לב שבור לרסיסים
שלח לחברהעצמאי: אוףף נו אל תעזרי לי להתלבש, מה אני תינוק?
הטובה דיה: חס וחלילה אתה הגוזל הגדול שלי (אמא רק תבחר את הבגדים, כי ירשת את התאמת הצבעים מאבא)
מירי לוי, מתוך הבלוג: מיומנה של אמא לשניים
כולנו מכירים את התיאוריה של ויניקוט על האם הטובה דיה (מונח נוראי) , אך לטובת הריאליים שבינינו : ויניקוט סבר שבחודשים הראשונים שלאחר הלידה התינוק עדיין מרגיש שהוא חלק מגופה של האם . למעט החמצן שהוא נושם הוא עדיין תלוי בה במאת האחוזים ולכן עליה להיענות מיידית לכל צורכי התינוק. לאט לאט התינוק מבין שהוא אדם אוטונומי ועל האם הטובה דיה ( מונח נוראי) להתרחק בהדרגתיות ולתת לו להתמודד לבד. מה שויניקוט לא סיפר לנו האימהות בכמה כאב זה כרוך. איך הלב לעולם לא ישלים עם מה שהמח והתינוק יודעים. איך הגוף ימשיך לעולם להתגעגע לתינוק אותו הכיל כמעט 10 חודשים. ויניקוט לא יספר לך שבכל פעם שילדך יפגין פעולה אפילו קטנה של עצמאות, פיזית תוכלי לשמוע את ליבך נשבר. וגם שהוא כבר בן שלוש ושוקל 16 קילו ( טפו טפו טפו 555) עדיין ידיך יחפשו לערסל אותו..
העצמאי: אמממא תראי כמה גדלתי בלילה, אני מגיע לסוף המיטה ..
הטובה דיה: לא נעים לי להגיד אמרתי לך ( אבל כדי שכבר תתרגל), אתה רואה מי שהולך לישון בזמן קם גדול.
העצמאי: אוףף נו אל תעזרי לי להתלבש , מה אני תינוק?
הטובה דיה: חס וחלילה אתה הגוזל הגדול שלי (אמא רק תבחר את הבגדים, כי ירשת את התאמת הצבעים מאבא)
העצמאי: אני רוצה לצחצח שיניים לבד וגם בלי שאבא יבדוק . הוא אומר שהוא רק מסתכל ואז הוא מצחצח לי עוד פעם.
הטובה דיה: אולי בכל אופן תלך לישון יותר מאוחר
שיהיה לך פחות זמן לגבש דרישות בשינה.
העצמאי: אמא היום אני אכנס לבד לגן טוב? את לא צריכה ללוות אותי .
הטובה דיה: אבל למה???? תמיד אני מלווה אותך לגן ואתה מלווה אותי חזרה לשער..
העצמאי: אין לי זמן היום ! הילדים מתגעגעים אלי. אל תדאגי אני אחזור מהגן ונשחק יחד.
הטובה דיה: טוב אני רק עומדת כאן בשער ומסתכלת שאתה נכנס.
העצמאי: אמא , גם כשאני ילד גדול אני הילד שלך?
הטובה דיה: אתה תמיד תמיד תמיד הילד האהוב והמתוק שלי . ואמא גאה בך כל כך ואוהבת אותך הכי הכי הכי בעולם כולו. (בשלב זה זולגות הדמעות מעצמן ורק בגלל שנשארה בי טיפת כבוד עצמי לא ניתלתי על הילד)
העצמאי: איכס !! ניגבתי את הנשיקה שלך...
