איך להגיב כשהילד מסרב להתחפש?
שלח לחבראחרי שהתרוצצתם ברחבי העיר לחפש את התחפושת שהקטנטן שלכם ביקש, עמדתם בתורים ארוכים ושקניתם במיטב כספכם תחפושת מושקעת לתפארת, הורים רבים מגלים בבוקר חג הפורים שילדיהם מסרבים ללבוש את התחפושת. שיר נוי, מנכ"ל פורום cbt מסבירה כיצד להגיב נכון לסיטואציה, מה לעשות ובעיקר מה לא.
מאת: שיר נוי, מנכ"ל פורום CBT
אחרי שהתרוצצתם ברחבי העיר לחפש את התחפושת שהקטנטן שלכם ביקש, עמדתם בתורים ארוכים ושקניתם במיטב כספכם תחפושת מושקעת לתפארת, הורים רבים מגלים בבוקר חג הפורים שילדיהם מסרבים ללבוש את התחפושת. שיר נוי, מנכ"ל פורום cbt מסבירה כיצד להגיב נכון לסיטואציה, מה לעשות ובעיקר מה לא.
הבוקר של מסיבת פורים הוא בוקר עמוס למדי. לצד השגרה היומיומית של להעיר את הילדים, להכין להם את האוכל לבית הספר ולהתארגן בעצמם לעבודה, ההורים מוצאים את עצמם בנקודת משבר כאשר הילד מסרב ללבוש את התחפושת, ותוהים כיצד להתמודד נכון עם הסיטואציה.
ההחלטה של הילד שלא להתחפש בבוקר פורים יכולה ליצור לחץ וחרדה אצל ההורים. יש הורים שמוצאים את עצמם כועסים לנוכח השקעת הזמן והכסף בחיפוש אחר תחפושת, שעומדת לרדת לטמיון עם הסירוב להתחפש. הורים אחרים חרדים שהילד יראה חריג בקרב בני כיתתו שמתחפשים כולם, ואילו קבוצה נוספת של הורים מרגישה שלא בנוח עם הסיטואציה משום שהיא לא מסתדרת לפי התוכנית שלהם.
נוי:"הסירוב להתחפש מצד הילד יכול לעורר בנו תחושות של חרדה, ולפני שאנחנו מגיעים להתמודד עם הסיטואציה עלינו לבחון אותה בינינו לבין עצמנו. לפני הכל כדאי לבחון האם יש אפשרות לנהל נכון יותר את הזמן בבוקר, כך שבמידה ונאלץ להתמודד עם סוגיית הסירוב יהיה לנו זמן לנהל אותה ללא היסטריה ולחץ.
אם הסיטואציה אכן התרחשה, עלינו להתחיל להתמודד איתה על ידי הפרדת הרגש מההיגיון. נבחן מה מניע אותנו ברמה הרגשית ומהי הדרך ההגיונית לטיפול בסיטואציה. נעמיד למבחן גם את הרגשות השליליים שגואים בנו ונשאל את עצמנו: מה עדיף – שעלות התחפושת תרד לטמיון או שנשלח לגן או לבית הספר ילד בוכה?, עד כמה ההחלטה לא להתחפש תשפיע על רמת המקובלות של הילד?, והאם יותר חשוב לנו שהילד יתחפש או שילך ללימודים שמח ורגוע? התהליך הזה יסייע לנו להוות דוגמא אישית להתמודדות עם מצבי לחץ." מסבירה שיר נוי.
