הורים במלכוד: המורה אמרה שבלי ריטלין הילד לא נכנס
שלח לחברמאת: יאיר שריון הומיאופת קלאסי
ההתמודדות עם ילד הלוקה בהפרעות קשב וריכוז/היפראקטיביות היא קשה ולעיתים אף בלתי נסבלת: האנרגיה העודפת שאינה נותנת מנוח, השכחנות וחוסר הריכוז המרגיזים, הצורך המתמיד בגירויים, עזות הפנים והשובבות המוגזמת, הקולניות, מאבקי הכוח הבלתי פוסקים ועוד, הופכים את חייה של המשפחה לרצופי אתגרים ואף משברים.
מאת: יאיר שריון הומיאופת קלאסי
ההתמודדות עם ילד הלוקה בהפרעות קשב וריכוז/היפראקטיביות היא קשה ולעיתים אף בלתי נסבלת: האנרגיה העודפת שאינה נותנת מנוח, השכחנות וחוסר הריכוז המרגיזים, הצורך המתמיד בגירויים, עזות הפנים והשובבות המוגזמת, הקולניות, מאבקי הכוח הבלתי פוסקים ועוד, הופכים את חייה של המשפחה לרצופי אתגרים ואף משברים.
על קשיים אלה, נוסף, במקרה של הפרעות קשב וריכוז/היפראקטיביות, קושי נוסף: מערכת החינוך נוקטת עמדה תקיפה ביותר, המגובה מצד משרד הבריאות, ודורשת מההורים לתת לילדיהם ריטלין. ריטלין, סם ממשפחת הסמים הממריצים, הפכה להיות מן מלת קסם כזו, שכל ילד, מורה או יועצת מכירים. "הילד בעייתי? שימי אותו על ריטלין!"
מצב עניינים זה מעמיד הורים רבים במלכוד: מחד הם דואגים לעתידו המקצועי ולמעמדו החברתי של ילדם ומאידך אינם ששים להחדיר אל גופו הצעיר סם, וזאת לתקופה בלתי מוגבלת ותוך חוסר וודאות לגבי תופעות הלוואי וההשפעה לטווח הארוך שיש לסם זה.
הצורך של מורים ומורות להשיג רמה סבירה של שקט ומשמעת בכיתות הוא מובן, אך הדרישה לטיפול תרופתי היא אינה במקומה ואולי אף בלתי חוקית.
חשוב שהורים יקבלו את המרחב והנתונים המתאימים על מנת להתלבט ולהחליט כיצד לבחור לעזור לילדם.
הפרעות קשב וריכוז/היפראקטיביות, הנה ההפרעה ההתנהגותית הנפוצה ביותר בקרב ילדים ונוער. הספרות בנושא היא ענפה וכוללת גישות רבות. כמו בכל תופעה אנושית מורכבת אחרת, גם לתופעה זו סיבות והסברים לרוב. יש הרואים בה תוצאה של התמודדות עם סביבה "היפראקטיבית" שטופת גירויים והסחות דעת; יש הרואים בה "המצאה" של המערכת המבקשת לנטרל ייחודיות ולהגיע לסטנדרט אחיד של "תלמיד נוח"; יש הרואים בה תוצאה ישירה של חשיפה לחומרים מזהמים ותוספי מזון מסוימים; ויש הרואים בה תגובה ללחץ האקדמי המוגזם והציפיות הגבוהות מן הילדים אשר אינם מותירים להם זמן ומרחב מתאימים להיות פשוט ילדים.
כך או כך, חשוב בכל מקרה ומקרה לדעת להבחין מתי הבעיה היא סביבתית וניתנת לפתרון ללא טיפול תרופתי ומתי היא מהווה תגובה פתולוגית המצריכה אכן מתן מענה רפואי.
במידה והמסקנה של ההורים והצוות המקצועי, הבא במגע עם הילד, שאכן יש צורך בעזרה רפואית, חשוב שההורים יידעו כי קיימת חלופה בטוחה ויעילה הרבה יותר מריטלין. חלופה זו מצויה בטיפול ההומיאופתי המקצועי.
ההומיאופתיה אינה מייחסת חשיבות רבה להגדרות כוללניות כגון זו של adhd (הפרעות קשב וריכוז/היפראקטיביות). בראיון ייסודי מבקש ההומיאופת להבין את הייחודיות של הבא לטיפול, כך שיוכל להתאים תרופה למכלול הסימפטומים מהם הוא סובל. בניגוד לטיפול בריטלין, לו תופעות לוואי רבות והוא כרוני (3-2 מנות בכל יום למשך שנים ארוכות), הטיפול ההומיאופתי כולל מתן תרופה אחת ויחידה, המוכנת מחומר טבעי אחד בהפרשי זמן גבוהים. אותה תרופה אחת ויחידה מביאה לשיפור ניכר בכל תחומי חייו של הפונה ולא רק משקיטה באופן מלאכותי סימפטומים בודדים.
