האם ניתן לחייב בן/בת זוג גיי בגט?
שלח לחברלא כל הדיינים סבורים שיש להעניש בעל על קיום יחסי מין עם גברים בהיותו נשוי, כל עוד הוא קיים יחסי מין סדירים עם אשתו. כמה מהדיינים סבורים כי מדובר בנטייה טבעית שהגבר לא אשם בה, ולכן אין חובה כי ישלם פיצויים לאשתו, בעוד שמנגד, רוב הדיינים יראו בפעולה שכזו ניסיון להסתיר מום, ויראו בגבר בעל מורד, החייב בכתובה.
מאת: עו"ד עינבר לב, עוסקת רבות בתחום האזרחי מסחרי, וכן בדיני משפחה, גירושין, כתיבת צוואות, מאבקי ירושה ועיזבונות.
קיום יחסים הומוסקסואליים נאסר על פי ההלכה היהודית ונחשב לתועבה.
עורכת הדין עינבר לב, מספרת כי אמנם במקרים רבים שהגיעו אל בית הדין הרבני, זכתה האישה לפיצוי כספי נכבד, רק בשל העובדה שבעלה הסתיר ממנה את נטייתו המינית לגברים.
מאידך, מסבירה עו"ד לב, לא כל הדיינים סבורים שיש להעניש בעל על קיום יחסי מין עם גברים בהיותו נשוי, כל עוד הוא קיים יחסי מין סדירים עם אשתו. כמה מהדיינים סבורים כי מדובר בנטייה טבעית שהגבר לא אשם בה, ולכן אין חובה כי ישלם פיצויים לאשתו, בעוד שמנגד, רוב הדיינים יראו בפעולה שכזו ניסיון להסתיר מום, ויראו בגבר בעל מורד, החייב בכתובה.
הגישה הזו חלה גם על נשים נשואות הממשות את נטיותיהן המיניות עם נשים אחרות ללא ידיעת בעליהן. במקרים כאלה, מציינת עו"ד לב, גם הן עלולות למצוא את עצמן ללא כתובה, גם אם האשם בפירוק הנישואין היה הגבר.
על הדרך שבה רואים בבית הדין הרבני ובבית המשפט לענייני משפחה את ההסתרה של נטיות חד מיניות מפני בני הזוג החוקיים, בכתבה הבאה.
בגידות בחיי הנישואין הן אחת הסיבות השכיחות לגירושין, ואינספור תיקים נערמים על שולחנות בתי המשפט ובתי הדין הרבניים, בשל חשיפת בגידה של אחד מבני הזוג.
לדברי עו"ד עינבר לב, כשגבר נשוי מתועד כשהוא מקיים רומן מחוץ לנישואין, הוא יחויב על פי רוב, על ידי בית הדין הרבני, לשלם לה את מלוא סכום הכתובה, וזאת כיוון שהאשמה על פירוק המשפחה מוטלת עליו. אולם, מה הדין לגבי בעל הומוסקסואל שיצא מהארון, והתוודה (או לא התוודה) על נטיותיו, ערב הגירושין?
נראה כי החוק המקראי עדיין תקף בבתי הדין הרבניים, אם כי העונש על העבירה אינו דין מוות.
לדברי עו"ד עינבר לב, המתמחה בדיני משפחה ובגירושין, אישה נשואה בהחלט יכולה להגיש תביעת פיצויים בשל יציאת בעלה מהארון. "תביעות כאלו", אומרת עו"ד לב, "נדונות בבית המשפט לענייני משפחה או בבית הדין הרבני, אך המלצתי לנשים שבעליהן יצאו מהארון, ושוקלות להגיש תביעת פיצויים, היא להגיש את התביעה בבית הדין הרבני, שמתייחסים בחומרה רבה יותר לתופעה, ובו, על פי רוב, הפיצוי שניתן לאישה יהיה גבוה יותר".
הבעל התאהב בגבר, האישה פוצתה בחצי מיליון שקל
עו"ד לב מספרת על מקרה בו אישה הנשואה זה 25 שנה, חשדה כי בעלה מנהל רומן מאחורי גבה, והחליטה לעקוב אחריו. לתדהמתה גילתה האישה בעלה, איש צבא קבע לשעבר, מנהל רומן עם גבר זר, מזה כשנה. הבעל הודה ברומן והתוודה כי במשך כל שנות נישואיהם, הוא בגד באשתו עם מספר גברים, ובשנה האחרונה אף התאהב בגבר שאיתו תפסה אותו האישה.
