תובנות ממעמקי הגרבר...
שלח לחברהילדון כבר בן כמעט תשעה חודשים. עכשיו אני אגלה לכן סוד, הילד שונאאאאא גרבר. שונא את כל מה שטחנתי לו במהלך שלושת החודשים האחרונים וזה המון. אני חושבת שחוץ מהסלון שלנו שאני אוהבת מאוד-סטייל מרוקאי- טחנתי לו הכללל.
מאת: טלי תקומי
טחנתי לו מרק (עוף, בטטה, תפוח אדמה, גזר, קישוא, עם סוכר, בלי סוכר, עם אהבה, עם קריזה....) טחנתי פירות (תפוח עץ, עם עגבניה, בלי עגבניה, עם בננה שעושה שילשול, ועם בננה שעושה עצירות ,תלוי בסבתא) כולל עם נגיעת טחינה או בלי עם קצת גבינה אפילו שאסור עד גיל שנה.
כולל מונסודיום גלוטמאט (הביע התעניינות רבה! בכל זאת ,יורש העצר).
תשעה חודשים-לא יודעת כמה זה בשנות כלב. אבל בשנות טיפת חלב זה כבר כמעט בר מצווה. לפני כל התייצבות בלשכה (אופס בטיפת חלב) רועדות לי הרגליים ואני מנסה עד הרגע האחרון עוד לעשות מקצה שיפורים (בובי איפה אימא??? איך עושה פרה? מוווו!!!!!! מווווווווו!!!!!)
אני מארגנת תיק מצוחצח למשעי, מארגנת את היורש שיהיה ייצוגי (בדיוק אז ת...מיד יש לו דלקת עיניים), אם בחיסון עסקינן אני שמה אמלה (המשחה הזו שלא עוזרת לצרחות לאחר החיסון וגם זה אם שמים אותה בדיוק בקואורדינטות שהאחות רוצה לצלף), וכמו חיילת טובה וגדוד אנחנו מוכנים לתזוזה.
ההתייצבות בלשכת סליחה בטיפת חלב עצמה
מגיעים לשטח. יושבות שם כל אותן מתחרות פוטנציאליות שלי עם הגדודים שלהן. בעיניים של חלי גולדברג מהפרסומת הוותיקה של המילקי אני סוקרת את כל מי שיושבת שם עם עוללה.
ברזולוציה של יומיים אני יודעת להבחין כבר מי המתחרים שלי ולמי אני יכולה לעשות פוצי מוצי ללא כל אמוציות נלוות. עושה את הפוצי מוצי המתבקש לאלו שהם מחוץ לתחרות (בן כמה הוא? בן שבוע?? וואו נראה הרבה יותר!! את מניקה??). מבצעת מינגלינג עם ההורים הרלוונטים וניגשת למלאכה.
מאתרת את הפשוש הקרוב ביותר לגיל שלנו ופוצחת-איזה מתוק!! בן כמה הוא??
ומקבלת את הכמעט בן תשעה חודשים הצפוי בהבעה קז´ואלית עם טיקים בזוית הפה אני שואלת: ומהה הההואאא אוווכללל????
לרוב אותה אמא (יימח שמה) מונה לי בנונשלנטיות אימהית את כל מה שפירטתי בתחילת הרשימה ועוד מוסיפה על זה מתכונים משלה. תלוי בעדה, תלוי בסבתא.
הוא אוכל היא אומרת הקלפטע הקטנה- גרבר מספר שלוש (מספר שלוש??? למה אני עושה את זה לעצמי???), איטריות סיניות, איטלקיות, רביולי, מרק אפונה, בלה בלה בלה ידה ידה ידה...
ועוד מוסיפה אש למדורה - הוא לא אוהב שאני מאכילה אותו ומתעקש לקחת לבד!!!
למה בן כמה הוא?? עוד מעט יצמחו לו זיפים של אריק איינשטיין.
כולה תישעה חודשים!!
עכשיו אם יש לי מזל המשפט האחרון לא נאמר בקול.
ואם יש לי הרבה מזל גם לא רואים את זה על הפרצוף שלי.
