LOVE IS A DOING WORD
שלח לחברמי הוא הזר הראשון המשמעותי ביותר שהתינוק הנולד מכיר ? לא מכינים אותנו להיות אבות, להיות מוכנים לזאטוט, להבין את המשמעות של הנברא החדש כמו במבט, במגע, וברגש האימהי.
מאת: מורי טויק , מאבחן ומטפל בילדים - "לצמוח מחדש"
לא מכינים אותנו להיות אבות, להיות מוכנים לזאטוט, להבין את המשמעות של הנברא החדש כמו במבט, במגע, וברגש האימהי. קורסים, סדנאות, שיחות כיוון , שיחות נפש, חברים שכבר יש להם שתי עגלות, WAZE ובוסטר ברכב, הורים שמספרים נוסטלגיה, ותוסיפו לזה חוברת הפעלה במפרט מדוקדק עד לרמת החיתול והמוצץ המהול בסבון המילה האחרונה בשוק, סבון מקציף ועוד אקולוגי. כל אלו ועוד, אינם יוכלו להסביר מה זה להיות אב במציאות התינוק החדש .
במבט מהצד מה שיש לכן, לאימהות ולתינוק שזה עתה הגיע, הוא בסיס מוצק ומולד, תמהיל משותף של גוף ונפש, שאנחנו הגברים לעולם לא נדע , גם אם מאוד נתאמץ להבין. מה שמרגיש עבורכן טבעי כמו לאסוף את השיער רגע לפני שאתן מנקות את הבית, עבורנו הוא תהליך נלמד, נרכש, בדיוק כמו לחצות את הים עירומים אחרי ארבעים שנה במדבר ... זהו ההבדל העיקרי, השמיים והארץ, השמש והירח ושאר פלאי הטבע. אותו ההבדל שאני כאבא חווה מהרגע הראשון. כאב אני צריך לעמול, לפתח, להשקיע ולאהוב, כל זאת ובלבד רק בלרכוש את אמונו של הילד.
על פי תפיסת עולמי אני הוא הזר הראשון שהזאטוט נתקל בו, הזר שהרים אותו מרגע היוולדו וקרא בשמו, והוא הזאטוט המקופל, אינו יודע מי אני. לא חווינו שקילות שבועיות, שקיפות עורפית, צידית ואחת בפרופיל. לא חווינו בדיקות דם, שינויי גוף, גודל, ושאגת הורמונים שיכולים להפיל את חומת סין. תוסיפו לזה, שינה על הצד, גילגול ליוויתני לצד השני, שינה אם בכלל. לא הרגשנו אותו בועט, זז להניח את הראש בכר הרחם, לא סחבנו אותו עד לאותו הרגע, לא האכלנו אותו כשהוא בתוכנו, בקיצור לא באמת חווינו.
LOVE IS A DOING WORD - על מנת להגיע לכך שהילד שלי יתן בי את אמונו ולא ההפך, כי הוא אינו יודע אחרת, לפחות לא בשנותיו הראשונות.
עליי לדאוג לכך. עליי לדאוג שהרגעים שאני איתו, יהיו ללא הקריירה, ללא האיפון, ללא הסחות של כדור עגול שבועטים בו או קולעים איתו מצג הטלוויזיה.
להיות שם איתו, זה להכיר את עולמו, לדעת מה הסיפור שלו, החלומות שלו, הרצונות האכזבות, הקשיים והמטרות . להיות שם איתו, זה לחבק אותו, ללטף, לומר אהבה, לתת לו להיות הוא, לאפשר לו לעוף, ולתפוס אותו כשצריך שהוא ינחת. להיות שם זה לזחול על הריצפה, לעשות קולות של רובוט, של רכבת משא או סתם להיות דומם בפנטומימה ציורית. להיות שם איתו זה לייצר עולם חדש, עולם רק של שנינו, עולם כמו אותו רחם רק מחוץ לו, עוטף, מבין , מזין.
כן זה קשה, קשה לייצר עולם שכזה כשהמציאות היום יומית דופקת על החלון בכל רגע נתון. ישנם אולי עוד ילדים, זוגיות, פרנסה לבטח, הורים לעת זיקנה, חברים ועוד משתנים ונעלמים במשוואה האין סופית הזו שאפילו אינשטיין הגאון יתקשה לפתור. ועדיין להיות עם הילד שלך, זה אומר לשים בצד, רק לאותו רגע טהור, את כל אותם הדברים שנראים חשובים, ולהמציא מחדש משהו רק שלכם.
דבר לא מכין אותנו להיות אבות, מציאות כן. במציאות שאני מאמין בה, שהייתי רוצה לראות יותר, זו מציאות שאבות מבינים שעליהם "לעבוד" לפרנסת אהבתם שאינה תלויה בדבר, עבור ילדם.
מורי טויק , אב לשני בנים, אדם וליאם . גר ברעננה , מאבחן ומטפל בילדים בגישה הנוירו התפתחותי תיפקודי . בשיטת שתי חרבות , אומנות לחימה טיפולית . ובשיטת ATB באמצעות כדורסל טיפולי , שיטה שפותחה על ידי. בעלים ומנהל של "לצמוח מחדש" .
