יומנו של עובר
שלח לחבראז קודם כל אני יודע שאת מצפה בכיליון עינים לראות אותי כבר, האמת אין לך מה להתלהב, אני דומה לאבא. שניים כמוהו בבית את יכולה לתאר לעצמך זה לא תענוג. מילא אני שהולך להפליץ, להסריח ובעתיד גם לגרבץ וכולכן תגידו לי וואי!!!
אמא יקרה. אני רואה אותך כותבת מדי יום מה עובר עלייך בהריון הראשון איתי. אני גם רואה שלעיתים אין לך כוח לכך, אבל את חשה חובה להעביר לי את המחברת הזאת כשאגדל. איזו התרגשות את חושבת לעצמך, ואבא מהנהן מתוך הזדהות עם פרץ ההורמונים האופף אותך. אז אני רוצה להגיד לך משהו: את לא חייבת, לא מדי יום ביומו. כי מה כבר השתנה? עוד פעם בעטתי? עוד פעם בחילות? היית עייפה וחשבת על היום בו תראי אותי? נו באמת...לכי לנוח, אני הולך להעסיק אותך הרבה עוד מעט, את יודעת.
בכל אופן רציתי גם להעניק לך משהו אז הנה המכתב שלי, לא יום ביומו אבל משהו....כדי שנהיה מתואמים כי לא תמיד נראה לי שאת מבינה אותי.
הבהרות
אז קודם כל אני יודע שאת מצפה בכיליון עינים לראות אותי כבר, האמת אין לך מה להתלהב, אני דומה לאבא. שניים כמוהו בבית את יכולה לתאר לעצמך זה לא תענוג. מילא אני שהולך להפליץ, להסריח ובעתיד גם לגרבץ וכולכן תגידו לי וואי!!! איזה מתוק כמו שאומרות כל הדודות לנדב האחיין. אז מילא אני, אבל את אבא באמת שאני לא מבין איך אתן סובלות.
אבל בזה יש לי עוד זמן לטפל, אז אמא יקרה, לענייננו.
זוכרת איך את אומרת לנדב כל הזמן שזה לא יפה לבעוט, לקלל להרביץ וכו' כשהוא מציק לנעמה? זוכרת. יופי! אז למה כשאני בועט בך את לא מבינה את הרמז, למה כשאני לוחץ לך בכל המקומות האסטרטגיים את פולטת אולי אנחת כאב קלה, אך מראה חיוך של שביעות רצון עילאית ואומרת לכולם...תרגישו הוא בועט. מזה המוסר הכפול הזה? את לא מבינה שאני מנסה להעביר מסר? את לא שמה לב שזה קורה כל פעם אחרי שאת אוכלת מהפררו-רושה הזה? מי המציא את זה בכלל שאתן צריכות להרגיש אותנו 3 פעמים בכל שעה או כל נתון אחר? אני בועט לא כי השוקולד עורר אותי, אני בועט כי משהו מציק לי! נכון! השוקולד. לא אוהב את זה, לא עם האגוזים, לא עם הקרם הפנימי ועטיפת הזהב בטוח לא קונה אותי.
תביני כבר את הרמז, אני בועט כי משהו לא בסדר.
או.קי. את לא מבינה רמזים עדינים, ובאמת שלא רציתי לפגוע אבל לא הותרת לי ברירה אז עברתי לרמזים עבים. אם עדיין לא הבנת אני אבהיר את עצמי. זה שאת רצה כל שתי שניות בממוצע לשירותים, זה לא כי התחלתי להתברג בתעלה והתעלה קרובה לשלפוחית (על התעלה עצמה יש לי גם מה להגיד אבל זה בהמשך). אני יודע שזה מה שהרופא אומר לך, אבל תאמיני לי שדברים שרואים משם לא רואים מכאן. לא התקרבתי לתעלה ואין קשר לתעלה, יש לך כל שתי שניות פיפי כי אני יודע איפה השלפוחית. הכל מכוון לא הבנת את זה כבר? אני מנסה לרמוז לך שכבר מעכשיו אני שולט בחיים שלך, מצטער אבל אלו העובדות. את בחרת בהן.
ועוד משהו, חוץ מהפררו רושה, אולי די כבר עם צד שמאל. כל פעם שאת לא מרגישה אותי את רצה לשכב על צד שמאל, כדי שזרימת הדם תגרום לי לזוז. לא יכול לזוז! נרדם לי כל הצד השמאלי. שיתקת אותי כבר. די! חלאס! גם ככה כבר בקושי יש פה מקום ואת עוד מועכת אותי. הצד השמאלי של הפרצוף שלי לא חייך כבר שלושה שבועות, תני אויר. תאמיני לי הכל בסדר, אין צורך למעוך לי את הפנים כנגד הקיר, אה...השילייה.
