ואני רציתי ארבעה ילדים...
שלח לחבראם גם את מוצאת עצמך מתבוננת במשפחות גדולות ומהרהרת על הימים בהם תכננת משפחה של ארבעה ילדים לפחות, את לא לבד. רבים וטובים מאיתנו ראו עצמם מקימים בית הומה ילדים, מלא בצלילי שמחה והתרוצצות של ילדים. אז מה קרה שם בדרך, שגורם לחלקנו להסס ולהסתפק בשני ילדים וכלב?
מאת: בת-שיר סולמי
אם גם את מוצאת עצמך מתבוננת במשפחות גדולות ומהרהרת על הימים בהם תכננת משפחה של ארבעה ילדים לפחות, את לא לבד. רבים וטובים מאיתנו ראו עצמם מקימים בית הומה ילדים, מלא בצלילי שמחה והתרוצצות של ילדים. אז מה קרה שם בדרך, שגורם לחלקנו להסס ולהסתפק בשני ילדים וכלב? מה ניפץ את החלום על משפחה גדולה והרבה ילדים? אולי הכסף, אולי העייפות, אולי שילוב של שניהם ורצון להתמקד ולהשקיע בשניים במקום לכרוע תחת הנטל של ארבעה.
תביאו שלושה, תביאו ארבעה, תביאו חמישה ילדים
חלקנו אהבנו ילדים עוד הרבה לפני שהפכנו להורים. כן, תאמינו או לא, יש אנשים שמקשיבים לילדים ואפילו נהנים מכך ומצליחים גם לגרום לילדים להקשיב להם. בילדות, שיחקנו בהרבה משחקים שעסקו במספר הילדים שיהיו לנו בעתיד. ברור, שלעתים מדובר היה במספרים גרנדיוזיים שהיו בחוסר הלימה עם המציאות, אך למי היה אכפת?! עוד משחר ילדותנו ונערותינו עסקנו בשאלה הגדולה: כמה ילדים יהיו לנו?! ומאד יכול להיות, שכמו פנטזיות ילדות ונעורים אחרות, גם הפנטזיה על הרבה ילדים במשפחה שנקים בבוא היום, נגוזה לאחר מפגש חזיתי עם מציאות החיים היומיומיים.
משפחה מרובת ילדים – למה כן?
ילדים זה שמחה ואם תשאלו את אמהותינו ואמהותיהן, בית מלא ילדים מלא בשמחה. אם נצא מתוך נקודת הנחה כי כל ילד הוא עולם בפני עצמו, משפחה מרובת ילדים מפגישה בין עולמות שונים. ילד שגדל עם הרבה אחים, לומד, מכורח הנסיבות, להיות סובלני לדעותיהם של אחרים ויגדל להיות אדם חברתי יותר מילד שגדל לבד או עם אח אחד לצידו.
ילד במשפחה מרובת ילדים ילמד לחכות בתור לתורו בתוך משפחתו, אם בדיון משפחתי ואם בתהליכים חברתיים נוספים. הוא ילמד גם לחקות אנשים רבים יותר, מאשר ילד יחיד או במשפחה מצומצמת.
אז למה לעצור אחרי שני ילדים?
אם נרשה לעצמנו להניח במקום בטוח את אהבתנו הבלתי ניתנת לערעור כלפי ילדנו ולהיות גלויים ומציאותיים, ילדים עולים לנו כסף. הרבה כסף. להורים בררניים ילדים "עולים" עוד יותר כסף: מהחינוך, דרך הבגדים, המשחקים, הרהיטים, החוגים ועד אין סוף.
ילדים זקוקים לתשומת לב
מי שרוצה הרבה ילדים ואין לו הרבה כסף, מוצא את הדרכים לחסוך בהוצאות ולהגדיל את ההכנסות. ומי שרוצה הרבה ילדים ויש לו מספיק כסף, בדרך כלל עובד שעות ארוכות עבור הכסף הזה. הורים רבים מוצאים עצמם נעדרים במשך שעות רבות מהבית, מבוקר עד ערב, פוגשים את הילד לזמן קצר ומוגבל ביום, אם בכלל, כדי לפרנס את המשפחה בצורה שתאפשר חיים מכובדים ללא חובות. חברת השפע "כופה" עלינו עמידה בסטנדרטים מסוימים אם זה מבחינת הרכוש והציוד בבית ואם זה בסגנון החיים והחופשות. גם משפחה אשר קונה בגדים במרכזי קניות ויוצאת לחופשה רק לאחר שנבדקו הדילים לאילת – עומדת בסטנדרט הוצאות גבוה המחייב עבודה של שני בני הזוג.
בזמן שההורים עובדים שעות נוספות, תרתי משמע כדי לממן את סגנון החיים המודרני - הילדים נשארים במוסדות עד שעות מאוחרות, או בבית עם שמרטף. הם זקוקים לתשומת הלב של ההורה הנעדר, בדרך כלל פי כמה יותר מעוד חוג או שיעורים פרטיים. כהורים, אנו מסתובבים עם רגשות אשם וקושי, על הזמן המועט שיש לנו עם הילדים.
ההורות המודרנית ודרישותיה
אולי בעקבות רגשות אשם אלו, אנו מוצאים עצמנו דורשים מעצמנו דרישות גבוהות לגבי היחס שלנו כלפי ילדנו. קשה לנו להציב להם גבולות, במעט הזמן הפנוי המשותף להם ולנו. הריצה סביב העבודה, הקניות, שיעורי הבית, מעקב אחרי ההתפתחות התקינה של כל אחד מבני הבית, הן בקופת החולים והן אצל רופא שיניים, מביאה רבים מאיתנו לוותר על הגדלת התא המשפחתי ולהסתפק בילד או שניים. אין ספק, שחלק מאיתנו יוותר בתחושה של החמצה, אך יכול להיות שבבסיס ההחלטה עומדת הבחירה בהשקעת המשאבים בילדים הקיימים, על פני הסיכון להתחייב להגדלת ההוצאות, וחלוקת האנרגיה במוגבלת שלנו לעוד ועוד ילדים.