מחקרים שנעשו לאחרונה, מוכיחים חד משמעית, שלריטלין ונגזרותיו אין השפעה על ההישגים האקדמיים וההתנהגות האנטיסוציאלית בטווח הארוך. לעומת זאת, בכוחו של טיפול הומיאופתי מדויק להביא לתמורה כוללת וקידום הפונה בכל מישורי חייו: המקצועיים, החברתיים, הרגשיים, הגופניים והמנטליים. נשמע טוב מכדי להיות אמיתי אך זהו אכן המצב.
כאמור, הצוות המקצועי בבית הספר אינו תמיד מודע לאפשרות הטבעית, הבטוחה והיעילה הטמונה בטיפול ההומיאופתי. הלחץ בו נתונה המערכת ובד"כ גם ההורים, אינם מותירים זמן רב לברורים והפיתוי לעשות פשוט מה שבית הספר דורש הוא רב. על מנת שההתלבטות תהיה אכן שקולה ואחראית, להלן פירוט היתרונות והחסרונות שבטיפולים השונים:
טיפול קונוונציונאלי (ריטלין ונגזרותיו) יתרונות:
- השפעה מיידית ודרמטית בד"כ, זאת בעיקר בבעיות ההתנהגות.
חסרונות:
- טווח השפעה קצר: 4 עד 8 שעות בלבד.
- השפעה רק על חלק מהסימפטומים. (קריאה, קואורדינציה, יכולת לימוד וכשרים חברתיים אינם משתפרים) ההישגים האקדמיים והפרעות התנהגות אינם משתפרים בטווח הארוך.
- מספק רק ריפוי שטחי וזמני- אינו מטפל בשורש הבעיה.
- תופעות לוואי רבות כגון: איבוד התאבון, חרדה, נדודי שינה, טיקים, עיקוב בגדילה, כאבי ראש ובטן, ישנוניות, הסתגרות, עצבנות ומצבי רוח מתחלפים, תנועות וקולות בלתי רצוניים.
- אפקטיבי רק בקרב 70% מהחולים. קיימות התוויות נגד לשימוש בתרופה במקרה של מחלות כבד, מחלות לב, יתר לחץ דם, או הפרעות נאורולוגיות שונות.
- הילדים מתרגלים ללקיחת תרופות. עובדה זו עלולה לפגוע בדימוי העצמי ולא פחות חמור מכך, להוות התחלה של התמכרות לסמים אחרים.
- אינו מרפא ולפיכך מחייב המשך הנטילה הכרונית.
- עדיין לא ברורה ההשפעה ארוכת הטווח על מערכת העצבים.
טיפול הומיאופתי יתרונות:
- מטפלת באדם כמכלול: הריפוי מתרחש בכל הרמות בו זמנית: מנטלית, רגשית וגופנית.
- מרפאת את הבעיה מן היסוד ולא רק מדחיקה סימפטומים באופן מלאכותי.
- ללא תופעות לוואי. אין כאבי בטן, אין עיכוב גדילה, אין הפרעות שינה, חוסר תיאבון, עצבנות וכו'.
- טווח ההשפעה אורך בד"כ מספר חודשים ויותר. מכאן שבחישוב ארוך טווח הטיפול הוא זול ונוח יותר. כמו כן הוא פותר מן ההרגל שבנטילת תרופות כרוניות.
- לעומת ריטלין ותרופות כימיות אחרות, הכופות על החולה מעין מצב "בריא" מלאכותי, ההומיאופתיה מעודדת את כוחות הריפוי המצויים באדם ובכך עוזרת לו לממש את הפוטנציאל הבריא המצוי בו.
חסרונות:
- ההשפעה היא הדרגתית יותר (אך עמוקה וכוללת יותר).
- דורש יתר מעורבות ותשומת לב מצד ההורים והילד המטופל, ולעיתים אף סבלנות עד למציאת התרופה המדויקת.
- במקרים קיצוניים המצריכים אשפוז או מאסר, ייתכן והטיפול לא יהיה אפשרי, או לא יהיה מספיק.
לסיכום, התופעה הקרויה "הפרעות קשב וריכוז/ היפראקטיביות", היא נפוצה מאוד ומציבה אתגר גדול בפני הורים, מערכת החינוך, רופאים ומטפלים.
ריטלין הנו סם ממריץ, המקובל בטיפול בבעיה. בראיה כוללת, רצוי לדחות את השימוש בו רק למקרים בהם נכשלו טיפולים אחרים.
מטא-אנליזה של מחקרים אודות יעילות הטיפול ההומיאופתי (לא רק בהפרעות מהסוג הנ"ל), מצביעה על כ 75% הצלחה.
מרגע מציאתה של התרופה ההומיאופתית המדויקת, ניתן לצפות בתוך חודש, להופעתה של מגמת שיפור ברורה. מגמה זו הולכת ומתרחשת בחודשים הבאים עד שהמטופל מגיע לרמת הבריאות האופטימלית שלו.
כל המידע המוצג במאמר הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת רפואיים. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים ו/או המצורפים להם
