מציאות בלתי נתפסת - התגרשתי וילדי גדלים באנגליה
שלח לחברהטור הפעם הוא בנימה אישית , סיפור אישי שלי , האמת סוג של וידוי , השלמה עצמית , וכמובן המסר שלי אליכם . הטור הזה הוא הכי קשה שיצא לי לכתוב אי פעם.
מאת: מורי טויק - מייעץ לאבות ולמשפחות , מאבחן ומטפל בילדים אתר: regrow.co.il בפייסבוק - "לצמוח מחדש "
לא כתבתי חודשים, חודשים בהם הייתי מעורב בתהליך קשה משל עצמי, כאב, כבעל לשעבר , כאיש משפחה, כגרוש טרי ישירות מהיצרן לצרכן, ללא ילדיי בסביבתי הטבעית , ללא אני. כמו בחיפוש של וויז לכתובת ללא מוצא, אומנם כתובת אך עדיין לא ברורה , שלא לומר ברורה לציבור הרחב.
אף אחד לא מכין אותך בגירושין , אין הוראות הפעלה , אין קודן ובעיקר לא איתוראן בכדי למצוא את עצמך מחדש, במיוחד אם אתה נפרד מילדייך האהובים.גם אם חשבתי והכנתי את עצמי , המציאות עולה על כל דימיון מופרך ככל שיהיה, להכי מופרך שאפשר וכן הלאה בסולם האבסורד, לאן שלחיים מתברר, יש תוכניות אחרות ושונות משלך.
ברגעים הקשים שהיו , אני זוכר איך אצל ההמון הכל היה נראה מסודר, מסודר מידיי. רק אצלי מערבולת הרגשות והתחושה הפיזית שליוותה אותי במהלך הזמן הזה, לקחו ממני את כל החמצן שנותר בי לאותה התקופה. וכמו בצלילה עמוקה לא ראיתי דבר חוץ מאשר את הישרדותי שלי , זאת בעקבות ההחלטה הקשה ביותר בחיי והיא להיפרד מליאם ואדם. להיפרד מהם ולא במרחק של חיבוק או נשיקה, או סתם שכיבה לצידם ולצד השמש המלטפת, נפרדתי מהם למרחק רב מכך . הם טסו עם אימם, עם גרושתי לארץ מולדתה אנגליה. שם היא תרגיש שייכת יותר , שם היא תוכל לממש את עצמה , כך הבנתי בהחלטה משותפת , שאושרם הוא לצערי כאבי הנורא מכל.
אני כאב וכאדם שעוסק למחייתו בתהליכי משפחה ובעיקר עם אבות ובנים, מוצא את עצמי יחף מכל סנדל. אני הסנדלר היחף והיתום למידות כפות רגליי, ואף נעל אינה מתאימה . אני המלך הערום שדורך על זכוכיות על במת הקריירה שבניתי.
תמונות, משחקי ילדים, מקומות, ריחות של עבר בתמהיל של מציאות בלתי נתפסת, סקייפ, חוסר וודאות, צלילים, טיפולים ואבחונים של ילדים והורים, ובמיוחד אבות אבודים , הצלחה ביעוץ במשפחה שאינה שלי , ורשימת המכולת רק החלה, והמחיר בסופה יקר , יקר ואינו נגמר . אין רגע שהם לא איתי, שאיני מבין את משמעותם, אין ...
רק מתוך החוסר הלא מובן והבלתי נגמר , רק כי ההכרות שלי עם הכאב העצום והנורא כשילדיי שלי לא לידי , רק כי אין יום, ושעות באותו היום, ודקות באותן השעות , בו אני חווה זיכרון, תמונה , צליל אך ידי אינה משגת , רק כי חוסרם הוא אין סופי , ועיניי מספיק האדימו ויאדימו בהמשך חיי, רק כי ..
אני מבקש שתקשיבו לי , תקשיבו לאותו מלך יחף שיודע מה המשמעות בלהיות אבא שלצערו מציאות ותוכניות חייו השתנו, והפכו בבת אחת לשליחות עבורכם . בסופו של יום, המקצוע בו בחרתי לא לחינם ולא ליד המקרה, מרפא את פצעיי ואת האופן בו אני מבין מדוע אני כאן, כותב אליכם , מביע את מסריי , וסוגר מעגל בלעזור לכם, ובכך לעזור גם לעצמי ...
אבות יקרים , גם אם מירוץ החיים מכתיב לכם את קצב היום והשעה, תמצאו את הזמן הנכון לכם ולילדכם, באופן קבוע ומוגדר, תתחילו מפעם אחת בשבוע , שעה אחת, תגיעו מוקדם יותר, תתנו תשומת לב אמיתית, תכבו את הנייד, תבחרו באיכות , ותהיו שם נוכחים , הכי נוכחים שיש, עבורכם והכי חשוב, עבור ילדכם .
מוקדש לליאם ואדם, אהוביי ...
