להתלבש על הבית....
שלח לחברכבר מעל לחודשיים מתכננים בעלי ואני להתלבש על הבית באיזה שישי אחד. אחד כזה שאמור להיות מקום המפלט של זוגות רבים העובדים קשה כל השבוע, אחד כזה בו יש לך זמן מנוחה ואיכות עם בן/בת הזוג לפחות עד לשעה אחת בצהריים, אחד כזה שאין לי מושג מי סיפר לי על אחד כזה כי באמת שהוא לא קיים במציאות....
כבר מעל לחודשיים מתכננים בעלי ואני להתלבש על הבית באיזה שישי אחד. אחד כזה שאמור להיות מקום המפלט של זוגות רבים העובדים קשה כל השבוע, אחד כזה בו יש לך זמן מנוחה ואיכות עם בן/בת הזוג לפחות עד לשעה אחת בצהריים, אחד כזה שאין לי מושג מי סיפר לי על אחד כזה כי באמת שהוא לא קיים במציאות....
הפנטזיה והמציאות
בפנטזיה אני שמה את הילדים ביום שיש בשבע וחצי בגן והנה . . . יצרתי לעצמי זמן איכות עם בעלי עד לשעה 13:00 – בחישוב מהיר 5.5 שעות.
נשב, נדבר, אולי נרד לאיזה בית קפה נחמד ונעים הליכות, נצחק, הכל באיזזזזי.
ועל זה נאמר – איזי טיזי!
בפועל, אנחנו מושכים את הזמן עד תום עם ההשכמות, כי יום שישי ולא צריך למהר כך שרק בשמונה אנחנו משרכים דרכנו לעבר הגן (על פירוט המושג "אנחנו" בהמשך).
שנייה לפני היציאה אנחנו נזכרים בעצם שהבית ריק וששוב לא התארגנו ביום חמישי ל-יום שישי, ונאלצים לארגן את הכל באותו הרגע. התוצאה ידועה מראש בדיוק כפי שהכלב של פבלוב מרייר כשהוא שומע את הפעמון.
הבוקר נפתח רשמית בהתדיינות קלה מי לוקח אותם בשישי לגן ואני מיד שולפת את קלף "השיער שלי לא מסודר ואני רוצה לנקות". בדרך כלל זה עובד ובעלי משרך עצמו בדרך אל הגן עם רשימת הקניות ופח הזבל התורן. אני מתחילה בבישולים וניקיונות וזאת גם רק אם זכרתי להפשיר בשר מבעוד מועד. זמן האיכות המפונטז מגלם עצמו כזמן בבידוד אחד מהשנייה, כאשר התקשורת היחידה ביננו היא באמצעות סימוסים אחד לשני באשר לקניות. בדרך כלל הוא לא מבין משהו ברשימה ואני מוסיפה לו עוד ועוד מוצרים ששכחתי להכניס לאותה אחת.
לקראת השעה 12:00 הוא מגיע מהקניות, הפריקה נעשית ואז עולה שוב התהיה – מי מוציא אותם מהגן? טענת השיער שלי עוד לא מסודר בדרך כלל ממשיכה לעבוד ובתוספת טענת ה"יש לי ריח של ניקיונות" מוצא עצמו שוב בעלי משרך דרכו אל הגן.
13:10 לערך מתייצבת כל החבורה במפתן הדלת. חשוב לציין כי ריח של נקיונות עוד לא עומד באוויר, כי אין לי מושג איך מנקים בית של 115 מ"ר וחמש נפשות בארבע שעות, שלא לציין כי גם ריח נקיונות אין באוויר כי אכן שכחתי להפשיר את הבשר מבעוד מועד.
הבשר מפשיר עצמו למוות במרפסת הבית, הניקיונות מחכים למוצא סמרטוטי, ושלושת הפיות הקטנים (אלו ממפתן הדלת) מחכים כמובן להפעלה.
בשעה 14:00 לערך אני מתחילה לבשל, הקטנים מתחילים לנג'ז ושערי עדיין לא מסודר. הבעל מנסה לסדר את שארית הכבוד שנותרה לו בהשכבות צהריים יזומות הנלחמות כל פעם מחדש בילדה מרדנית בת שנתיים וילד חקיין בן שנה.
15:00, לערך, הקטנים נוחרים, הגדול עדיין מחכה להפעלה, הבשר על הכיריים והבעל עם מבט של כלב טרייר פצוע לוחש לי בטון של מחלה גברית "אני חייב לשים ראש לאיזה חצי שעה".
חצי השעה הופכת לשעה וחצי, לערך כמובן, הקטנים עוד ישנים, בתנור כבר יש תוספת לבשר ורק הגדול עומד איתן על המשמר.
לקראת סיום אני עוד אצטרף לחצי שעה של שנ"צ יזום אתעורר עם קריאות ההשכמה של אלו הקטנים רק כדי לגלות שגם הניקיון והסדר החלקיים שעוד הספקתי לארגן כבר לא זוכרים שהיום יום שישי וזה יום קצר.
ארוחת השישי
טעימה מכל ארוחה שבועית אחרת היא ארוחת השישי. משהו במשפחתיות המאורגנת סביב שולחן השבת, בקידוש, ובמלאי המטעמים המוגש לשולחן מחמם כל לב, שלא לומר לב יהודי. תוסיפו לזה את השיער שלי שלראשונה ביום הזה מסודר ואכן חגיגה בלב.
להתלבש על הבית כמובן שלא הספקנו ובזאת יש קצת מן ההחמצה. בפנטזיה שלי אני רואה בית מבריק, עם ריחות עוגה מן התנור, וילדים לבושים לבן יושבים אל שולחן השבת. ממש בית קטן בערבה.
במציאות שלי אף אחד לא הספיק להתלבש – לא אנחנו על הבית, לא הילדים על עצמם, ולא הזוגיות שלנו המשוועת זה זמן רב לזמן איכות שאינו חובק קיפולי כביסה בלתי נלאים אל מול צפייה ב"אח הגדול".
לאחר הקידוש יבואו המקלחות, ההלבשות, ההשכבות ושוב השיער שלי יהיה לא מסודר.
עם זאת הכל עקבי, שריר וידוע. ויש בזה מן המנחם.
כרגע התהייה היחידה העולה במוחי היא אם אני לא מצליחה להתלבש על הבית בשישי אחד קטן, איך אני אמורה להסתדר עם פסח הממשמש ובא?
אם מישהו מוכן לאפסן אצלו שלושה ילדים לאיזה סופ"ש אביבי וקצר – שירים את היד.
מבטיחה לסדר את השיער!
* אתם מוזמנים/ות לשתף בתכונות יום השישי שלכם