האישה נועצה בעורכי דין, ופנתה לבית הדין הרבני בתביעה לתשלום כתובתה ולפיצוי נוסף. לדברי עו"ד עינבר לב, הכתובה, הניתנת לכלה על ידי החתן במעמד טקס הנישואין הדתי, היא מסמך משפטי לכל דבר, המחייב מתן פיצויים לאישה במקרה של גירושין ומות הבעל.
לעומת בית הדין הרבני, שעשוי להחמיר כאמור במקרים בהם נחשפים יחסים חד-מיניים של אחד מבני הזוג, בית המשפט לענייני משפחה מגדיר את התופעה כ"הטעיה".
לדברי עו"ד לב, על פי ראיית ביהמ"ש למשפחה, נישואים הם חוזה לכל דבר ועניין, והעובדה שהבעל ידע כי הוא נמשך לגברים, ובכל זאת נישא לאישה, נחשבת לכך שהטעה אותה במזיד.
לדבריה, בית הדין הרבני מתייחס לבעל שיצא מהארון כאל "בעל מורד", המסרב לקיים יחסי אישות עם אשתו. לפיכך, האישה לרוב תהיה זכאית לקבל את מלוא כתובתה וכן פיצויים.
"גם נשים חד-מיניות בסכנה"
חשוב לציין, אומרת עו"ד לב, כי גם נשים חד מיניות עלולות למצוא את עצמן מקופחות בהחלטות בית הדין הרבני. לדבריה, במקרה שבו תתועד אישה נשואה, כשהיא מנהלת יחסים רומנטיים עם אישה אחרת, היא עשויה להיות מוכרזת על ידי הדיינים כ"אישה כמורדת", ובמקרה כזה בית הדין הרבני עשוי לשלול ממנה את כתובתה. לדברי עו"ד לב, במקרה כזה, הגבר הנבגד אף יהיה זכאי לפיצוי נוסף, בהתאם למספר השנים שבהן חיו בני הזוג בשקר.
חילוקי דעות בין הדיינים
לדברי עו"ד לב, למרות האיסור החמור ביהדות על משכב זכר, וחרף גישתם של בתי הדין הרבניים לפיצוי האישה במקרים אלה, ייתכנו מקרים יוצאי דופן בהם נחלקות הדעות. דוגמה לכך היא סיפור המקרה שבו טיפלה עו"ד לב:
לאחר 30 שנות נישואים ושלושה ילדים, עלו יחסיהם של בני זוג על שרטון והגבר עזב את הבית. האישה תבעה מהגבר את מלוא הסכום הנקוב בכתובתה, 180 אלף שקל, וטענה כי בידה הוכחות לכך שבעלה מקיים קשרים מיניים עם גברים, וכי זו למעשה הסיבה האמיתית שבגינה עזב את הבית.
בתביעתה לגט טענה האישה כי הבעל בגד בה פעמים רבות עם בני מינו, וכי היא אף חוששת שהדביק אותה במחלת מין. הבעל הודה בקשרים אלה, אך טען מנגד כי אשתו לא התנגדה להם – טענה שהיא עצמה הכחישה.
בבית הדין הרבני נחלקו הדיינים בדעותיהם.
דיין אחד טען כי מכיוון שיחסיו של הבעל עם גברים אחרים אינם מונעים מהאישה יחסי אישות, קשה לכפות על הגבר במקרה זה גט. אותו דיין גילה כלפי הגבר הבנה וטען כי הומוסקסואל אינו אשם בהעדפותיו המיניות, מדובר בנטייה חריגה, שמוטלת עליו החובה להתגבר עליה.
באותו בית דין טענו הדיינים האחרים כי מדובר בהומוסקסואל שעובר איסורים חמורים ופוגע בהתנהגותו בחיי האישות שלו עם אשתו, ושרוב הנשים לא יסכימו לחיות עם בעל כזה.
בסופו של דבר, פסיקת בית הדין הרבני קבעה כי יש לחייב את הבעל בתשלום מלוא כתובתה של האישה, משום ש"במעשיו השליליים פירק את משפחתו".