ובאמת שאני אוהב אותך למרות שזה לא נשמע כך, ולמען שנינו ניסיתי לצאת מוקדם יותר על התנהגות טובה זה לא הולך, אין אישור מלמעלה. עוד לא התברגתי את יודעת.....
הכנה ללידה- שיטות לידה שונות
מזה החרטה הזה קורס הכנה ללידה? ולמה את גוררת לשם את אבא?
נראה לך שמשהו יכין אותך לזה? ראית את התעלה שלך? היא צרה גברת!!! אם את חושבת שאני יוצא דרך הפתח הצר הזה את טועה בגדול. אין סיכוי וכמו שאומרים באנגלית מדוברת- שכחי מזה. לא מעניין אותי מה הדולה שלך אומרת, אני משם לא יוצא. מבחינתי שיביאו לכאן יחידה של היס"מ, ימ"מ או ש.13. אני בעצמי אתנדב לאחת כזאת ואעזור לנשים בהריון לימים, אבל אני את זה לא עובר, לא בשבילך לא בשביל אבא ולא בשביל אף אחד. בשביל כולנו עדיף שאני לא אעבור שם, את רוצה לשבור לי את כל העצמות בגוף? זה לא אנושי הדבר הזה. מדובר ביחסים פשוטים: דבר גדול לא יכול לעבור בדבר קטן, מה לא ברור? אני כבר 1.200 ק"ג, ואנחנו רק בשבוע 28, נראה לך שכשאהיה 3+ ק"ג יהיה לי יותר קל? תפיסה מרחבית בתלת מימד כנראה זה לא הצד החזק שלך. לא יוצא! לא מהפתח הזה, מבחינתי שביתה איטלקית.
ולגבי שיטות אחרות....אם את חושבת שלידה במים תעזור לי/לך/לנו כנראה שלא הבנת את חלק ההבהרות. נמאס לי מהמים, אני רוצה החוצה אני עושה כל שביכולתי לרמוז לך על כך. לעבור ממים למים, זה כמו לצאת לנופש בקפריסין, כמו אילת רק עם קיסטקיס בסוף. לא באמת שינוי.
על רופאים ושמות
אמא יקרה, את החלק הזה בבקשה העבירי גם לאבא. אני רוצה לדבר איתכם על הביקורים התכופים אצל הרופאים.
אין לי בעיה עם התכיפות, אני יודע קצת היסטריים בנושא הזה בארץ. אבל תגידי לאבא שאין צורך כל פעם להגיד לרופא, בניאדרטאליות קוסמית "אחלה חבילה יש לבן שלי, אה..." זה לא נותן לו נקודות זכות המשפט הזה. רק לידע כללי הנטייה לגודל החבילה נקבע באופן גנטי, במקום להסתכל באולטראסאונד שלחי אותו אל המראה הוא יבין כבר אם יש במה להתגאות או לא.
ואשר אלייך, אמא יקרה, כשאת מגיעה לרופא והוא שואל אותך "נו...שם כבר יש", תפסיקי לחייך. אני יודע שאת רוצה שאהיה מיוחד, אבל אל תשכחי שעם כל הרעיונות המטורפים שיש לך לשם שלי אני הולך להתקע כל החיים. אז אנא....אל תקראי לי צוף, נוף, שמיים, רקיע, יחמור, ו/או חוחית הסרפד. באמת שאבי מספיק. מה רע? זה מהמקורות. כן אני יודע ששם משפחתנו הוא כהן. אבי כהן ממוצע, שכיח, קליט, נטמע. נהדר לי. סיכמנו?
סיכום עוברי
יקירתי, אמא, אמאל'ה, אמא שלי. אני מקווה שהבהרתי הכל בלי לפגוע, כי ברור שממילא בפולניות טבעית תבחרי להפגע ממני כבר עכשיו ואין זה קשור לאילו דברים אעשה או לא אעשה. אז מראש..עימך הסליחה.
אני מחכה גם כן לפגוש אותך היות ואני יודע שבאמת סבלת, או לפחות הרגשת אי נוחות קלה-כבדה בגללי משך תשעת החודשים האחרונים. אנחנו כבר בשבוע 35, אוטוטו....כבר רואים את קו הסיום. ממה ששמעתי מאחרים פה ברשת העוברית, לא תמיד זה יוצא כמו שמתכננים...הלידה. אז בואי נהייה סבלניים אחד כלפי השני/ה. גם אם לא ייצא בדיוק, מתוכנן, או נגד כל הציפיות אנחנו הולכים להפגש וזה מה שחשוב. אני כבר אוהב אותך למרות הכל ובזכותו...
מחכה להיות בחיקך,
בנך.
