הדהוד- תפקידי בעולם
שלח לחברמשחר ילדותי אני תוהה על מיקומי בעולם. מגיל קטן, בלי להבין עוד לעומק את משמעות הדברים, נגעה שאלה זו לתהיות מקצועיות באשר הן.
מאת: ריקי לוי דינר, מאמנת אישית וזוגית מנחת סדנאות לאחר לידה
משחר ילדותי אני תוהה על מיקומי בעולם. מגיל קטן, בלי להבין עוד לעומק את משמעות הדברים, נגעה שאלה זו לתהיות מקצועיות באשר הן.
היה לי ברור, כבר מכיתה ג', כי נועדתי לגדולות, כי אני צריכה לעסוק במקצוע עם אנשים, מקצוע דינמי וכן...זה חייב להיות מקצוע עם הכרה.
עוד לא הבנתי בדיוק מהו מקצוע וגם לא כיניתי את רצף התהיות בנושא בשם זה, אבל על ההכרה או לפחות הרצון בהכרה לא ויתרתי. עוד טרם המילה 'סלב' היה לי ברור שאהיה אחת כזאת- לא טאלנט רחנמא ליצלן אותי יכירו בזכות משהו חיובי ומשמעותי- אני אתרום לעולם ולאנושות. או לפחות למדינת ישראל.
כך יצא שבכיתה ב' הייתי בטוחה כי אהפוך לצפרית שתגלה משהו חדש בתחום הציפורים- איזו ציפור נדירה נודדת או משהו כזה, בכיתה ג' התקדמתי אל עבר הארכיאולוגיה וראיתי עצמי מגלה מגילה עתיקה גנוזה ויוצאת לעולם עם המראות החדשים שלה (חיפושים עתיקים ומגורים במדבר עם מברשת קטנה ריתקו אותי באותה תקופה), בכיתה ד' המשיך חלום הארכיאולוגיה ומכיתה ה' הפכו החלומות רובם ככולם להיות קשורים לתחום אומנותי כלשהו- הייתי רקדנית, וציירת ופסלת (אילנה גור הייתה אישיות בעיני באותה תקופה), כל זאת עד לתקופת התיכון בה כבר היה לי ברור שאהיה שחקנית- רצון מגובש ובוגר לכלל הדעות.
אין זה משנה באיזה גיל הסתכלתי על העניין ובאיזו רמת בגרות, כבר מכיתה ב' נלווה לכל החלומות סיום אחד אחיד ועקבי- תכנית טלוויזיה. תמיד ראיתי עצמי מרואיינת באיזה שהיא תכנית, הייתי עושה סימולציות עם עצמי באשר לשאלות שישאלו אותי ולתשובות שאענה. גם התפקיד הלא שגרתי של בת כיתה ג' כארכיאולוגית הסתיים במשהו מהסלבריטאיות- תכנית טלוויזיה. מה אגיד- הייתי מאוהבת בעצמי ובטוחה שכולם צריכים להיות.
בגילאים הבוגרים יותר כבר רציתי את ההכרה כי הייתי בטוחה שיש לי משהו לאמר לעולם, לא רק זאת התחלתי לדבר ביני לבין עצמי על השארת חותם בעולם.
השנים נקפו ועברו ותפקודי המקצועי לא העלה שום סלבריטאיות ו/או תכנית טלוויזיה בתווך. ההכרה לא הגיעה ואף לא עלתה במדרגות אל פתח ביתי. מצב זה תמיד השאיר אותי בתחושת חוסר מימוש, חוסר סיפוק עצמי, הייתי מסתכלת על אנשים המתארחים חדשות לבקרים בתכניות אירוח, אומרים דבר וחצי לא מקצועי על התחום בו הם עוסקים (או הוצנחו אליו מריאליטי זה או אחר) וכועסת- כועסת למה אני לא שם? אני...האינטילגנטית, השנונה. משהו בתחושה תמיד חמק ממני, משהו מזה גרם לי לצאת ולחפש עוד ועוד...להחליף עוד עבודה ועוד עבודה עד שארגיש שהגעתי, שאני מרוצה.
לפני חודשיים הגעתי.
משהו בי התחיל לנוח להרגע, משהו מהילדה מכיתה ג' שינה תפיסה. משהו, ומישהי הבינה סוף סוף, שהסלבריטאיות אינה כה קסומה, ושהתפקיד שלנו בעולם הוא לא תמיד לאמר משהו לעולם אולי רק לקבוצה קטנה.
קוראים לזה חינוך.
הבנתי לראשונה בחיי לעומק את המונח רקמה אנושית, והוא לא מוצג אי שם על מרקעי הטלוויזיה ותרבות הריאליטי. הארכיאולוגיה האנושית מדברת על משהו אחר לגמרי, על אותן מגילות גנוזות השזורות בנפשו ונימיו של כל אחד ואחת מאיתנו ועל היכולת שלנו כאנשים לגעת באותם נימים גם אם לעיתים הם חבויים כה עמוק עד כי הופכים כמעט בלתי נראים.
לאורך השנים בתפקידים השונים שעברתי אמרו לי תמיד "וואי את משהו מיוחד", את חודרת ללב כאילו את איתנו שנים (כשבפועל הגעתי למקום שבוע וחצי לפני), וכהנה וכהנה. היום הבנתי, לא ממקום של התנשאות וטפיחה עצמית על השכם, כי זהו תפקידנו בעולם- להדהד! אחד לשני, אחד את השני.
תפקידי בעולם, קטן ככל שזה ישמע הוא להצחיק. משהו קטן שאינני מקדישה לו מחשבה אך היום מבינה את חשיבותו – אני גורמת לאנשים לחייך. אין יותר ריאליטי מזה.
היום אני מבינה שהשינוי האמיתי שרציתי להביא לעולם בכיתה ג'1, אינו מתבטא בתכנית טלוויזיה זו או אחרת ואין זה משנה אם אגיע אליה או לא. הוא בא לידי ביטוי ביום יום בכל מפגש אנושי המתרחש, בכל הדהוד המתרחש בכל שנייה שעוברת ויש לנו חלק בו. זהו דבר עצום וגדול מאיתנו בכמה רמות.
היכולת לשנות חיים קורית בכל מקום בכל מפגש ולכולנו חלק בו. ולגבי ההכרה, אם אכן שינית משהו למישהו הוא יכיר ויוקיר אותך לכל חיוו. חשבו על אנשים שגרמו לכם לחייך, חשבו אנשים שמשפט אחד שלהם צרוב לכם עד היום בראש ואין זה משנה מהו עומק היכרותכם, חשבו על אנשים שהמפגש איתם השאיר לכם חותם לימד אתכם משהו.
זהו הדהוד, זוהי רקמה אנושית, זוהי הכרה.
כשסטודנט שלי מלפני 6 שנים מתרגש לראות אותי ברחוב, אני יודעת שהצלחתי שלפחות לגביו התרחש איזה שהוא שינוי. והמפגש איתו בהדהוד שינה אות, הדהד בחזרה.
היופי הוא להבין כי הבאת שינוי לעולם, שינוי לאדם, גם אם בפועל זה משהו מאוד מאוד מאוד קטן.
שיהיו לנו יופי של מערכות יחסים ושפע של הדהודים אנושיים.
