על 4 ימי נופש ומיליון טרדות
שלח לחבראיך להסביר לילד מה זו מלחמה, אילו צלקות ישאירו בו האזעקות האמיתיות, איך יבין שמה שהיה בוא יבוא. איך הורסים לו במחי יד את הילדות?
בימים ראשון עד רביעי הייתי בנופש רק כדי לגלות עד כמה אני ממשיכה לנהל את חיי בשלט רחוק, ועד כמה הנופש רחוק מהנפשות.
אזעקה? באמת?.....
שבוע שעבר בימים ראשון עד רביעי הייתי בנופש מטעם העבודה. טבריה, בריכה, כנרת שלי וליווי של כמאה איש עם צרכים מיוחדים. היה מיוחד. בתוך כל ההמולה הפרטית של הקבוצה שלנו התנתקנו. לא שמענו חדשות, לא ראינו טלוויזיה וזאת עד ליום השלישי. או אז, נזכרנו במימד הטלוויזיוני רק כדי לשמוע את רוחות המלחמה הקרובות שידענו עליהן אך בחרנו לברוח מהן.
אלוף פיקוד העורף מודיע....
לא היינו צריכים שיודיע, אבל סבר הפנים של כולנו השתנה ולו לכמה דקות של מציאות ולא בריחה ממנה.
בתוך כל ההמולה מצאתי את הזמן להרים טלפון לדואר ישראל ולהזמין את ערכות המגן. אלו שאמרתי שאני מעדיפה לא לקבל בשליח עד הדלת אלא להגיע להדרכה, שנבו יראה מה זה ומה עושים עם זה.
אלה ששכנעתי את עצמי שלגביהן לא יקרה בספטמבר כלום. אלה שאלוף פיקוד העורף רמז לגביהן. אלה שליבי מחסיר 1000 פעימות בגללן.
אז אותן אלה....ארוזות כעת באגודה אצלי בסלון וממש לפני כחמש דקות שואל אותי נבו – "אמא מה זה הארגזים האלה?"
- אמא- "זה אבא יסביר לך, נבו"
- נבו- "אבא מזה הארגזים האלה?"
- אבא – "זה אנחנו צריכים להשתמש רק במצבי חירום".
- אמא- "אתה יודע מזה מצבי חירום?"
- נבו – "כן זה כשהרעים באים ויש אזעקה".
- אבא- "נכון, אבל לא בכל מצב חירום צריך להשתמש במה שבארגזים, רק כשאבא ואמא יגידו. ואני מקווה שלא נצטרך".
- נבו- "אבל אין באמת אזעקה, זה רק בהיו היה".
- אבא- "לצערי יש".
וכל שנותר לי להגיד הוא שליבי נחמץ ולא יודע איך יתמודד בבוא היום, איך להסביר לילד מה זו מלחמה, אילו צלקות ישאירו בו האזעקות האמיתיות, איך יבין שמה שהיה בוא יבוא. איך הורסים לו במחי יד את הילדות?
נלסון שלי
יום שבת בואכה הלילה האחרון בבית טרם היציאה לנופש, הכלב שלי ברח מהרצועה לאחר הטיול הלילי עם בעלי ונעלם אל תוך הליל. המראה של בעלי עם רצועה ריקה בפתח הדלת והמילים שיצאו מפיו – "זהו! אין כלב". שברו אותי. לא הייתי מוכנה לזה. שבוע בלבד הוא אצלנו, מאומץ לאחר שהיה כשנה וחצי בתחנת דלק בכרמיאל, נטוש ועזוב. והנה, מצא פינה חמה, ילדים אוהבים וברח. מה הסיכוי שהסוגר מהברזל על הרצועה יישבר? האם זה סימן שאיננו אמורים לקבלו?
התחלתי את הנופש שבורת לב, ממאנת להאמין ומרגישה כאילו אחד מילדיי אבד. משך ארבעה ימים ניהלתי חמ"ל בשלט רחוק, מקפיצה אנשים לסיורי חיפוש ליליים, תולה שלטים מהכנרת ומדברת עם כל מי שרק ניתן רשות השבבים הארצית, הכלביות העירוניות ומי לא? אפילו אלו שתפסו אותו בעבר באו לעזור.
לצד השבר הגדול והתקווה שיחזור, גיליתי אנשים טובים שקוראים שלטים, שמתקשרים שרוצים לעזור. וזה חימם את הלב. נבו עדיין מחכה, שבור לב כמוני. משהו בארבעת הימים האלו פשוט ביגר את כולנו.
צרכים מיוחדים
היציאה לנופש הייתה עם אנשים עם צרכים מיוחדים כאמור. לאורך הנופש גיליתי עד כמה כולנן בעלי צרכים שכאלו. עד כמה טבוע בכולנו צורך אחד מיוחד אך לא ייחודי, כל כך שגור הוא אצל כולם שזה מדהים עד כמה הוא גורם מכונן, גורם מניע לפעולה וכשהוא חסר עד כמה הוא גורם משתק. מדובר בצורך שיאהבו אותנו. בנופש נזכרתי מזה זמן עד כמה אני אוהבת את עצמי, התזכורת שקיבלתי הייתה בעזרת העובדה שאהבו אותי. אני שמחה כל כך, על היכולת לאהוב חזרה.
היה קשה, לוגיסטית, רגשית, היה עמוס מנטלית, היה נהדר כמו שלא היה מזמן.
היה אהוב – צורך מיוחד אך כל כך כל כך חשוב.
