קמפינג משפחתי
שלח לחברכשהתחלנו לתכנן את הרחבת משפחתנו היקרה, דמיינתי בראשי איך תראה. כחלק מהתכנונים והמראות הוירטואלים בראשי, תכננתי משפחה חובקת טבע וארץ-ישראל היפה. כזאת שמטיילת כל שישי ושבת, מגדירה צמחים ומכתת רגליה בנופי ארץ-ישראל. רציתי חוויות ילדות ירוקות לילדיי.
מאת: ריקי לוי דינר
כשהתחלנו לתכנן את הרחבת משפחתנו היקרה, דמיינתי בראשי איך תראה. כחלק מהתכנונים והמראות הוירטואלים בראשי, תכננתי משפחה חובקת טבע וארץ-ישראל היפה. כזאת שמטיילת כל שישי ושבת, מגדירה צמחים ומכתת רגליה בנופי ארץ-ישראל. רציתי חוויות ילדות ירוקות לילדיי.
כשגיליתי מהר מאוד עד כמה זה קשה לגדל ילדים, שלא לדבר על לכתת רגלינו, הבנתי כי המיזוג בין השניים קשה מנשוא.
המשכתי לקנא במשפחות המטיילות חדשות לבקרים עם מיני מנשאים על הגב, וכובעי בוקרים על הראש, רק כדי להכיר בעובדה המרה שמרבית היציאות לטבע במשפחתנו היו לאדניות המרפסת להגדרת גרניום משפחתי.
הימים חלפו והבנו כי יש לעשות מעשה ולהתקדם צעד אחד נוסף לעבר החלום הירוק. היינו אמיצים וקנינו אוהל.
משפחת לוי דינר החליטה לכתת. או לפחות לתכנן לכתת.
קמפינג ביתי
לפני כשבועיים ניצלנו את הבונוס לראש השנה מהעבודה של בעלי והשקענו באוהל. כחלק מהסיורים בחנויות תרמילאים התוודענו לשפע הרב של ציוד מחנאות הקיים בהן. התלהבנו וקנינו כבר פנס לאוהל, פנס סתם, פנס ראש (שיהיה אם נתקל במכרות), מזרן מתנפח – שני יחידים וזוגי ואז הגענו לשאלת המפוח.
השאלה מה דרוש כדי לנפח מזרן מתנפח אינה התחלה של בדיחת קרש כי אם שאלה פילוסופית רמת מעלה. יש מפוח המתחבר לאוטו, לגנרטור, לנקודת חשמל, לבטריה, וכן יש את ההוא המיושן הרגלי – המפמפם.
לא נואשנו מול השפע הרב והתקשרנו לאחותי שמאחוריה כבר קילומטרז' ארוך של טיולי מחנאות משפחתיים. לאחר הסבר קצר ממנה והתפעלות על הציוד הרב שרכשנו הבנו כי ניתן לצאת לקמפינג גם בלי כל הארסנל הכבד שרכשנו. ובכל-זאת בעניין המפוח נדרשה הכרעה.
החלטנו ללכת על ההוא המתחבר לאוטו היות וחשמלי כבר יש לנו. על האופציה המפמפמת ויתרנו מתוך ההבנה כי מי שלא פמפם מזרן מתנפח ברגלו לא הכיר דיו את שריר הקרסול המחובר אליו משחר ילדותו. לא רצינו להכיר.
הגענו הביתה מצויידים ומרוצים.
עד כדי כך מרוצים היינו שהחלטנו על קמפינג מטבחי. פרשנו האוהל, חיברנו הפנס האוהלי ואכלנו את ארוחת השישי בפנים. לא היה מאושר מילדנו, כלבתנו והגרניום. בלילה שכבנו לישון על המזרן המתנפח מחוייכים ומאושרים. פיללתי רק שזה לא יהפוך להיות הקמפינג היחיד בו תתהדר משפחתי. כי אם אין משפחה אחרת טורדנית ליד, ועשן של על האש המסריח כל חלקה טובה זה לא באמת קמפינג ישראלי.
זעקתי האילמת כנראה נשמעה איכשהו היות ויומיים בלבד אחר כך הודיעה לי חברתי כי החבר'ה יוצאים לקמפניג אמיתי. אתם מצטרפים? היא שאלה. בטח! עניתי. מצויידים ומצטרפים.
קמפינג משפחות
יצאנו עם כל החברה לקיבוץ דפנה. מסתבר כי השד לא רק שהוא לא נורא הוא לא קיים. החניונים המוסדרים אכן מאובזרים בשירותים ומקלחת נהדרים, ניתן אף לשכור מזרנים ומקררים לשמירת טריות המזון, והמקום פתוח ושופע ירוק וטבע כמו שצריך.
ילדיי אכן התוודעו לטבע, נרי לא הפסיק לאכול חול, נעמי לכסות עצמה בחול ואבנים, ונבו התעקש לזהות כל נמלה שעברה במקום כנמלה אדומה דורסנית ולדרוך עליה. סיימנו את הקמפינג מלוכלכים, יורקי חול ועם מכתב התנצלות עמוק למשפחת הנמלים השכונתית.
אבל באמת, זה לא רק הירוק והטבע – לצד ערכם שלא יסולא בפז. זה החברותא ותחושת החופש הן של הילדים והן של ההורים. בניגוד לסופי שבוע בבתי מלון בהם אתה צמוד ילדים לא כך הדבר בקמפינג. בבתי מלון או שהילד נלווה אלייך אף בערבים, או שאתה צמוד לחדר מהרגע בו הוא נרדם. בקמפינג הילדים הלכו לישון באוהלים ואנחנו המבוגרים נשארנו בחוץ, לדבר, לאכול, לנשנש, לשחק קלפים ובקיצור להנות!
נכון, לא פצחנו בהורה סוערת של תרמיל ומקל, וריחו של הדאודורנט חסר במידה מסויימת לאפינו – אך לא הייתי מוותרת על החוויה הזו. עכשיו רק בית מלון טוב ובאמת יהיה מושלם.
טיפוסי קמפינג
בקמפינג אתה מתוודע לכל סוגי הטיילים מעצם ההסתכלות על סוג האוהל שלהם ואבזורו. יש את הרציניים שיש להם הכלללל!!!! גזיה, מוטות מתכת אל פלד (או איך שקוראים לזה), אוהל מתקפל, אופניים מתקפלות לטיולי שטח, ג'יפ מתקפל, ילד מתקפל ואישיות מתקפלת מעונבת בעניבת טומי הילפיגר פרפר. אנשי השופוני!
יש את הרציניים באמת, עם אוהל פשוט, מחצלת מימי התנועה וחולצה משובצת מימי הקיבוץ. הם באמת מכירים את השטח ולא צריכים ציוד כדי להסתדר בו; מוצאים חתיכת קרטון, פורסים ונרדמים. בבוקר הם אפילו יספרו לך אילו חיות עברו במקום לפי העקבות. מגדיר הצמחים זה הם!
ויש אותנו, אלו שעושים קמפינג על האדנית במרפסת ומדי פעם מנערים את האבק מהאוהל שקנו בהום סנטר. נהנים מכל רגע ולא שוכחים את טעמו של המלון הקרוב. בקיצור אלו שחולמים בגדול על משפחת טיילים ירוקה ומתנהלים בעצלתיים עד כניסת השבת. יוצאים כשיוצא, מטיילים כשמתחשק. בלי תכניות גדולות, בלי חלונות ראווה. נהנים מהחברותא בעיקר, ונגררים אחריה כשהיא קוראת.
אנשים אמיתיים. כאלו שאוכלים חול ומזהים נמלים אדומות. ישראלים.
