מוגבלת
שלח לחברכפי שכתבתי בטור הקודם, אור ליום שישי שעבר נפלתי במדרגות, נקעתי חמורות את הרגל וקרעתי את רצועת הקרסול- אאוץ'. מזה ימים אני מרותקת למיטה/ספה/כסא או כל אביזר אחר המותיר אותי חסרת תנועה ועם גפה מורמת לפי הוראות רופא.
מאת: ריקי לוי דינר
י שנם מספר משפטים שכולנו גדלנו עליהם ובאים לתאר מצב אבסורדי, או כזה שבכלל אין לו התכנות בחיים נורמליים-
ביום שלסבתא יהיו גלגלים, ביום שכוכבים יפלו מהשמיים, ביום שהים יהיה אדום וכו' וכו'.
אז לסבתא כבר יש גלגלים וגם פיליפיני נחמד שמסיע אותה בהם, כוכבים אכן נופלים מהשמיים ויש אפילו טכנולוגיה מיוחדת לראות את זה כשזה קורה, יש לנו ים אדום הידוע בכינויו המפתיע הים האדום וכו' וכו' וכו'.
פעם רציתי להוסיף לרצף המשפטים האלה משפט שאכן נשמע אבסורדי ושהיתכנותו מוטלת בספק-
ביום שריקי תפסיק לנוע.
היום אני יודעת שגם זה קורה- הפסקתי לנוע.
כפי שכתבתי בטור הקודם, אור ליום שישי שעבר נפלתי במדרגות, נקעתי חמורות את הרגל וקרעתי את רצועת הקרסול- אאוץ'.
מזה ימים אני מרותקת למיטה/ספה/כסא או כל אביזר אחר המותיר אותי חסרת תנועה ועם גפה מורמת לפי הוראות רופא.
התסכול נראה יפה מאי פעם. כפי שחברתי אומרת - מצבי משתפר לרעה.
להיתכנות מסתבר, יש קסם ואורח חיים עצמוני לגמרי. היא מפתיעה ברגעים שהכי לא ציפית להם. לקראת אירוח של 17 איש בבית, שבוע לפני מסיבת סיום שאני אמונה עליה (הנשף כפי שה-יב' קוראים לזה היום) ובכלל באמצע החיים עם שלושה ילדים שממשיכים עם הדרישות שלהם לא משנה מה.
מחד אמרתי לעצמי- יופי! חופש! כזה שאני לא מעזה לקחת לעצמי כי מגיע לי, כזה שהחיים מזמנים לי כי יודעים שאני לא לוקחת לבד, כזה שאפשר לעשות בו כל מה שהבטחתי לעצמי לעשות לפני...עידן ועידנים בערך.
אז לא.
שכובה על מיטה/כיסא/ספה ועם גפה מורמת אי אפשר לעשות הרבה.
בד הקנבס שמחכה לי כבר חצי שנה שאצייר עליו נותר מיותם, הבית שלי שמחכה לרענון נותר מג'וייף, הוילונות החדשים שקניתי נותרו באריזתם והחופש מעולם לא הרגיש כה רע.
ממש כמו חופשת לידה שאת מתכננת לעשות בה מיליון ואחת דברים רק כדי לגלות שיש מישהו אחר שאחראי על הזמן שלך וקצב היום.
אז ניסיתי לחייך ולהסתכל על חצי הכוס המלאה, אכן . . . כמה דברים חיוביים התגלו-
- לכל אדם יש מחליף- למרות שיגעון הגדלות והטענה שאין כמוני בעולם גיליתי כי לפחות בעבודה יש מי שתחליף אותי. ארגון כלל המסיבה עבר אליה ואני די חסה עליה ועל כל הטרטורים שהיא סופגת ברגעים אלו. עם זאת אין לי ספק שתעשה עבודה מעולה- אפילו יותר ממני...
- גברים יכולים לבצע מספר עבודות במקביל והעניין הזה של המולטי טסקינג הוא המצאה של החברה- ראייה לכך בעלי המתפקד כבר מספר ימים במקומי באופן ממש לא רע.
- החלטתי לאמץ את המשפט "את הכי יפה כשנוח לך". ככה זה כשאין אין ברירה ואני מתחילה להבין שלאחר הורדת הגבס אאלץ לרכוש את קרוקס או לעבור לכפכפי ים שטוחים.
- לקרוקס אין דגמים נאותים במידה שלי אלא רק דגמי ילדים. נראה לי שהלו קיטי בכל זאת הולמת את אופיי.
- מוגבלת או לא, השעות שאני מבלה עם ילדיי בימים אלו אכן מעלים חיוך על פניי.
מעבר לכל אלו באמת שכמעט ואין נקודות אור בימים אלו נוכח המצב והמציאות החדשה. אישית אני חושבת לפתוח בסטרט אפ שיאגד אנשים בחופשות מחלה רק כדי שלא ישעמם להם. יחד זו התרופה הכי טובה- איך זה בתור סלוגן?
באמת, הלבד הזה בבית פשוט מחרפן, כל החברים והחברות ובכלל זה העולם ממשיך בעיסוקיו ועבודותיו ואינו עוצר לדקה לחשוב שאולי אי שם בקריית חיים, יושבת ריקי אחת מוגבלת שממש אין לה איך להעביר את הזמן. מצד שני, אמהות לאחר לידה כבר חשבו על זה והקימו לעצמן מיני קומונות שיתופיות שכשביקרתי בהן הרעיון קסם לי בדיוק לשני מפגשים וקצת.
תוסיפו לזה מיני מחלות ואני באמת אצא מדעתי.
המפגש הפוטנציאלי הינו הרי בין מגובסת אחת, משופעת וחולת טורט.
טוב זה לא ייגמר.
האופציה החלופית היא פשוט להמשיך לרחם על עצמי (אני פולניה יש לי רישיון לזה), לשוטט בפייסבוק בתקווה שמישהו יתייחס לסטטוסים שלי ולהרגיש חסרת חיים רק לעוד קצת זמן ממש טיפה.
הלו קיטי באמת נראית נפלא.