"לאחר שעיבדנו בעצמנו את הרגש וההיגיון, אנו יכולים להקשיב לילד ולראות האם יש סיבה לחוסר הרצון להתחפש. יצירת תחושת בטחון נטולת לחץ וחיוב, תגרום לילד להיפתח ולהציג את הסיבות להימנעות מהתחפושת. ילדים בעלי מחשבות לא פונקציונליות נוטים לנבא באופן שלילי את הדרך שבה אחרים יסתכלו על התחפושת שלהם ועליהם. המחשבות שלהם נצבעות בגווני שחור-לבן, והם מעדיפים להמנע מלהתחפש אם קיים אפילו אדם אחד שעלול לא לחבב את התחפושת שלהם. משפטים שמפגינים חוסר בטחון כדוגמת "אף אחד לא יאהב את התחפושת" או אפילו טיעונים על כאבים ומיחושים, יכולים להעיד על קיומה של חרדה. כדי להקל עליה נוכל לסייע לילד על ידי שיחה רגועה שבה נבחן את החששות מול המציאות.
מנגד, יש ילדים שיחליטו שלא להתחפש מכיוון שהם מרגישים יותר בנוח בלי תחפושת. זו ההזדמנות שלנו לאפשר להם להתמודד עם ההשלכות של הבחירות שלהם. כהורים עלינו לאפשר לילדים ללמוד להתמודד עם כמה סוגים של תוצאות, ולכן מטרת השיחה אינה דווקא לגרום לילד להתחפש, אלא לבחור באפשרות שבה הוא ירגיש הכי בנוח." מדגישה שיר נוי.
טעויות נפוצות של הורים
"אחת הטעויות הנפוצות של הורים היא להשתמש בארסנל רגשות שליליים כדי לגרום לילד להתחפש. הורים שמשתמשים במילים מכריחות ובשיטת המקל והגזר, יגרמו לילד להתחפש אך במחיר של פגיעה בתחושת הערך העצמי שלו ותחושה שההורים אינם קשובים אליו כלל. אמירות כדוגמת "אם לא תלבש את התחפושת לא תקבל ממתקים", "אתה חייב להתחפש" ועוד, יוצרות אווירה לא מכילה ומזלזלת בתחושות שהילד חווה ובבחירות שלו.
סחיטה רגשית היא טעות נפוצה נוספת. כדי שהילד יתחפש ההורים מפעילים מניפולציות שכוללות הבעת אכזבה, תגובות חרדתיות אל מול חרדת הילד כדוגמת השתתפות בבכי ובצעקות, שימוש במשפטי "מה יגידו" וכו', יוצרים גם הם תחושת הכרח. יתרה מכך, הם מציבים בפני הילד דוגמא אישית שלילית להתמודדות עם תוצאות שונות.
הורים עשויים לבצע "חזרה גנרלית" עם הילד בערב, כדי להבטיח את נכונותו ללבוש את התחפושת. לכאורה זה נראה כמו פתרון לבעיה, אך על ההורים הללו לשאול את עצמם האם הצורך שלהם שהבוקר יעבור בצורה חלקה ומושלמת, לא מגיע על חשבון הרצונות של הילד והיכולת שלו לקבל החלטות עבור עצמו.
גם אם אנחנו מאד רוצים שהילד יתחפש, חשוב שלא לשקר לו על מנת לדרבן אותו. מכיוון שאנחנו לא יכולים להבטיח שאחרים יאהבו את התחפושת, שהיא תהיה נוחה או שיהיה לו כיף, כדאי להמנע מלהצהיר על כך, כיוון שאם ההבטחות לא יתגשמו הן יקשו על בניית האמון.
חשוב להיזהר גם מהקצה השני של הסקאלה שמתבטא באפאתיות חסרת גבולות. ילדים בוחנים את הגבולות, ויתכן שזה מקרה כזה. נסו לברר עם הילד את מקור הבחירה שלו, אפשרו לו להתמודד עם התוצאות וההשלכות, אבל תנו לו לדעת שאתם שם עבורו.
אנחנו צריכים להאמין שהילד יכול לקחת אחריות על ההחלטות שלו, להתמודד עם התוצאות וללמוד מכך. אם נהיה שם כדי לעזור לילד להכיל את הסיטואציה, להתמודד עם פחדים וחששות ולאפשר לילד לבחור, נסייע לו לצמוח מתוך הקונפליקט הזה ולחזק את הערך העצמי שלו."
