גמילה
שלח לחברפשוט יום אחד היא ביקשה סיר, אמרה "לא אוצה חיתול" (אין מדובר בשגיאת כתיב, ככה היא אומרת 'רוצה') ונגמר הסיפור. בכל הקשור לעניין הקקי, כידוע לכם, בבתים בהם נערכת גמילה ובכלל בתים בהם יש ילדים זוכה הקקי לתהילה מחודשת.
בימים אלו ניתן כבר לבשר לאומה כי נעמי שמחה לוי דינר (כן כן, זה השם המלא) גמולה מחיתולים גמילת יום. הדבר קרה באופן טבעי היות והילדה מוכנה כבר, פשוט יום אחד היא ביקשה סיר, אמרה "לא אוצה חיתול" (אין מדובר בשגיאת כתיב, ככה היא אומרת 'רוצה') ונגמר הסיפור.
אז באופן עצמוני לגמרי היא מורידה את המכנס וה'תתונים' (גם כן לא שגיאת כתיב...), מתיישבת על הסיר, מתרוממת מנגבת לעצמה את האיברים האינטימיים ומיד מוחאת לעצמה כפיים תוך קריאות 'יופי נומי!!!'. פשוט משק אוטרקי הילדה הזאת, ניהול עצמי מצויין שהלוואי ויעבור לדורות הבאים.
הבעיה היחידה שמתעוררת עם המשק האוטרקי הזה, שהוא שוכח שיש משקים סמוכים שאינם מודעים בהכרח להתנהלותו העצמית החיובית. כך לא אחת לאחר שהיא מחאה לעצמה כפיים בהתלהבות, ואנחנו לא שמנו לב לגודל האירוע בשגרה, מצאנו את נרי שמואל לוי דינר (כן כן זה השם המלא שלו), חוקר באופן ידני מעמיק את תוצרי המשק של אחותו.
לא מראה מלבב
למי שלא הבין/נה הילד חיטט בקקי שבסיר!
בכל הקשור לעניין הקקי, כידוע לכם, בבתים בהם נערכת גמילה ובכלל בתים בהם יש ילדים זוכה הקקי לתהילה מחודשת.
אז אחרי שנעמי מוחאת לעצמה כפיים, נרי מחטט בתוצרים מגיעה תורו של נבו תומר לוי דינר (כן כן זה השם המלא שלו), להביט בתוצר המעוך, לסוב על עקביו, ובפרצוף שלא יבייש שחקן באוף=ברודווי שואו, לרוץ ברחבי הבית תוך נפנפוך היד אל עבר האף ולצעוק "אמא! אמא!, איף! איף! קקי! קקי" .
תוך כל ההתרחשות המלהיבה הזו נעמי כמובן ממשיכה למחוא כפיים, רק שכבר לא ברור אם לקקי או להצגה הרצה מולה.
הגמילה של נעמי מעבר לעובדה שהיא חמודה, חסכונית וידידותית לסביבה, גורמת לי לחשוב מאילו דברים בחיים אני כבוגרת צריכה להיגמל. ואגב רק לידע כללי, כל מי שאני מספרת לו שהיא בגמילה ושואל אותי ממה? אני עונה מאלכוהול. רק שתדעו.
גמילה בוגרת
כל אדם באשר הוא, ברמה זו או אחרת, ללא התחייבות ל-18 חודשים ככתוב בחוזה באותיות קטנות, מכור למשהו. זה לא חייב להיות במודע, זה לא חייב להיות חומרי, אנו מכורים פעמים רבות לריגושים ולא למוצר עצמו, אבל מכורים.
אני מודעת לחלק מההתמכרויות שלי ואין זה משנה כמה פעמים אומר לעצמי כי התמכרות היא גנטית, אין בזה מן המנחם. היית רוצה פשוט להגמל!
ממה? מזה –
- סיגריות (כמובן)
- מהצורך העז שיאהבו אותי כל הזמן
- מההבנה שכשאגמל מהצורך שיאהבו אותי אתמכר לתחושת הקורבנות והלבד
- עדיף כבר שיאהבו אותי
- מהמודעות המטורפת שלא נותנת למוחי מנוח
- מהקונפליקט בין עכבר העיר ועכבר הכפר ששונים בתוכי כבר 36 שנים בדופלקס עם דלת משותפת
- מחוסר היכולת להתמיד בהגשמת החלום
- מהפחד של הגשמת החלום
תוך כדי שאני רושמת את השורות האלו, והאמינו לי יכלתי להמשיך ולהמשיך, אני מגלה במקביל מכמה דברים לא הייתי רוצה להגמל (למרות שהעירו לי עליהם בתקופה האחרונה):
- מהיכולת לשמר את הנעורים ולו בתחושה
- מהיכולת לחייך ולצחוק כמו שריקי יודעת בלי להתחשב בגינוני מקום, כבודה והררכיות – זאת אני!
- מהטמפרמנט
- מהיכולת לראות את הטוב כמעט בהכל (לקח לי זמן לעבוד על זה וזה לא קל)
- מהיכולת להיות שם עבור האחר- כל אחר, גם אם הוא מהאנשים הנעלמים (על כך בטור קרוב מאוד מבטיחה)
- על זה שבתוך כל הטירוף של חיי, אני זוכרת שאני לא לבד!
- מהחיוך
- מהגובה
והכי חשוב לא הייתי רוצה להיגמל ממני. מצטערת אני פשוט מכורה!!!
