איך מתמודדים עם אלימות בגיל הגן?
שלח לחבראלימות - אחד הנושאים המטרידים ביותר את ההורים, המחנכים, המבוגרים והילדים, את כולם.
מאת: דרורית אמיתי-דרור, מומחית לגיל הרך
אלימות - אחד הנושאים המטרידים ביותר את ההורים, המחנכים, המבוגרים והילדים, את כולם.
כשילד משתמש באלימות ומגייס התנהגות שנתפסת בעיני עולם המבוגרים ובני גילו כהתנהגות בעייתית, מציקה, מטרידה, גורמת סבל או נזק- חשוב לנסות ולהבין מה עורר את ההתנהגות הלא רצויה הזו אצל הילד? האם שלבי התפתחות יכולים להסביר זאת? האם היה גירוי ספציפי שגרם לכך? האם זהו משהו כללי שעובר על הילד? האם הוא מתנהג כך שוב ושוב בתגובה על אותו גירוי מסוים? האם זהו אירוע חד פעמי?
כהורים - חשוב להשתמש בידע שיש לכם על הילד שלכם, מאפייניו הכלליים, הטמפרמנט שלו ועל מרכיבים נוספים בניסיון לנתח את האירוע. חשוב גם לשתף את צוות הגן בניתוח האירוע- בוודאי אם הוא חוזר על עצמו.
נסו להיות ברורים מאד ואמרו לילד מה אתם מוכנים ומה אינכם מוכנים לקבל בהתנהגותו. שימו גבולות ברורים. זהו הדבר הנכון גם לגבי פעוטות קטנים מאד!, מתי מותר להגיב כך ומתי אחרת, מה מותר ומה אסור ולמה. אל תנאמו נאומים ארוכים ואל תטיפו מוסר. היו קצרים, מובנים וחיוביים ככל האפשר.
חשוב מאד ששפת הגוף שלכם ושפת הדיבור ישדרו שדר מקביל ולא אמביוולנטי או סותר.
אל תשללו את הילד- אלא את התנהגותו.
תנו לו תחושה שהוא יכול לשנות את התנהגותו. אל תשדרו לו שאתם "מיואשים" ממנו.
במשחק או פעילות שבין הילדים- פקחו עין אך נסו לא להתערב. תנו להם אפשרות לפתור דילמות וקונפליקטים בכוחות עצמם, תנו להם לעבור את כל התהליך עד הסוף - על פי שיקול דעתכם וכל זמן שאין סכנה לאחד מהם. התערבותכם קוטעת בכל פעם את האפשרות שלהם לסיים את התהליך, לבדוק את עצמם ואת מערך הכוחות שלהם בתוך הקבוצה- כך שהם צריכים לחזור שוב ושוב על ההתנסות.
חשוב מאד שאתם, כמבוגרים, תדגימו בפני הילדים התערבות והתנהגות כללית שאיננה אלימה, שיש בה שיתוף, הבנה, פתרונות אלטרנטיביים לקונפליקטים ועוד. חשוב שתדגימו בפני הילדים התנהגות כזו בכל הקשר. אתם המודל של הילדים. אם אתם עצמכם אינכם נוהגים בכבוד ואם אתם משתמשים באלימות כלשהי, כולל מילולית, אתם משדרים לילד שדר כפול: שדר גלוי של שלילת האלימות ושדר סמוי של התרת האלימות.
עודדו את הילד לבטא במילים את כעסו, תסכולו ואת הסיבות לכך- במקום באלימות. עשו זאת גם בסיטואציה עצמה של קונפליקט ואלימות וגם בשיגרת היום-יום, ברגעים רגועים.
תנו לילדים, בשיגרת הגן והחיים בכלל, לבטא את עצמם באמצעים לגיטימיים שונים כמו: ציור, משחק, תנועה, שמאפשרים לבטא את כל טווח הרגשות. אל תהיו שיפוטיים לגבי הבעת רגשות שנחשבים "שליליים" לכאורה. הכל מותר וחשוב שהכל יתבטא! התכחשות לרגשות מסוימים או הסתרתם רק מחריפים את הצורך להשתמש בהם. הם אינם מכחידים אותם.
אין לפתור בעיה של אלימות אחת באמצעות אלימות אחרת, למשל: צעקות או הנחייה לילד להחזיר מכה.
שתפו את הגננת (אם את הגננת- שתפו את ההורים) במה שעובר על הילד, מה שקרה בבית, איך הגבתם, מה קדם לכך וכדומה. הקשיבו לגננת ולמדו ממנה על הילד שלכם ומה מתאים לו, מה גורם לו תסכול, מה מרגיע אותו.
הערה: במהלך הרצאותיי בגני ילדים או בפני קבוצות הורים אני עוסקת רבות בבעיות מסוג זה, אני שומעת תגובות מתוסכלות ומסובכות ביותר של הורים ושל אנשי חינוך. מן הראוי להקדיש לנושא תשומת לב מרובה ולא לעסוק בו רק כאשר כמעט מרימים ידיים. זהו שלב שבו נדרשת כבר עבודה מסובכת מאד עם הילדים. כדאי לחשוב על הנושא במושגים של "מניעה".