אם זה ממש היום שלי אני לא צריכה לפרט לאותה אמא טוטאלית מה הוא אוכל, הפשוש הפרטי שלי (כלום וקצת דייסה ולקינוח איזה ג´וק מזדמן מהזחילה האחרונה שזה בעצם הפרוטאינים היחידים בדיאטה שלו).
אני רק רוצה לגמור עם השיחה הזאת, לעבור את הטסט אצל ריקי ולעוף הביתה ללקק את הפצעים בשקט.
למשמע קולה הפסקני של האחות רבקה (ריקי) אני שמחה מאוד להיפטר מסיוט חדר ההמתנה ורצה פנימה בחדווה (חיסון כבר אמרנו?).
(אחר כך אני לרוב גם חוזרת ולוקחת את הסלקל עם הפשוש).
עכשיו כשאני עם ריקי מהממשלה בשלב הזה ההשפלה היא כבר כל כך גדולה שכל המיגננות הישנות שהכינותי מראש בבית נושרות ממני.
ואני כמו הייתי ערום וערייה בפני הרשויות, שוכחת מקורס ההכנה לפסיכומטרי, שהעברתי אותו קודם בבית (איך עושה פרה זה מהאסכולה הקודמת בטיפת חלב, מסתבר).
שוכחת מדלקת העיניים שצריך להצדיק (מה אני אשמה שאח שלו רצה לנשק אותו?)
וכל האדרנלין במוחי מופנה לשאלה הבלתי נמנעת-מה הוא אוכל?
מה הוא אוכל שואלת ריקי
ממההה?
מה הוא אוכל???
טוב יש ימים ויש ימים,
אני מתפתלת על הכיסא.
אבל לא אחת כמו ריקי שכבר ראתה ושמעה הכל תיתן לי את העונג היא מאגפת אותי מימין-
הוא אוכל בכפית?
טוב לא אלאה אותכם אבל מה שהיא ביצעה בי נוגד את אמנת ז´נווה.
נשברתי וגיליתי לה הכל.
כללוםםם הוא לאאא אוכל צרחתי, מאבדת שליטה!!!
כלוווםםםםםם!!!!
מה לא ניסיתי ???מיררתי בבכי על כל הנירות שלה.
ניסיתי לשיר לו!!
ניסיתי כפית מטוס!!!
ניסיתי שאם הוא לא יאכל יבוא שוטר!!!!
כל המטען הרחב שהבאתי מילדותי הפולנית הקשור באוכל וזה המווןןןן, חיבקתי את צווארה, לא פיספסתי דבר!!!!!
תרגעי,
אמרה לי בקול של הפרסומת מהקליה, כשהיא משחררת את צווארה מאחיזתי,
תרגעי אחותי, במשך כל שנות עבודתי כאן, אף תינוק בן תשעה חודשים לא אכל את מה שאימשלו מספרת בחדר ההמתנה!!!!!!!!!!!???????????
תראי ,הוסיפה, מתקנת את האיפור, לגברים יש את הכדורגל לבטא את תיסכולי התחרותיות בינהם. מה יש לנשים?
מה יש לנשים??? באמת שאלה...
שאלה מצויינת...
כאן, בנקודת זמן זו, הפכתי לאדם הרבה יותר רגוע ואיכותי.
דבר ראשון רצתי לקבוע כמה שיותר תורים נוספים לחיסונים ובדיקות, ועכשיו כשאני באה לטיפת חלב עם הקטן, ומונה בגאווה לקורבן התורני מה הוא אכל מגיל שישה חודשים ועד הלום ( גרבר מספר שלוש,א יטריות סיניות, איטלקיות, רביולי, מרק אפונה, בלה בלה בלה ידה ידה ידה...) ואיך הוא בעצם זחל מגיל שבוע, וכשאני רואה את הטיקים הקטנים האלו בזוית שלה הולכים ומתגברים...ואת השינאה היוקדת בעיניים שלה...אני יודעת שהובקע עוד שער.
אני את היומית שלי עשיתי...
