קוראים לי ריקי ואני חולה כמו גבר!
שלח לחבר"קוראים לי ריקי ואני חולה כמו גבר" - כולל תחושת סוף העולם, רחמים עצמיים גוברים, קורבנות שאינה יודעת שובע ותחושה כללית של 'כואב לי בגבות' אכן זו הייתי אני בשבוע האחרון.
מאת: ריקי לוי דינר, מאמנת אישית וזוגית מנחת סדנאות לאחר לידה
בשבוע האחרון גילית משהו שלא ידעתי על עצמי:
אני חולה כמו גבר.
אני מודה, כשאגיע אי שם אל שערי מעלה וישאלו אותי מה היו חטאי בשנות חיי, אודה ואומר:
"קוראים לי ריקי ואני חולה כמו גבר" - כולל תחושת סוף העולם, רחמים עצמיים גוברים, קורבנות שאינה יודעת שובע ותחושה כללית של 'כואב לי בגבות'.
אכן זו הייתי אני בשבוע האחרון.
לא בטוח שהוא היושב לו אי שם במרומים משירה של עפרה חזה יבין, או ירצה לרחם עליי, גם לא בטוח שעדת מלאכיות עטופות לבן תעמוד במעגל תחזיק ידיים מלאכית לרעותה ותגיד לי "we love you riki". אבל לפחות אחרי השבוע המביש האחרון אוכל לאמר שברגעי האחרונים הייתי כנה.
האמת שכל השבוע הזה הרגיש כמו רגעי האחרונים..
אני אסביר.
לכאורה- שפעת. לא משהו שמישהו לא עבר אי פעם או שלא נרשם זה מכבר בספרי הרפואה (גם הקלאסיים מסתבר).
לכאורה אישה בוגרת בשנות השלושים המאוחרות לחייה שכבר עברה דבר או שניים בחייה ושרדה כדי לספר.
לכאורה השילוב בין השניים לא היה אמור להזעיק אי אלו אמות סיפים שלה ו/או של בן זוגה שיחיה, אך ההיפך בדיוק הוא שקרה. ויש לכך סיבה טובה כשחושבים על זה.
מזה למעלה מעשרים שנה לא היה לי חום! לא היה! פשוט כך. הגוף הפולני שלי אינו יודע חום מהו, ואתם מוזמנים כבר עכשיו להתלוצץ על כך כמה שאתם חפצים, אך זו האמת. יש אנשים שאינם מעלים חום, אני ביניהם. האמת- סכנה בריאותית. הגוף אינו מתריע בפני סכנות ולרופאים אין כל אינדיקציה לדעת שמשהו לא בסדר איתך. כך גם אני.
דוגמאות לא חסר. ב- 1994 בקרב על האפנדיקס, שהתפוצץ, נהיה נמק וחילל לי את כל הבטן התחתונה ועשה בה שמות זיהומיים נשאר גופי הפולני עם האמת שלו- "את הכביסה המלוכלכת מכבסים בפנים" כלפי חוץ- 36.7 יציב! שחס וחלילה מישהו יידע שמשהו לא בסדר איתנו. אפילו הרופאים לא ניחשו.
שלא לדבר על הקרב שנה לאחר מכן ב- 1995, עת כל מעיי נקשרו בינם לבין עצמם, והוא....הפולני- 36.7. לא מעלה יותר!
מה הפלא אם כן אם בעת ערב יום ראשון מראה המדחום 39.2 שלא אחווה את זה כמו גבר?
אצה רצה גברת ריקי למוקד רק כדי להתעלף שם פעמיים, לראות כוכבים, לחשוב שהסוף באמת הגיע ולשמוע מהרופא שחברתה המלווה בינתיים נדלקה עליו.....שזה ויראלי. כמה מפתיע.
אז מה היה לנו שם משך שבוע הויראליות שלי?
סינוסיטיס שגרם לכאב חניכיים נוראי, חום טורדני שעולה ויורד כאוות נפשו, עיניים שורפות, כאבי שרירים בכל הגוף, נזלת שלא נגמרת, עייפות בלתי מוסברת ואולי אולי אחרי החגים יתחדש הכל. בינתיים זה לא.
אחת המסקנות החשובות שהגעתי אליהן משך השבוע הארור הזה הוא כי כנראה באמת אני כבר לא פולניה, אם גופי מאפשר לכל העולם לראותנו בערוותנו הרי שפולניותינו עזבה את עירנו. מה שכן הגבריות נכנסה. הרשיתי לעצמי להתבכיין על כל דבר, שכבתי במיטה ויללתי כמו תינוק בן חמישה ימים. הכרחתי את בעלי שלא לסוע לעבודה באחד הימים כי פשוט לא אעמוד בזה לבד – רבע יום הוא עשה לי על זה פרצופים וטען שאני מתנהגת כמו ילדה, בשלושת רבעי היום האחרים בכה שאנחנו יחד ולא יכולים לעשות שום דבר כי אני מתנהגת כמו ילדה. הסברתי לו שאני מתנהגת כמו גבר חולה טיפוסי, שכואב לי בגבות ושיעזוב אותי לנפשי.
הוא בכל זאת רצה כפיות.
עם גב תפוס, עיניים שורפות, ותחושת חורבן כללית התכפיתי. רק שיעזוב אותי בשקט מספיק גבר אחד יללן בבית- וכרגע זו הייתי אני.
לאחר מכן הסברתי חזור והסבור לילדיי שאמא חולה ולא יכולה...זה לא משנה מה פשוט לא יכולה- הכל! תחושת חוסר יכולת כללית פשטה באיבריי ומוחי. באמת שכבר חשבתי לכתוב צוואה.
לא יודעת איך אנשים שרדו את הדבר הזה שנקרא חום יותר מפעם אחת שחיים- נ-ו-ר-א-י-!
לא יודעת איך אנשים שרדו את הדבר הזה של להיות גבר יותר מפעם אחת בחיים – נ-ו-ר-א-י-!
ומי ריבונו של עולם חשב שגבר יכול להיות חולה – הוא לא!
האמינו לי הייתי שם. זה פשוט לא עובד.
היום, שבוע אחרי, אני עדיין לא במיטבי –ראייה לכך פצע חום נהדר המתפשט מתחתית האף אל עבר השפה העליונה ברובה. בקיצור יש לי גלד של שפם. היטלר מעולם לא נראה יפה יותר.
הרגשתי כמו גבר ועתה יש לי שפם להוכיח זאת. שמישהו יקום ויגיד שאין שיווין בין המינים.
ושיהיה רק בבריאות.
