואני לוחצתתתתת
היא כל הזמן איימה עליי שתעשה לי ואקום אם אני לא ילחצ הייתי ממש חלשה כבר..
בסופו של דבר נתתי כזאת לחיצה שהוא יצא אומנם עשו לי תפר... 3:15 לפנות בוקר יום שישי
הוא יצא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
ואז אני שואלת את המיילדת " אבל למה הוא לא בוכה...??? חחח
והינה עוד שאלה "איפה השליה? יצאה כבר היא שלמה??
והן צוחקות עליי שאני לחוצה...
ב"ה הכל יצא בשלום החזקתי אותו והודעתי לאלוקים על האוצר שנתן לי...אמא שלי היתה מאושרת למרות שלא ישנה המון זמן...בעלי ניכנס וכולו מרוגש ובעננים...
לא צלחתי להניק אותושר כי כולי רעדתי...וחלשה מאוד.
לקחו אתו לתינוקיה..ואותי שמו להירגע"..
העבירואתי ב6 למלקה ועד לפניזהאנשולחת כולם smsים...שילדתי
רציתי לקום לשירותים עם האחות...אבל התעלפתי שם... ומהר החזיקו אותי למיטה...
ראיתי את הנסיך שלי רק ב12 בצהריים...הייייתי נורא חלשה
לקחתי חדר ביות הוא היה איתי כל השבת היה אושר וכייפ לא יתוארררררררררר
בעלי בא אלי מוצש והחלטנו על נתנאל...למרות שחצי שנה אני סוחבת את השם דביר שכ"כ רציתי...
ובסופ החלתנו שנתנאל הכי מתאים לו...
אני רוצה רק לציין שהצוות שטיפל בי לאורך כל ההריון והלידה הוא צוות מקסים הוא טיפל בי כ"כ יפה מכל הלב כ"כ נהניתי שם
אז כמו שאמרתי קראנו לו נתנאל אנחנו מאוהבים והורים מאושרים!
ובסופו של דבר "אין כמו אמא...
תודה לכן על כל העידוד וההקשבה במשך כל תקופת ההריון...ובכלל אני פה לא נעלמת לשום מקום נכנסתם לי ללב חזק מאוד...אני אוהבת אתכם ומחבקת אתכם
מודה לכן על הכל!
אור ונתנאל
