הגעת לגיל
שלח לחברעל הגיל...או התרגיל. השאלה של מי?
לאורך כל חיינו אנו עוברים טקסי מעבר חברתיים, המלווים בדרך כלל בצמד המילים "הגעת לגיל". כאשר העומד מולך הוא חבר קצת יותר קרוב צמד זה הופך למשפט ציני סרקסטי בנוסח – "נו בטח...הגעת לגיל ש...", או המשפט החלופי והאלמותי, אם כי לא מצחיק במיוחד אני חייבת לציין, "זה לא הגיל אלא התרגיל"... וכהנה וכהנה. אז תמיד מגיעים לגיל – מגיעים לגיל שאפשר ללכת לבד לחבר, שאפשר לחצות לבד את הכביש, מגיעים למצוות, מגיעים לגיוס, מגיעים לגיל שאמורים לצאת מבית ההורים, להתחתן ועוד ועוד ועוד....
לא כולם מגשימים את כל ההגעות, לגיל כן מזה אין מנוס אך לא בהכרח ממה שהגיל אמור להביא עימו.
וישנם דברים שמגיעים עם הגיל ובאמת באמת שהייתי מוותרת עליהם.
על הגיל...או התרגיל. השאלה של מי?
דברים שמגיעים עם הגיל
ישנם דברים שאני יודעת שמגיעים עם הגיל – מחזור, עייפות, קמטים עניינים נשיים בקיצור.
לעומתם ישנם דברים שללא קשר לגיל, לא רוצה לדעת שהגיעו, ובטח ובטח לא רוצה לשמוע עליהם בצירוף צמד המילים "הגעת לגיל". המונח הדחקה לא הומצא סתם, תנו לי להדחיק. טוב לי שם בללה-לנד.
מעשה שהיה כך היה:
לפני כחודשיים יצאה לי נקודת חן (במילים עדינות, אם לדייק מדובר בפרונקל) על רקתי השמאלית. כמי שחרדה מענייני חיות מים מלוחים (סרטן למי שלא הבין) וחרדה בכלל פניתי לקבל ייעוץ מרופאת העור השכונתית – וגם זאת רק לאחר שהפרונקל החל לדבר אליי והתעלם מקצוות השיער המוסטות לעברו במטרה להסוותו.
הסברתי לה במה עסקינן, היא החשיכה את החדר, הרימה הפנס ופסקה נחרצות: "אה...זה שום דבר. אני אתן לך משחה זה יעבור".
עד כאן מרגיע, נהדר, פתיר, העולם שוב נראה וורוד.
רק שאז היא המשיכה: "זה פשוט דברים שיוצאים עם הגיל"............................
סליחה? דיבר מוחי עם הפרונקל.
"פחחח....את בטח טועה" רצה הפרונקל להגיד לה. "אנחנו עדיין לא בגיל שיוצאים דברים, וגם אם כן מי את שתקבעי דבר כזה?".
הדוקטורה המשיכה לרשום את המרשם למשחה שאמורה להסיר את סימני הגיל לאחר שלוש מריחות והתעלמה לחלוטין ממה שהסימן רצה להגיד לה.
עמדתי שם בחדר והתחלתי להרהר במערכת היחסים שלי עם מר פרונקל, דווקא די נחמד חשבתי לעצמי. יחד אנחנו יכולים לכל – אפילו לגיל. למה להסיר? אולי דווקא אני אהיה מהצעירות שיוצאים להם דברים לפני הגיל? סימן לחוכמה, לא?
הדוקטורה חייכה, אני לקחתי את המרשם ויצאתי.
על מי אני עובדת? הגעתי לגיל...
אולי אי שם יש משחה שמסירה גם אותו?
פרידה
מר פרוקנל ואני הפסקנו להתראות לאחר שלוש מריחות. מלכתחילה זה לא היה קשר בריא. קיומו רק הזכיר לי איפה אני נמצאת – בחציון השני של שנות השלושים לחיי. במילים אחרות גיל 40 מתקרב ועימו עוד סימנים המעידים כי הגעתי לגיל. תיכף יתחילו גלי החום (בעצם כבר יש), המגרנות (כבר יש), העייפות (כבר יש), השכחה (כבר יש)....רגע! בת כמה אני בעצם?
הגעתי לגיל אבל משום מה זה מרגיש כמו הטעיה פסיכולוגית – הכרונולוגיה לא מסתדרת עם התחושה. מרגישה כמו עשרים ו....רשומה בת.ז. כנושקת ל....
מתישהו התחושה תיפגש עם הכרונולוגיה תחת הכותרת – "20+...הרבה פלוס..."
לא רוצה להגיע לגיל
לפני כמה ימים נסעתי עם בני באוטו והשיחה נסבה איכשהו לגילה המופלג של כלבתנו האהובה – 15+.
-"אמא, טופי זקנה. נכון?"
- "נכון" עניתי.
- "למה?" הוא שאל.
- "ככה זה" עניתי לו. "אנשים נולדים, מתבגרים ומזדקנים" (תודה לאל לא הייתי צריכה להמשיך משם).
הוא חשב רגע ואמר לי בארשת פנים רצינית וחוכמה של איש קטן – "אבל אני לא רוצה להזדקן".
לאחר צביטה בלב ורגש של חמלה אמרתי לו שלכל גיל יש את הכיף שלו, ושגם להזדקן זה כיף.
"תראה," הוספתי, "כשאתה הגעת לגיל ארבע נהיית אח בוגר לנעמי וזה היה כיף, לאבא ואמא יש את הכיף של ללכת לעבודה כל יום (yeah right), ואפילו סבא וסבתא שהם כבר זקנים יש להם את הכיף של לראות אתכם ולשחק אתכם, ונכון שכיף אצל סבא וסבתא".
- "נכון" הוא ענה.
- - "נו...אז זה לא כל כך נורא להזדקן. נכון?" הקשיתי.
- - "נכון".
בהסתכלות בוגרת אני יכולה להגיד שאכן לכל גיל יש את הכיף שלו, אפילו זה הנושק לארבעים.
עם זאת, בוא נודה על האמת - לא תמיד נעים לשמוע כי הגענו לגיל ודי חרא להזדקן.
בכל אופן מתגעגעת לפרונקל, אם תשמעו ממנו תמסרו ד"ש. מקווה שהוא לא נעלב, בכל זאת הייתי אני זו שחתכתי...
