פו הדוב וחברים חוגגים את ראש השנה
שלח לחברמאז שהפכנו להיות הורים, כל נושא החגים קיבל נופך חדש לגמרי. לפתע, אותן מטלות שעמדו תמיד בפני האמהות והסבתות שלנו, הפכו להיות המטלות שלנו. החל בקניות, בניקיונות, בבישולים שלא נגמרים, בהזמנת האורחים, ועד לחלק הכי קשה – להסביר לילדים מה בדיוק אנחנו חוגגים ולמה מגיעים אלינו כל הדודים.
מאת: מרגלית ונטורה, בת 34, אם לשלושה, עורכת תוכן וכתבת במגזין "קבלה לעם"
2P סטודיו
אז נכון שיחסית לסיפור יציאת מצריים, אכילת אוזני המן או ניצחון המכבים, את הסיבה ל"ראש השנה" אפשר להסביר בפשטות – "כי חוגגים יום הולדת לעולם" (מה שמאוד משעשע אותם). אבל זה עדיין לא מסביר בשביל מה כל המנהגים או מתי בכלל "נולד" העולם? לפני מיליארדי שנים, או לפני 5,769 שנה בלבד? אז בגלל שהבנים שלנו כבר לא מסתפקים בתשובות חד גוניות, זה מחייב אותנו לשכלל את חוש היצירתיות שלנו ולתבל להם את ההסברים. הפעם נעזרנו בדמויות מצוירות שהם ובמקרה הזה גם אנחנו, מאוד אוהבים.
על הדבש ועל פו הדוב
אין על פו הדב אצל הילדים. כשהבן הבכור שלנו היה בן שבועיים בלבד, הוא קיבל במתנה תמונה ענקית של הדובון החמוד. תלינו לו אותה בחדר וגילינו מהר מאוד, שאפילו מבלי שנתאמץ, הילד מתאהב בו מיום ליום. עם הזמן התווספו גם הספרים המתאימים ומיד אחריהם הגיעו הסרטים והצעצועים. כיום, מלבד בובות פרוותיות של הדב וחבריו, הם מופיעים אצלנו בחוברות הצביעה, על כלי אוכל, על תיקים, משחקים ואפילו על גבי החיתולים. כך עם השנים, ובעזרת כל אותם אביזרים, ההערצה אל הדב וחבריו רק גברה ועברה מהבן הגדול גם אל הבן הצעיר. עד למצב שבו כמעט לא עובר יום מבלי שאחד מהם יוזכר באיזושהי צורה.
השבוע, בעוד שהבן הקטן מדלג בבית כמו טיגר הנמר הקופצני, הבן הגדול ניגש אלי וביקש קערה גדולה עם דבש בלי כפית – "ללקק את הדבש עם הידיים כמו פו הדב, אמא". אז מכיוון שבגן הם לומדים על מנהגי החג ונושא הדבש הוא חלק בלתי נפרד, החלטנו לצרף את הדובון המתוק וחבריו אלינו ולהכין לכולם ארוחת חג מקדימה ומיוחדת לילדים, ובאותה הזדמנות גם לתת להם הסבר קצת יותר מעמיק על פשר האיחוד, השמחה והקסם הפנימי שחבוי בחג הייחודי הזה.
המטבח הקסום
המטבח הוא מקום נפלא לילדים (כל עוד שומרים על כללי הזהירות). הוצאנו צלוחיות עמוקות (מעוטרות בתמונותיו של פו הדב כמובן), וכל ילד בתורו שפך באופן חופשי ומלכלך במיוחד, מצנצנת הדבש של החג לצלוחיות של פו וחבריו. "אמא, אני רוצה לאכול גם דג" ביקש הבן הגדול, לאחר שבאותו היום הם למדו על כך בגן. "בסדר חמוד", עניתי והכנסתי לתנור שניצלוני דג מהמקפיא.
"אמא, אני אוהב דבש. אני רוצה לאכול דבש כל יום, בסדר?" צחקתי והסברתי לו שאת הדבש אנו אוכלים כסימן לכך שלפני 5,769 שנים היה אדם אחד שגילה את הדרך איך לחיות את כל החיים, שיהיו מתוקים כמו הדבש. "הוא גילה שבתוכו קיים כוח מיוחד וקסום של אהבה, וכשכוח האהבה פועל דרכו כלפי יתר האנשים, הוא מתחיל לחוש הנאה יותר ויותר – מכך שהם נהנים. ככה החיים שלו הפכו להיות נפלאים ומתוקים". הם נגסו בתפוח עם הדבש בתאבון.
"מהיום שבו גילה אותו אדם את כוח האהבה שבתוכו", המשכתי, "התחילה למעשה ספירת הימים, החודשים והשנים. וזו הסיבה שבגללה אנחנו מציינים את "ראש השנה" כהתחלה, כי הוא בא להזכיר לנו על הזדמנות הראשונה שניתנת לנו ל"ראשית השינוי" הפנימי שלנו – הזדמנות לפעול באהבה והדדיות אחד עם השני, בדומה לאותו אדם ראשון".
בינתיים, עד ששניצלוני הדג יהיו מוכנים, חבשנו כפפות על הידיים, פתחנו רימון והתחלנו לשלוף את גרעיניו אל תוך קערית קטנה. אבא, שהצטרף אלינו לחגיגה, עורר התלהבות רבה. "אבא! כמה גרעינים, תראה!" הבן הגדול אמר. "ברימון אמורים להיות 613 גרעינים" אבא השיב לו בחיוך ונרתם אף הוא למשימה. "א-חד, שת-יים, ש-לוש.." הבן הקטן התחיל למנות והצחיק את כולנו.
"גם גרעיני הרימון וראש הדג שאנחנו מניחים על השולחן, הם סמלים", המשכתי לספר, "ראש הדג מסמל לנו שהרצון שלנו לאהבת הזולת יהיה תמיד בראש מעינינו ולא כזנב, ופרי הרימון מסמל לנו את המצב המושלם שאליו אנו שואפים – מצב שבו כולנו פועלים באחדות ובשלמות אחד עם השני".
"הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד"(תהילים, קל"ג)
את כיסאות הפלסטיק הקטנים הוצאנו מחדר הילדים, אספנו עוד שניים שלושה שרפרפים והושבנו את כל חיות היער הקסום לארוחה. "אמא, חזרזיר צריך לשבת ליד פו, כי הוא תמיד דואג לו" הבן הגדול העיר לי והזיז אותו מקום. "ואת טיגר צריך להרחיק מארנבי, כי הוא תמיד מכעיס אותו" הוא הוסיף והחליף בינו לבין איה החמור, מה שמאוד הזכיר לי את סידור הדודים והדודות בשולחן החג.
"אבל היום חג וצריך לשמוח, נכון אמא?" הוא הביט בי ושאל. "נכון חמוד", השבתי לו, "וכדי להגיע להרגשה אמיתית של משפחה ואחדות, החברים של פו הדב יצטרכו להתעלות מעל לכל החשבונות האישיים שלהם ולאהוב זה את זה". הוא התיישב בין הבובות וחייך. "כשנעלה ונצליח להיות קשורים יחד מתוך אותה אהבה, נצליח לגלות גם את הקשר עם כוח האהבה שסובב אותנו". "שמעת ארנבי?" הוא אמר לבובה הפרוותית והצחיק את כולנו.
אז שתהיה לכולנו שנה טובה ומתוקה מדבש, מלאה כמו הרימון – בהרבה אהבה!
וברוח החג אני מצרפת לכל הקוראים ברכת שנה טובה – שתהייה לנו שנה של אהבה אמיתית
