חוקרות לחינוך: כשאימהות מרגישות אשמה הילדים סובלים
שלח לחברחוקרות מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב מצאו כי כשאימהות מרגישות אשמות הן מפעילות אסטרטגיות יותר כוחניות ופחות אמפתיות כלפי ילדיהן. סגנון זה מתבטא בלחץ, חרדה וחוסר הקשבה לילדים. במציאות הקורונה בה אנו מרבית היום עם ילדינו בבתים - כיצד עלינו לנהוג?
המחשבה "אולי אני לא אמא טובה מספיק" היא מחשבה שעוברת כמעט בראשה של כל אישה מרגע הפיכתה לאם, ואף קודם. הסיבות לכך רבות: "אני יותר מידי בעבודה ולא מספיק עם הילדים" / "אני מחממת אוכל קפוא ולא מכינה בעצמי" / "אני לא משקיעה מספיק בילדים" ועוד. בנוסף לביקורת הפנימית, נשים כיום מוצפות בביקורת חברתית וציפייה מוגזמת מהן להיות "אמא מושלמת". הן מצופות לעבוד בעבודה מפרנסת ובו בזמן להעמיד את צרכי ילדיה במרכז.
אז האם עלינו להיפטר מכל רגשות האשמה? לדברי ד"ר אורטל סלובודין מהמחלקה לחינוך באוניברסיטת בן-גוריון,לא בדיוק. "אשמה אימהית חריפה עלולה להוביל נשים למצב של חרדה ודיכאון. אולם, אשמה מתונה היא גם הבסיס ללקיחת אחריות ולתיקון. האשמה עוזרת לנו ללמוד להיות אימהות טובות יותר – לדעת לווסת את התנהגותנו ולקחת אחריות". אז איך יודעים אם האשמה שאני חשה היא טובה או רעה? אם האשמה מאפשרת לנו להתבונן בעצמנו ובילדנו באופן עמוק, אכפתי ומעורב יותר- אז היא טובה.
אשמה הופכת לדבר מסוכן עבור אימהות וילדים כאשר היא חריפה וצובעת את כל את חווית ההורות בצבעים קודרים.
בעוד שהתרבות הפופולרית עוסקת לא מעט בנושא זה, תחושת אשמה של אימהות, כמו חוויות אימהיות אחרות, כמעט ולא נחקרה. למעשה, במרבית המחקרים הנוגעים להורות, המוקד הוא על התפקוד ההורי של האם ולא עליה כאישה עם רגשות וצרכים משלה. על רקע זה החליטו החוקרות ד"ר סלובודין, פרופ' עידית כץ, ד"ר רינת כהן והדוקטורנטית עדי ארדן מהמחלקה לחינוך באוניברסיטת בן-גוריון לבחון את הנושא ישירות.
במחקר, שהתבסס על שאלונים שהועברו ל-215 אימהות לילדים בגילאי 3-8, נמצא כי ישנו קשר מובהק בין רגשות אשמה אימהיים לבין הורות שולטת ולא מכילה. אמא שמרגישה אשמה על כך שאינה טובה מספיק, תחווה חרדה וצורך עוצמתי להשיג שליטה על המתרחש בחיי ילדיה. כתוצאה מכך היא תיטה לנקוט בהתנהגויות הוריות שולטות ונוקשות כגון: הענשה, ביקורת, וכפייה.
