סליחות
שלח לחברחלק זה מוקדש לכל אותם אנשים ועוברי אורח שביקשו ממני סליחה על כל מיני ענייני דיומא, וסלחתי! כי הבנתי שבסיטואציות הללו עליי להיות ה- better man. חלק זה קורא לכל אותם מבקשי סליחה טורדניים עתידיים ואומר להם- not any more! נמאס לי להיות הנייס-גאי!
מאת: ריקי לוי דינר
ראש השנה החדשה נפתחה בתרועה גדולה שהזכירה לי כי מדובר אף בתקופת סליחות. לתומי חשבתי כי הסליחות אמורות להיעשות על השנה הקודמת. לא שערתי כי כבר בפתחה של השנה החדשה תעמוד יכולת הסליחה שלי למבחן.
אני מודה היה קשה, עדיין קשה לי. אך הדבר, כהרגלם של דברים, לימד אותי דבר או שניים על סליחות והחיים בכלל.
קרוב רחוק
אני מתייחסת להשערה הבאה כאל נתון: קשה לנו ביותר לסלוח דווקא לקרובים לנו ביותר. כלפי אחרים יכולת החמלה והסליחה שלנו גבוהה בהרבה מאלו הקרובים אלינו – משפחה לדוגמא. ניסיתי לחשוב מדוע אנו מתקשים כל כך לחמול את משפחתנו, קשים כל כך בהושטת היד, אך קלים בהסבת הגב כלפיהם. התשובה היא ברורה, לי לפחות, אני לא מצפה להיפגע מהם. לא חושבת כי דווקא מהם תבוא הצרה/פגיעה. המשפחה אמורה להיות המפלט, המקום המוגן. לכן כשהוא נשבר או מתגלים בו סדקים זה כואב כל כך, עד כדי פגיעה ביכולת הסליחה. לעומתם בקרב חברים, יכולת הסליחה גדולה יותר אולי כי אנו מודעים לכך שצריך לעבוד ובעבודה קשה יש עליות וירידות, כך שיש תובנות וסליחות.
אל דאגה, סלחתי!
העדפתי לשמור על המקום המוגן שלי, במחיר התוכחה שכל כך קרצה לי. במחיר הנקמה שביקשה את מקומה. אך התגברתי, כי התבגרתי.
כל דבר בעיתו.
לסולחים ולסולחות שלום!
חלק זה מוקדש לכל אותם אנשים ועוברי אורח שביקשו ממני סליחה על כל מיני ענייני דיומא, וסלחתי! כי הבנתי שבסיטואציות הללו עליי להיות ה- better man. חלק זה קורא לכל אותם מבקשי סליחה טורדניים עתידיים ואומר להם- not any more! נמאס לי להיות הנייס-גאי! אנא מכם אל תבקשו ממני סליחה – פשוט כי לא אסלח יותר!
לא אסלח יותר לגברת בתור בסופר שאומרת לי – "סליחה..אפשר...יש לי רק שני מוצרים...."
לא אסלח יותר לאדון הזקן בתור לרופא שאומר לי "סליחה...אני רק מרשם..."
לא אסלח יותר כשהילדים של השכן דורסים לי את הרגליים עם המיני ואן שלהם והוא אומר לי – "סליחה..את יודעת איך זה ילדים". בא לי לענות לו "לא! אני לא יודעת איך זה ילדים! כי שלי לא מתנהגים כמו חיות , שלי מחונכים". אבל אני שותקת. וסולחת.
לא אסלח יותר למוקדניות שירות שבקול מתקתק אחרי 20 שנות המתנה אומרות לי – "סליחה...אני לא יודעת למה הפנו אותך אליי אני מעבירה אותך לשלוחה הנכונה...".
לא אסלח יותר לכל אדם המתחיל משפט ב-"סליחה...".
לא רוצה יותר! לא סולחת! לא מוחלת! לא תכריחו אותי! not any more!
אני יודעת שאני משקרת לעצמי אבל הבטחתי לעצמי להתחיל את השנה החדשה בתחושת שליטה בחיי. תנו לי להשלות את עצמי עוד יומיים, טוב?
באמת שלא התכוונתי לעצבן.
סליחה.
תודות
תודה לכל מי שביקש ממני סליחה והתכוון לכך.
תודה לכל מי שסלח לי וקיבל את בקשת סליחתי הכנה. גם אני לעיתים בין הפוגעים. גם לי לעיתים לוקח שנות אור להבין כי התנהלתי לא כשורה ופגעתי. אני יודעת זה קשה להפנים, אבל גם אני אנושית. טועה, שוגה, מתנצלת, נסלחת, נטרקת, טורקת, כועסת, נעלבת, מעליבה, טוענת שלעולם לא עוד... וממשיכה, ובשם כל אלוהי הסליחות מייחלת באמת להבנה.
שתהא לנו שנה נהדרת בה נצמצם את אמירות הסליחה שלנו ונתגבר את אמירות התודה, שנה של צמיחה וחברות אמיתי היודעת כוחה של מחילה מהי, וכוחה של הבנה, שנה של רוגע, רוך ותמיכה.
שנה של מעשים ולא רק אמירות, ובאמת...אם פגעתי במישהו – סליחה.
אני מרשה לך לעקוף אותי בתור . . . ככה במחילה.
